צילום: עמית שעל
"מילדות רציתי להיות עשיר. היה לי חשוב שההורים שלי יזכו לראות את האקזיט, את ההצלחה"
כולם חשבו שתמחור אופציות הוא אמנות, אבל ד"ר דודי גרשון החליט לבנות מחירון ממוחשב שיעשה את זה לבד. יצא מזה אקזיט ענק
במשך כל שנותיו בוול סטריט ובסיטי ד"ר דודי גרשון, פיזיקאי עם רעב לכסף גדול, ראה אנשים טורפים זה את זה בשביל בונוס שמן, מסניפים קוקאין כדי לעבוד יותר ומבזבזים את סכומי העתק שהרוויחו בזכות קריסת כלכלות העולם. אבל הוא גם ראה איך אף אחד לא באמת יודע לתמחר אופציות, והחליט לפתח תוכנה שתעשה זאת. כך נולדה אימפריית המידע הפיננסי סופרדריבטיבס, שנמכרת כעת ב־350 מיליון דולר, 170 מיליון מתוכם יגיעו לכיסו של גרשון עצמו. בראיון נדיר וגלוי לב הוא מספר למוסף כלכליסט איך קרה שדווקא על הדרך המהירה לעושר הוא מצא את עצמו מתאהב בחברה שבנה
לא מזמן אמא שלי הזכירה לי שכבר בצבא אמרתי לה שכשאהיה גדול אהיה עשיר.
"מגיל 12 עבדתי בגינון, לימדתי שיעורים פרטיים, עבדתי בפיצרייה ובקטיף. במשפחה לא היה חסר דבר, ההורים שלי נתנו לנו הכל, אבל היה לי דרייב להיות עצמאי ויותר מאוחר זה התפתח לרצון להיות איש עשיר. לא ברור לי מאיפה הדרייב הזה בא, קשה לי להבין את זה עד היום.
"ההורים שלי חלמו שאהיה פרופסור לפיזיקה, אבל בגלל הרצון הזה כשגמרתי את הדוקטורט נסעתי לארצות הברית כדי לעבוד בוול סטריט. הם התעצבו מאוד וחששו שאני עושה טעות גדולה ומוותר על קריירה מזהירה במדע לטובת הלא נודע. כשסיפרתי להם שהמשכורת הראשונה שלי בוול סטריט היא אלף דולר ביום, הרבה יותר ממה שהם יכלו אפילו לדמיין, הם פשוט התחילו לבכות מהתרגשות.
"צברתי לאורך השנים הרבה כסף, אבל היה לי חשוב שההורים יחיו עד האקזיט. שיראו שהצלחתי לבנות חברה גדולה שמשלמים עבורה הרבה מאוד כסף. הם אנשים צנועים מאוד, אוהבים לחיות רק ממה שיש להם, וקשה לשנות את התפיסה הזאת. כשאבי אינו פנוי, אמא שלי נוסעת באוטובוס אף שאני מפציר בה להזמין מונית. בכל פעם שאני מעביר להם כסף לחשבון הבנק, הם מיד מחזירים לי אותו. אמא אומרת לי בכל פעם 'תשמור את זה לילדים', ואני אומר לה: אמא, די".
170 מיליון דולר לכיס
ההורים של ד"ר דודי גרשון, סימה ושלמה, זוכים כעת לראות את האקזיט שלו. גרשון הוא מייסד ומנכ"ל סופרדריבטיבס, המתמחה בתוכנות לתמחור וניהול סיכונים בשוק ההון. לפני חודש מכר את החברה ל־ICE האמריקאית, שמפעילה את הבורסה בניו יורק, תמורת 350 מיליון דולר. גרשון עצמו ירוויח מהמכירה כ־170 מיליון.
גרשון (49) הקים את SuperDerivatives בשנת 2000, אחרי שמונה שנים בוול סטריט ובסיטי של לונדון, שבהן היטיב לזהות את הצורך במערכת לא־אנושית שתצליח לשקלל בכל רגע נתון את הפרמטרים השונים שמשפיעים על מחירי הנגזרות (derivatives) ובכך להעניק לסוחרים כלי בסיסי למסחר מחושב ומשוכלל יותר. בשמונה השנים ההן גרשון גם שחה בכסף הגדול של שוקי ההון המובילים בעולם, הפנים את כללי המשחק שלהם וזיהה את החוליים. בראיון רחב ראשון בחייו, בלעדי ל"מוסף כלכליסט", במשרד היקר ורחב הידיים (ארבע קומות) של החברה במגדל העגול של עזריאלי, גרשון מתאר בכנות נדירה את הדרך המפתיעה שלו מדוקטורט בפיזיקה לשוק ההון, את האבולוציה של השווקים עצמם, אל תוך העידן הממוחשב, את תאוות הבצע של הסוחרים במנהטן ובלונדון וגם את הרעב שלו עצמו לכסף הגדול. לאורך כל הדרך הזאת, גרשון נדרש לשרטט שוב ושוב את הגבולות שלו בין טוב לרע. עכשיו, כשהוא עשיר מאוד ומודע מאוד לרצון שלו בכסף גדול, הוא מנסה לחשב מטרות מחדש.
ימי פומפיי
סופרדריבטיבס השפיעה עמוקות על העבודה של לא מעט מסוחרי השוק (ראו מסגרת בעמ' 16). חלק מהתפקיד שגרשון עצמו ביצע במשך שנים הופקד כעת בידי התוכנות שפיתח - הן מחשבות, משקללות ומעריכות את הסיכונים. כשגרשון מתאר כעת את ימיו בוול סטריט ובסיטי, הוא מתאר עולם שהוא עצמו תרם לשינוי שלו, באופי העבודה, בהיקף הבונוסים, בטירוף הכללי.
"כשעבדתי בבנק ברקליס בניו יורק הייתי אחראי על מסחר בנגזרי מטבעות של מדינות מתפתחות", חוזר גרשון לאחד מרגעי המפתח שלו בוול סטריט. "זה היה ב־1998-1997, תקופה מטורפת. גל של פיחותים התחיל בתאילנד, התפשט לאסיה, עבר לדרום אמריקה והסתיים בקריסה כלכלית בארגנטינה וברוסיה, ובעקבות זאת בקריסה של קרן הגידור הגדולה בעולם אז, Long Term Capital. זו היתה רכבת דוהרת בלתי ניתנת לעצירה. אבל בינתיים בבנק, בזכות השווקים המתעוררים, שברנו כמה שיאים והרווחנו סכומי כסף מטורפים.
"יום אחד ביקרה אותנו משלחת מבנק דרום אפריקאי. הם סיפרו לנו שלזימבבואה יש יתרות מט"ח שמספיקות רק לשבועיים. הייתי טריידר שבכל בוקר, עוד לפני שהיום מתחיל, קורא את 'הוול סטריט ג'ורנל' ו'פייננשל טיימס' ועוד סקירות כלכליות וכך מחליט מה לעשות באותו יום. אז למחרת דבר ראשון התחלתי לבדוק מה קורה בזימבבואה. הריבית היתה 18%, והיה ברור לי שזה רק עניין של זמן עד שיהיה פיחות גדול במטבע המקומי. להמר עליו בשורט היה עניין יקר, והבוס שלי ואני נכנסנו לפוזיציות גדולות יחסית לגודל הנזילות בשוק, כלומר סיכנו הרבה כסף.
עברו שבועיים, לא קרה כלום, הבוס שלי התייאש מהמטבע של זימבבואה, והצעתי לו לקנות ממנו את הפוזיציה. הייתי בשנת שיא, אז לא היה לי אכפת שהפוזיציה קצת דיממה כל יום. עבר עוד שבוע, ועוד שבוע. אחרי חודש ושבוע, ביום שישי אחד, הגעתי לעבודה וכשנכנסתי כולם עמדו ומחאו לי כפיים. לא היה לי מושג אם זו בדיחה או מתיחה. הסתכלתי על המסך - וראיתי שהמטבע של זימבבואה נחתך מ־12 ל־24 ביחס לדולר. הרווחתי מהפוזיציה הזאת 20 מיליון דולר".
אתה? לעצמך?
"אתה עובד בשביל הבנק וסוחר בכספי הבנק, אבל הבונוס השנתי שלך הוא אחוזים מהרווחים שאתה עושה".
ההימור על המטבע של זימבבואה, גרשון אומר, הפך אותו ל"כוכב מחלקת המטבעות". זו היתה המקפצה. "כמה חודשים אחר כך אחד הסוחרים במחלקה לקח פוזיציה גדולה מדי, ובתוך שלושה ימים הפסיד מיליוני דולרים, הרבה יותר כסף מהמקסימום שהיה מותר לו להפסיד. הוא פוטר מיד, ואיתו גם הבוס שלי שאפשר לזה לקרות, ואני מוניתי לראש הדסק לשווקים מתפתחים של ברקליס בניו יורק".
בהמשך עבד בלונדון, ובמשך שלוש שנים היה אחראי על האופציות על מטבעות בברקליס וליווה את צמיחת תחום האופציות האקזוטיות (השקעות מורכבות יותר על מחירים עתידיים). יש לא מעט הבדלים בין השווקים משני עברי האוקיינוס, אבל באופן כללי גרשון מתאר את העולם הפיננסי של שנות התשעים כעסק מלוכלך, עם אזור אפור רחב מאוד. "וול סטריט היה עולם של תאוות בצע שגובלת ברוע. כסף היה הכל.
סוחרים ואנשי מכירות הרוויחו 10%-5% מהרווח שעשו לבנק, וזה יכול היה להגיע למיליוני דולרים בשנה. אם סוחר מנוסה השתכר רק חצי מיליון דולר בשנה הוא נחשב לא מוצלח וסכנת פיטורים ריחפה מעליו. הדבר היחיד שעניין אנשים היה מה יהיה הבונוס הבא שלהם ומה לעשות כדי להגדיל אותו. לכן הם היו מרושעים, אף אחד לא היה חבר שלך ולא יהיה חבר שלך, כל אחד לעצמו ואדם לאדם זאב. אם הוא חושב שזה ישפר את מצבו, הוא יגיד משהו רע עליך בלי להסס. אנשים גרמו נזק לאחרים כדי להביא לעצמם תועלת.
"בלונדון, אחד האנשים המגעילים יותר שעבד עם הקבוצה שלי היה איש מכירות צרפתי שקיבל בונוסים של מיליוני דולרים. הוא סיפר לי שכל מיני חברות ענק נאמנות לו כי הוא קונה לגזברים שלהם מרצדס חדשה בכל שנה, מכיסו הפרטי. בזכות זה הם עושים עסקאות רק איתו, והוא גוזר קופונים מופרזים. אחרי שהתחילו שמועות על המחירים המופקעים שבהם אותם גזברים סוחרים איתו, הוא שינה את האסטרטגיה והתחיל לסחור להם באופציות מסובכות שקשה לתמחר, כלומר כאלו שקשה יהיה להגיד שהמחיר שלהן מופקע. הוא בא אליי פעמים רבות כדי שאתמחר לו אופציות מאוד מסוכנות בנפחים עצומים, שלפעמים חרגו מגבולות הסיכון שהוקצו לנו. התעמתתי איתו על זה, ולמזלי הוא היה צריך אותי כדי להצליח ולכן היה חייב להיות נחמד אליי. פעם גיליתי שהוא השמיץ אותי בפני המנהל של דסק מקביל, והבהרתי לו שאם יחזור על זה יש לי מספיק חומר שיסבך אותו. אגב, בגלל מקרים כאלה בהמשך שינו את הרגולציה, וכיום חברות חייבות לבקש מחיר מלפחות שלושה בנקים לפני ביצוע עסקה, לתעד את המחירים ולהוכיח שביצעו את העסקה במחיר הטוב ביותר".
לא רק הרגולציה שינתה את השוק. המשבר הכלכלי בכל זאת השפיע על האופי של הענף, הרגיע קצת את אותו טירוף שגרשון מתאר. "וול סטריט השתנתה, הבונוסים הצטמקו, אבל זה עדיין אחד הענפים שבהם שכירים משתכרים הכי טוב", הוא אומר. ובמילים אחרות: גם אם הווליום נרגע, את הדנ"א שאפיין את וול סטריט והסיטי בעשורים האחרונים קשה לשנות. "בתקופתי הסוחרים הרציניים עבדו כל כך קשה כל השבוע, בסטרס נוראי, עד סיום המסחר ביום שישי", מספר גרשון. "הם התחילו להתאושש רק בשבת בבוקר, ואז היה קצת זמן רגוע עד ראשון אחרי הצהריים. זאת היתה עבודה לאנשים שיכולים להתמודד עם מצבי סטרס לאורך שנים. ימי עבודה ארוכים, אוכלים את כל הארוחות בעבודה, לא יוצאים לאכול, ובלונדון לפעמים את האוכל החליפה 'ארוחת צהריים נוזלית' - אלכוהול במקום מזון. בוול סטריט אם היה ממך ריח של אלכוהול היית בסכנת פיטורים. הרבה אנשים הסניפו קוקאין כדי להישאר ערים בלילה וללכת לכל מיני מועדונים. אנשים היו מרוויחים מיליונים, עובדים בלחץ מטורף, ומדי פעם התפרקו קצת בערב. זה היה די שגרתי שכאשר דסק הרוויח הרבה מאוד כסף בשבוע מסוים, אחרי העבודה ראש הקבוצה היה מזמין את כל הסוחרים של הדסק למועדוני חשפנות, על חשבונו. היו לי חברים שבסוף שבוע היו נוסעים לאטלנטיק סיטי, מפרקים 50 אלף דולר וחוזרים. זה היה בשבילם כסף קטן".
במפתיע, הוא מספר שדווקא בוול סטריט לא נרשמה תרבות שוויץ: "היה להם המון כסף והם קנו בתי פאר ונהגו במכוניות פאר, אבל הם השתדלו להצניע את זה בעבודה. בדרך כלל לאנשים לא היה מושג מה יש לקולגות שלהם. אנשים החנו את המכוניות כמה בלוקים מהעבודה, לא היית רואה את הרכב שלהם. אם שאלת מישהו איפה הוא גר הוא לא היה אומר 'בבית ענק של 10 דונם על הים עם מזח פרטי' אלא רק מציין את שם העיירה ומשתדל למעט בפרטים. בלונדון, לעומת זאת, זה היה מאוד שונה. אנשים לא הפסיקו להשוויץ בבתים ובמכוניות שלהם, צעירים השתמשו בכל הכסף של הבונוס כדי לקנות רכב שיוכלו להשוויץ בו. בחור שעבד איתי שם נהג בפורשה. יום אחד הוא סיפר שהבן שלו, בן חמש, חזר הביתה וסיפר שאבא של ילד מהגן הביא אותו לגן בפרארי, שנחשב קצת יותר מפורשה. אז הקולגה שלי מכר את הפורשה וקנה פרארי כדי לקחת את הבן לגן בפרארי".
חדשות שוות הרבה כסף
רק דרייב עז להיות עשיר יכול להסביר את המעבר החד של גרשון מהחיים המוקדמים בעולם האקדמי לעולם הפיננסי, על ההשמצות, המלחמה על כל בונוס ועולם רגשי שמיטלטל בין פרארי לפורשה. הוא גדל ברחובות, בן לכימאי במכון ויצמן ולגננת שהעדיפה לעבוד כמזכירה. הוא מתאר ילדות של תלמיד מצטיין ומוקף חברים. "אף פעם לא הייתי מכין שיעורים, אבל הייתי מוכשר ובכיתה ח' קפצתי באמצע השנה לט'. נרשמתי לעתודה בפיזיקה ומתמטיקה וגם עשיתי מבדקים לקורס טיס. התקבלתי לשניהם ורציתי ללכת לטיס, אבל ההורים שלי מיהרו לשלם את שכר הלימוד לאוניברסיטה". הוא תכנן ללמוד שנה ולחתוך לטיס, אבל בסופו של דבר נשאר במסלול, השלים את התואר, המשיך גם לשני וגם לדוקטורט. בין לבין שירת בחיל הים חמש שנים, והשתחרר בדרגת סרן.
במקביל לשירות, גרשון גם למד ל־MBA באוניברסיטת תל אביב. "שמעתי אז שמחפשים מתמטיקאים ופיזיקאים בוול סטריט ובניתי לי מסלול להגיע לשם. הלכתי לתוכנית דוקטורט בפיננסים בשיקגו, מעשה שציער את הוריי מאוד. אבל אחרי כמה חודשים כבר קיבלתי עבודת ייעוץ, והם התרגשו שאני אכן מגשים את התוכנית שלי. בתום השנה הראשונה ללימודים כבר קיבלתי חמש הצעות מוול סטריט, ולא המשכתי את הלימודים. העבודה הראשונה קובעת את המסלול שלך ולכן חשוב לבחור אותה נכון. אבל אני לא ידעתי אז הרבה על וול סטריט ולא היה לי עם מי להתייעץ, אז פשוט לקחתי את ההצעה הגבוהה ביותר, מדויטשה בנק".
העבודה כטריידר בתחום המטבעות בדויטשה סיפקה לו צלילה מהירה לעולמם של הסוחרים. "עבד איתי מישהו שקם כל בוקר ב־4:30, נהג שעתיים לעבודה מהבית המדהים שלו עם האגם הפרטי, ומרגע שנכנס לאוטו ועד שחזר הביתה לא הפסיק לקנות ולמכור. הוא היה מתרגם כל פיסת חדשות לאיך זה ישפיע על השווקים ועל איזה נכס, והיה אחד הסוחרים הרווחיים ביותר בקבוצה שלנו, שהשתכר מיליוני דולרים בשנה. זו היתה ההשראה שלי, לעשות כסף מניתוח נכון של החדשות, ונהגתי לבוא למשרד כל בוקר ב־6:30 כדי לקרוא את כל הסקירות לפני שהיום מתחיל. הסוחרים בדסק ידעו שיש לי דוקטורט בפיזיקה והבינו שאני איש חכם, אבל עדיין הייתי צריך להראות להם שאני יכול לעשות הרבה כסף, לכן מלכתחילה סחרתי בסכומים גדולים ומהר מאוד קניתי את מקומי כשחקן רציני. אחר כך, כשהתיידדתי עם אותו קולגה, הוא סיפר לי שהוא ואשתו מסניפים המון קוקאין וכך הוא יכול לעבוד כל כך הרבה שעות. לא מזמן שמעתי שהוא פרש מוול סטריט בגיל 43 וכיום הוא סוחר נדל"ן במיאמי".
עד כמה הענף רתח אז מדגים גם סיפור המעבר של גרשון מדויטשה לברקליס. "אנשי ברקליס פשוט הלכו לבוס שלי בדויטשה והציעו לו לעבור עם כל הקבוצה. כל אחד נקב בשכר שהוא רוצה כדי לעבור, והם הוציאו חוזי עבודה לשבעה אנשים עם תאריך זהה לתחילת העבודה. באותו יום כל הקבוצה פשוט לא התייצבה לעבודה בדויטשה. בוול סטריט אפילו לא טורחים להתפטר - אם אתה מתפטר יכול להיות שינסו לשלם לך יותר כדי להשאיר אותך, אבל בדרך כלל אתה פשוט מסומן כבעייתי ושומר מלווה אותך החוצה מהבניין. אז אנשים הגיעו לעבודה בדויטשה, ראו את הדסק שלנו ריק והבינו שכל הקבוצה עזבה יחד".
זה מסחרר לגמרי, הוא מודה. גם לו היה קשה להישאר מאופס לאורך הדרך, לנוכח סגנון החיים וסכומי העתק שסביבו. "כשהציעו לי לעבור מברקליס ניו יורק ללונדון, קיבלתי עוד הצעה לעבודה אחרת בניו יורק. בעבודה בלונדון לא ידעתי מראש מה יהיה הבונוס שלי, וההצעה בניו יורק הבטיחה בונוס של יותר ממיליון דולר בשנה. התלבטתי קשות, וחבר ייעץ לי לא לחשוב לטווח הקצר אלא להשקיע בקריירה כדי להגיע לכסף הגדול באמת, לבונוסים של יותר מ־10 מיליון בשנה. הוא המליץ לי לעבור ללונדון. מזל ששמעתי בקולו".
צורך מובהק, שוּק מיידי
בלונדון היה גרשון אחראי על תחום האופציות על המטבעות, והתמודד ללא הפסק עם הצורך לתמחר אופציות. שם צמח הרעיון של סופרדריבטיבס, והוא החל בעצם ההבנה שלאופציות יש מחיר שוק בלתי־תלוי. "היה לי עימות עם איש מכירות שהתלונן שבגללי הוא הפסיד עסקה שיכלה להניב לו רווח של 200 אלף דולר. הוא התלונן עליי בפני הבוס שלי וטען שתמחרתי את האופציה גבוה מדי. רציתי להראות לכולם שהמחיר שעשיתי היה בסדר גמור, אז התקשרתי לכל הברוקרים הבין־בנקאים שעסקו בתמחור אופציות וביקשתי מהם את המחיר לאופציה הזאת. הם חזרו אליי עם חמישה מחירים כמעט זהים, וכולם דומים למחיר שלי. לפני שקמה סופרדריבטיבס אנשים חשבו שתמחור אופציות הוא אמנות, אבל התקרית הזאת גרמה לי לתהות בעניין. כדי לבדוק אותו לעומק, התחלתי לבדוק בכל יום, במשך שבועות, את המחירים של הברוקרים, וגיליתי כמעט אותם מחירים. היה ברור שלאופציות יש מחיר שוק, ושרק סוחרי האופציות הטובים ביותר יודעים לקבוע אותו. הבנתי שמחירון מדויק לאופציות זו הזדמנות עסקית עצומה. ואז החלטתי לפתח מודל לתמחור מדויק של אופציות, לחשב מחיר קנייה ומכירה, כלי שיוכל להיות בידי כולם. כך חשבתי על הרעיון להקים חברה שתשווק את שיטת התמחור לאופציות בתוך פלטפורמה כלשהי".
עוד לפני שיצא לדרך, גרשון ידע שזה ישנה את פני הענף. "למעט כמה ברוקרים, אנשים לא ידעו לתמחר אופציות מסובכות וחלק אפילו לא לגמרי הבינו איך להשתמש בהן. כשחברה גדולה כמו יבמ רוצה לקנות אופציה, היא יכלה להתקשר לכמה בנקים לקבל מחיר, ומכיוון שכל הבנקים ידעו שליבמ אין איך לבדוק מה מחיר השוק של האופציה כולם ייקחו הרבה יותר ממחיר השוק. דוגמה אחרת - הטריידר של הבנק טועה בתמחור בגלל חוסר ידע וגורם לבנק נזק, או שסוחר בתוך הבנק שחולש על התחום לבד מנצל את חוסר הידע של האחרים כדי להעלים הפסדי ענק. זה קרה עם קולגה שלי, שנתפס ופוטר. כפיזיקאי לשעבר היו לי כלים לפתח מודל חדש שיספק מחירים בלתי־תלויים. ברגע שזה קרה, הבנקים שללו מהסוחרים את האפשרות להתערב בעצמם בחישובי רווח והפסד יומיים". הכלים של סופרדריבטיבס, אם כן, לא רק אפשרו מסחר על בסיס מידע רחב ומדויק יותר, אלא גם העניקו לחברות ולבנקים אפשרויות בקרה וניהול שלא היו להם עד אז. את הסוחרים, כאמור, זה החליש.
גרשון יצא לדרך בסוף 2000. רגע לפני התפוצצות בועת הדוט.קום הוא עזב עבודה עם שכר עתק, השקיע מיליון דולר מכיסו ורשם חברה בארצות הברית. הוא נשאר בלונדון, גייס את יובל לוי, "חברי מגיל 3 שבדיוק סיים פוסט־דוקטורט בפיזיקה בקנדה" (כיום מנהל בכיר בחברה), ופיזיקאים נוספים, כולל מרצה שלו מהאוניברסיטה, ושכר חברה ישראלית לבניית אתרים, שבהמשך כל עובדיה נספגו בחברה שלו. "המוצר הראשון שלנו, מערכת לחישוב אופציות על מטבעות בזמן אמת באינטרנט, הושק ב־2001. סופרדריבטיבס בעצם היתה האפליקציה הפיננסית הראשונה ברשת. אמרו לי אז שהבחירה באינטרנט טיפשית כי אין סיכוי שאיזשהו בנק יעבוד ברשת. בדיעבד זו היתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלתי".
עם השנים צמח בישראל מרכז פיתוח המבוסס על אנשי מחשבים שעוברים הכשרה פיננסית. עכשיו, הוא אומר, בנק סיטי חוטף לו עובדים. "הם פתחו כאן מרכז פיתוח לפני שנתיים, ואחרי שהשקענו בעובדים שלנו שנים של קורסים והדרכות פיננסיות, סיטי מציע להם שכר הרבה יותר גבוה ועוד מקבל החזר מהמדינה על חלק מהשכר הזה".
המשקיעים הראשונים בחברה היו בנקאי־העל לואיס רניירי (ששימש השראה להתרחשויות בספר "פוקר שקרנים" מאת מייקל לואיס) וסקוט שיי, שהיה מבעלי המניות בבנק הפועלים ויו"ר בנק סיגניצ'ר של הפועלים בניו יורק. "רניירי המציא את האיגוח למשכנתאות בארצות הברית", אומר גרשון. "הוא שמע עליי ורצה לפגוש אותי ולהשקיע בחברה. זו היתה מחמאה גדולה מאוד, כאילו ביל גייטס רוצה להשקיע. הוא ושיי חברים טובים, והכנסתי אותם להשקעה. עם השנים נהפכנו כולנו לחברים. שיי הוא ממש ידיד נפש שלי. ארבע שנים אחר כך השקיעה בנו גם קרן אקסל, שמושקעת בפייסבוק. ובכל מקרה, מהשנה השנייה כבר התחלנו להרוויח".
כדי לתאר את הקליטה שלהם בענף, גרשון שוב חוזר ליבמ. "ב־2002 התקשרנו אליהם כדי למכור להם את המערכת. הם סיפרו שיום קודם הם בדיוק קנו אופציה מג'יי.פי מורגן. הם הכניסו את פרטי העסקה למערכת שלנו וגילו שהם שילמו 100 אלף דולר יותר מהמחיר שהמערכת שלנו הציעה. הם התקשרו כועסים לג'יי.פי מורגן אבל זה כבר היה מאוחר מדי. באותו יום הם ביקשו חוזה למערכת שלנו. צחוק הגורל הוא שסקוט היל, הגזבר של יבמ אז, הוא היום סמנכ"ל הכספים של ICE, החברה שקנתה אותנו".
המהירות שבה המערכת נמכרה אישרה עד כמה הצורך שגרשון זיהה היה עמוק וממשי. "הבנקים הגדולים קנו את המערכת כבר בהתחלה, ובתוך כשנתיים כל הבנקים שעסקו באופציות קנו מינויים.
ג'יי.פי מורגן התקין מינויים לכל אנשי המכירות שלו בכל העולם. פתחנו סניפים בניו יורק, טוקיו, סינגפור. העובדה שהמערכת היתה אינטרנטית פשוט אפשרה לה לעבור מפה לאוזן, אנשים פנו וקנו מינויים ביוזמתם. אחרי שנתיים היו לנו כבר 60 עובדים, ואני עבדתי אולי 20 שעות ביום. טסתי ממדינה למדינה, מכרתי בעצמי את המערכת עם שאר המוכרים. פעם ביקרתי טריידר צרפתי שלא הכיר אותנו. הוא התקשר לברוקר שלו ושאל בצרפתית: 'שמעת על סופרדריבטיבס?'. הברוקר צעק עליו בטלפון: 'אתה משוגע? Superderivatives is GOD'".
חלק מההצלחה נעוץ בעובדה שלחברה בעצם לא היתה תחרות. "היתה מערכת אחת ותיקה מאוד לתמחור אופציות בדרך מיושנת, פניקס, שהיתה קיימת בכל בנק אבל היתה מאוד לא מדויקת. ובלומברג, שסיפקו הרבה מאוד מידע פיננסי לכל הגופים, לא תמחרו אופציות על מטבעות, ורק ב־2003 הם נכנסו לתחום עם שכפול שלנו, גרסה עלובה ובדיליי של שנתיים". במילים אחרות, סופרדריבטיבס הצליחה להכות את בלומברג הענקית בתחום שבו לא פעלה; כיום הן מתחרות זו בזו ראש בראש כבר בכל התחומים.
החברה הרחיבה את תחומי הסיקור והתמחור, את מספר העובדים ומספר הלקוחות. מרכז הפיתוח בישראל צמח, וב־2005 החזיר את גרשון לארץ. באותה שנה הושקו המערכות לתמחור האופציות בזמן אמת בריביות, מניות, סחורות ואנרגיה, וסופרדריבטיבס נהפכה מחברת נישה בתחום המטבעות לשחקן ענק. "בתחילת 2008 מכירות החברה צמחו בקצב שנתי של כ־50%. חזרתי ללונדון, כי שם היה מרכז העצבים. היו לנו כבר 450 עובדים, מהם 170 במכירות, היינו החברה המשמעותית ביותר בתחום הנגזרות, היה לנו פורטפוליו עשיר של מוצרים לאספקת מחירים, שערוך תיקים, תמחורים, אנליזות, ניהול סיכונים ומסחר מקוון. עמדנו לממש כ־25% מהחברה לפי שווי של 400 מיליון דולר לקרן פרייווט אקוויטי אמריקאית".
דווקא המשבר הקפיץ ואז בא המשבר.
"כמו גל צונאמי", מתאר אותו גרשון. אחרי שנהנתה מעולם פיננסי שגואה ללא הפסקה, כזה שבו "לבנקים לא היה אכפת בכלל מעלויות, הם רק השקיעו בהגדלת ההכנסות, עשו מינוי אצלנו והחזיקו גם טרמינלים של רויטרס ובלומברג", סופרדריבטיבס התעוררה לעולם אחר. "חלק מהמוסדות הפיננסיים קפאו מיד, חלק החלו לטפל בנזקים אחרי תקופה. מעבר להתמודדות המיידית, היה ברור שיהיה שינוי פאזה עמוק במגזר הפיננסי, שהרגולציה תתרחב. אז כל המוסדות החלו בתוכנית להקטנת ההוצאות. חששנו שהם יפסיקו לקנות את המערכות שלנו, צמצמנו את החברה בכ־100 עובדים, רובם אנשי מכירות, והיו מי שחששו מגל פיטורים נוסף, רחב יותר.
"אבל בסוף דווקא צמחנו מהמשבר. כזכור, המשבר התחיל עם הודעה של בר סטרנס שלפיה במשך שבועות הם השתמשו במחירי שוק מוטים והסתירו את ההפסדים הענקיים שלהם. היה ברור שעוד בנקים וגופים פיננסיים מסתירים הפסדים בעזרת שימוש במחירי שוק שקריים, ולכן בנקים וקרנות גידור התחילו לקנות מאיתנו שירותים לאספקת מחירי סוף יום, כדי לחשב את השווי של התיקים שלהם בצורה בלתי תלויה. אלה היו ממש רכישות בהיקפים אדירים, שאפשרו להם להראות שאצלם החישובים תקניים. כך מכירות המידע הפיננסי שלנו צמחו ב־2009 ביותר מ־50%, מה שפיצה על הירידה במכירות של מוצרים אחרים באותה שנה. גמרנו את 2009 עם עלייה של 20% בהכנסות. בדיעבד חבל שפיטרנו כל כך הרבה אנשי מכירות, כי ככל הנראה היינו יכולים להגדיל עוד יותר את ההכנסות באותה שנה".
לדבריו, הדיווחים על הפיטורים בחברה בתקשורת הישראלית הגיעו עד וול סטריט והצמיחו שמועות שלפיהן החברה על סף פשיטת רגל. "הפסדנו ככה את שערוך הנכסים של ליהמן ברדרס, שכונס הנכסים שלהם הזמין מאיתנו. זו עסקה של כ־8 מיליון דולר בשנה, שנפלה כי הם חשבו שאנחנו על סף פשיטת רגל, ולא הועילו כל טענותינו".
בשלב הבא סופרדריבטיבס נערכה לעולם של אחרי המשבר - והתחרות עם בלומברג עלתה מדרגה. "פיתחנו מוצרים שיתמודדו עם הרגולציה החדשה, והבנו שאנחנו צריכים לפתח טרמינל למידע פיננסי בזמן אמת, שיתחרה באלה של רויטרס ובלומברג ויהיה מדויק ונוח יותר - ויאפשר לחברות לקצץ בעלויות. ב־12.12.12 השקנו את הטרמינל הזה, DGX. בשנה הראשונה לא גבינו עבורו תשלום כדי לייצר מומנטום, ואכן הגענו לכ־50 אלף משתמשים. לשם השוואה, לבלומברג יש כ־300 אלף משתמשים אחרי יותר מ־30 שנות פעילות. היום המערכת של בלומברג עולה 20 אלף דולר לשנה למשתמש יחיד, ושלנו עולה 1,500 דולר".
זה מה שגרם ל־ICE לקנות אתכם?
"סופרדריבטיבס היא אימפריה עולמית של מידע פיננסי. אנחנו יכולים לספק מחיר בזמן אמת והיסטוריה של מחירים של כל נכס פיננסי ונגזרותיו. ICE הם הבעלים של 11 בורסות מהמובילות בעולם, יש להם בסיס לקוחות עצום ויכולת עצומה לשווק ללקוחות האלה מוצרים חדשים, ואנחנו משלימים להם תחום חשוב כי אין להם אף אחד מהמוצרים שלנו. עכשיו השיווק העולמי של DGX שתכננתי לעשות לבד והערכתי שייקח שנים - יקרה תחת ICE, בזמן קצר הרבה יותר ובשוק פוטנציאלי של יותר ממיליון לקוחות".
למה החלטת למכור?
"הרבה חברות גדולות פנו אליי כדי שאמכור להן את החברה. שבע חברות התעניינו ברצינות, התקשרו בקביעות לבנקאי שלנו. שקלתי לערוך מכרז, אבל ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שהדבר החשוב הוא לא למקסם את מחיר החברה אלא למצוא לה בית חם וטוב, קונה שימשיך לטפח את כל הדברים הנפלאים שיצרנו, שימשיך לפתח את החברה וימנף את המוצרים שלה. עם ICE זה יכול לקרות. גם המשקיעים שלה מבינים את הפוטנציאל בחיבור הזה: לפני שהכרזנו על העסקה המניה שלהם בניו יורק עמדה על 184 דולר, בעקבות ההכרזה היא עלתה ל־205. אני מכיר כבר זמן רב את היו"ר והמנכ"ל ג'ף ספרקר וגם את האסטרטג הראשי דיוויד ג'ון, וברור שהם מהמנהלים המוכשרים והמבריקים ביותר בעולם הפיננסי - הם בנו חברה של 23 מיליארד דולר בתוך 13 שנים. ברור לי שהם ייקחו את סופרדריבטיבס למקומות גבוהים מאוד. בתחילת השיחות, לפני כשנתיים, לא הייתי מעוניין למכור להם את החברה אך עם הזמן השתכנעתי שהם הקונה האולטימטיבי. אני בטוח שאיתם החברה תגדל, וגם העובדים נשארים בידיים טובות. יש גם אפשרות שהם יקימו כאן מרכז פיתוח גדול ויעבירו אליו פרויקטים שכרגע מתבצעים בארצות הברית".
מה עושים עם כל הכסף
הדאגה לעובדים היא, לדברי גרשון, אחד הלקחים המשמעותיים ביותר שהפיק משנותיו בוול סטריט ובסיטי: "שם לבנק לא אכפת ממך, כל מה שרוצים זה שתרוויח לו כמה שיותר כסף. אני ניסיתי לבנות חברה עם לב. כשעזבתי את ברקליס הרגשתי כזאת הקלה שאני לא צריך לעבוד יותר בסביבה כזאת, והחלטתי שבחברה שלי אנשים יהיו חייבים להיות נחמדים והוגנים זה לזה. מהיום הראשון אנחנו מגייסים לחברה רק אנשים נחמדים. באמת. בכל סקר שביעות רצון שעושים בקרב העובדים הם מדגישים שנעים להם לעבוד בחברה ושהמקבץ האנושי יוצא דופן. אנחנו מחלקים אופציות לכל העובדים, ללא יוצא מהכלל, כולל לאנשי הניקיון והתחזוקה".
החברה נחשבת כזאת שמציעה לעובדיה רמת שכר מעט מעל הממוצע, וגרשון אומר: "אנחנו הוגנים עם העובדים, נעזרים בסקרי שכר כדי לוודא שהעובדים אצלנו מתוגמלים ברמת השוק ומעלה. אחרת הם היו מוצאים מקום אחר". אנשים מחוץ לחברה שעבדו מול גרשון מתארים מנהל "צנטרליסט, קשוח, שומר את הקלפים קרוב לחזה, מעסיק עורכי דין צמודים. גאון, אבל לא קל". גרשון מודה כי בתחילת הדרך "הייתי מאוד ריכוזי כי חששתי שטעויות של אחרים יגרמו לנזק ממשי. אחר כך ניסיתי לבנות צוות ניהולי חזק שהתבסס על כוכבים מבחוץ, אבל במשבר התברר שקשה להם לעבוד כצוות. מאותו רגע כל המשרות הבכירות בחברה אוישו מתוך הצוות הקיים, גם במחיר של הכשרה ממושכת. בשנתיים האחרונות צוות ההנהלה הוא שמנהל את החברה ואני רק מושך בחוטים פה ושם".
דגש ניהולי נוסף שחשוב לו לציין נוגע ליחס לעובדים מעבר לתגמול: "כשעובדים נקלעו לבעיות כלכליות עזרנו להם כספית. כשבני משפחות חלו במחלות ממאירות החברה עודדה את העובדים להישאר עם החולה, המשיכה לשלם שכר מלא, מימנה תרופות מחוץ לסל. כשעובדת חלתה בסרטן והגיעה להוספיס ביקרתי אותה וארגנו תורנויות ביקורים של עובדים ממש עד יומה האחרון".
זה בא מהבית, הוא אומר. בוול סטריט כולם היו רעים, אבל "שני ההורים שלי רחבי לב. אבא שלי, למשל, אם אתה נתקע עם המכונית באמצע הלילה הוא מאלה שיבואו מיד לחלץ אותך, גם אם יש חברות חילוץ בשביל זה. וקשה להאמין אילו מעשים טובים אמא שלי עושה. כשהייתי ילד היא פתחה חנות לבגדים משומשים לעניים - כל הבגדים מתרומות, וכל בגד נמכר בשקל. היא אימצה אשה עם שתי בנות שבן זוגה ישב בכלא, היתה מזמינה אותם אלינו לשבתות וחגים. היא נהגה לקנות אוכל לאנשים עניים שהכירה. יש עוד הרבה סיפורים. כשחתמתי על מכירת החברה סיפרתי לאמא שלי שאתן לה סכום כסף גדול כדי שתוכל לחלק למי שהיא רוצה. היא שמחה ואמרה שיש לה רשימה מוכנה למי לתת".
גם גרשון כבר מתכנן לחלק. הוא חגג השבוע עשר שנות נישואים לתמי זנגו גרשון, עורכת דין בפרקליטות; השניים הורים ליואב (7), גלעד (5), משי (3.5) ורם (חצי שנה), וחיים בתל אביב. כשאני שואל איך האקזיט ישנה אותו הוא משיב: "אני רוצה שהילדים יגדלו כילדים רגילים עם שאיפות וחלומות שינסו להגשים, שיהיה להם סיפוק בחיים. נמשיך בחיים רגילים. מה שכן, בתחום הנתינה יהיה שינוי משמעותי - אשתי ואני מתכוונים להקים קרן שתסייע לילדים שגדלים בעוני, ורוצים שכאשר הילדים שלנו יגדלו הם ייקחו חלק בנתינה הזאת".
מה עושה סופרדריבטיבס?
מידע פיננסי ובעיקר תמחור אופציות
חברת סופרדריבטיבס מספקת מידע פיננסי בכל תחומי המסחר - מטבעות, ריביות, מניות, סחורות, אנרגיה וקרדיט, ונחשבת אחת המובילות בעולם בתחום. תמורת חבילות מינוי שונות סופרדריבטיבס מספקת לאנשי פיננסים בכל העולם מערכות לתמחור, ניתוח מסחר וניהול סיכונים, ובמקביל מבצעת בעצמה שערוכים באופן יומיומי. מסכי המידע שלה, DGX, מספקים חדשות פיננסיות, גרפים מתוחכמים, אנליזות מורכבות ומנוע חיפוש נוח. הטכנולוגיה החדשנית, המחיר המוזל והעובדה שהמערכת תומכת במספר גבוה של שפות מאפשרים לה להתחרות במסופים הוותיקים של ענקית המידע הפיננסי בלומברג.
אלא שהתחרות עם בלומברג ו־DGX הן השלב החדש יחסית בפעילות החברה. לב הפעילות, שממנו צמחה, הוא תמחור האופציות. בכל הנכסים הנסחרים בשוק ההון אפשר להשקיע באמצעות קניית הנכס עצמו (למשל מניה) או קניית אופציה עתידית על הנכס (מעין הימור על המחיר העתידי של אותה מניה, למשל). האפשרות להשקיע תוך הימור עתידי מאפשרת לחברות לגדר סיכונים, להגן על עצמן משינויים בשערי החליפין או הריביות, ובעצם משמשת כל חברה גדולה שמייבאת או מייצאת. לצד האופציות הפשוטות פורח גם תחום של אופציות אקזוטיות, שהן הימורים מורכבים ומרובי פרמטרים על המחירים העתידיים. את כל האופציות האלה, הפשוטות וודאי האקזוטיות, קשה מאוד לתמחר בכל רגע נתון. החישוב של כל השינויים האפשריים והמשמעויות של כל שינוי קטן הוא מורכב מאוד, וסופרדריבטיבס בעצם הציעה לשוק כלים נוחים וזולים לחישובים כאלה.
55 תגובות לכתיבת תגובה