עשה את עסקת חייו

מי שהזדמן אתמול לקומה הרביעית בבית משפט השלום בתל אביב יכול היה לחשוב ששלומי לחיאני הוא עדיין ראש עיריית בת ים. לחיאני צעד בחזה נפוח ומתוח כשעל פניו חיוך רחב. הוא לא שכח ללחוץ יד ולהחליף נשיקות עם תומכיו, והם היו רבים. "כולם היו יודעים אז טוב מאוד, למי, למי, יש יותר כבוד", שר בזמנו יהורם גאון. מי שהביט בנאשם לחיאני כשהוא מוקף בחבריו יכול היה להתרשם כי אחת היא לו: קלון או קנון.

נראה שגם השופט בני שגיא נשבה בקסמו של הנאשם. לחיאני הודה בחלק ממעשיו, לא התנגד להטלת הקלון והחזיר את ההלוואות שלקח, ולשופט שגיא זה הספיק. מנימוקיו בגזר הדין אפשר להבין שדי בהטלת הקלון ובהרחקת לחיאני לכמה שנים מהזירה הציבורית. מול מידת הרחמים של השופט שגיא עומדת מגמת ההחמרה של בתי המשפט בעבירות מרמה בשנים האחרונות. עמיתיו של לחיאני, אורי לופוליאנסקי ואהוד אולמרט, כמו גם יו"ר בנק הפועלים לשעבר דני דנקנר, נידונו לעונשי מאסר בלי שהודאה, הבעת חרטה או חתימה על הסדר טיעון יכלו לחלץ אותם מתקופה ממושכת מאחורי הסורגים. השופטים ששלחו את לופוליאנסקי, אולמרט ודנקנר לכלא כבר הפנימו את המסר שקלון אינו מענה הולם למיגור השחיתות. זה לא מספק ולא מרתיע, אלא אם כן יש בצדו עונש מאסר משמעותי. "לחיאני עשה את עסקת חייו", אמרו אתמול רבים. לעומת זאת, עבור שלטון החוק והשוויון בפני החוק מדובר בעסקה לא מי יודע מה מוצלחת.