אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"מחכה שהמינהל ייצא לנו לגמרי מהעיניים" צילום: ארז ביט

ראיון כלכליסט

"מחכה שהמינהל ייצא לנו לגמרי מהעיניים"

הקיבוצים רשמו לאחרונה הישג במאבקם הממושך מול המינהל ויוכלו לרכוש את שטחי המגורים במרוכז, אך למרות זאת מזכ"ל התנועה איתן ברושי עדיין לא שבע רצון כי "יש פקידים במינהל ששונאים את הקיבוצים". לטענתו, "גם הקשת המזרחית ופקידים שמשרתים טייקונים פועלים נגדנו". המינהל: "אנו מנסים לפתור את בעיות הקיבוצים"

02.10.2014, 08:20 | דותן לוי

"יש הרבה אי אמון וחשדנות כלפי הקיבוצים שחלקם נובע מפקידי המינהל וחלק מדברים שנעשו בכמה קיבוצים. אצל חלק מהאנשים זה נובע מעוינות ואצל חלקם מבורות, קנאה, או שנאה. גדל היום דור שמתחשבן עם התנועה הקיבוצית שלא בצדק, זו התחשבנות מעוותת שמי שמוביל אותה זו הקשת המזרחית, יש לה שלוחות למעלה והם הצליחו להשפיע על מקבלי ההחלטות". כך אומר ל"כלכליסט" מזכ"ל התנועה הקיבוצית איתן ברושי.

לדברי ברושי "יש גם כאלה שמחכים לנפילת הקיבוץ כי הם חושבים שמוטב שהקיבוץ ייעלם ויש את הטייקונים שהפקידים משרתים אותם שמחכים לנכסים: קרקע, מים וחלב. לכן המדינה צריכה לשאול את עצמה היום האם יש אינטרס שיהיה קיבוץ או לא".

איתן ברושי, צילום: ארז ביט איתן ברושי | צילום: ארז ביט איתן ברושי, צילום: ארז ביט

 

"רשת הביטחון קרסה"

 

דבריו של ברושי, המכהן כשנה בתפקיד, נאמרים על רקע המאבק הממושך שמנהלת התנועה הקיבוצית כדי להעביר לידיה את זכויות המגורים ולהוציאן מידי המינהל. מדובר בפוטנציאל בנייה של 70 אלף יחידות דיור – כמות נכבדה שיכולה אף לתרום למאבק במחירי הדיור. מאבק הקיבוצים על זכויות המגורים הוא פועל יוצא מהפרטת הקיבוצים אשר אמנם כלל לא עסקה במגורי החברים אך הובילה באופן טבעי להחלטת השיוך הראשונה (751) אשר התקבלה כבר בשנות התשעים ואפשרה את שיוך בתי המגורים בקיבוץ לחבריו.

לאחרונה רשמו הקיבוצים הישג במאבקם לאחר שבסוף אוגוסט אישרה מועצת מקרקעי ישראל הסדר עמם לפיו אגודות הקיבוצים יוכלו לרכוש מרשות מקרקעי ישראל את כלל זכויות המגורים בקיבוץ. האגודה הקיבוצית היא גוף המרכז תחתיו את כלל העסקים הכלכליים של הקיבוץ אך גם את שטחי המגורים, והיבטים נוספים כגון תרבות וחינוך. ההסדר החדש מאפשר לאגודת הקיבוץ לשמר את זכויות המגורים מבלי לאבד את הציביון הקיבוצי כפי שקרה בקיבוצים שהלכו למסלולים של שיוך דירות. החלטה נוספת התקבלה בתחילת ספטמבר, ומאפשרת לקיבוצים בעוטף עזה להרחיב את מספר יחידות הדיור שהם יוכלו לבנות (עידכונים בתמ"א 35).

מדוע היה צורך בשתי ההחלטות האחרונות שהתקבלו, מה היה רע במצב הקיים?

"בשנים האחרונות חלו שינויים דרמטיים אשר נגעו לצעירים ולקליטה אך גם לאוכלוסיה הוותיקה. פעם קיבלו חברי קיבוץ מגיל 18 או אחרי הצבא ומי שנולד לחבר קיבוץ הפך לכזה אבל היום זה לא המצב גם לא בקיבוצים השיתופיים. היום מי שמתקבל צריך פרנסה, יכולת להבטחת הפנסיה ולפחות מיליון שקל כדי לבנות בית ללא הקרקע, בעיני זה השינוי הכי גדול שקרה בקיבוץ. פעם הקיבוץ היה בונה לך את הבית, אתה היית נותן לו את כל מה שיש לך והיית מקבל מה שאתה צריך. השינוי הדרמטי הזה הוביל לבעייתיות שלא כולם הבינו אותה, אם אני מביא מיליון שקל אני לא אתן את הבית הזה מתנה לקיבוץ, אני ארצה להוריש אותו או לממש אותו. הצורך בשינוי הוביל למהלך שיוך הדירות שהצריך הבאת כסף מהבית, ולכן השפיע גם על חברי קיבוץ ותיקים, שרשת הביטחון שלהם קרסה והם נותרו ללא פנסיה וללא יכולת לקנות בית או להוריש רכוש וכסף לילדיהם. לעומת זאת חלופות השיוך יצרו סימן שאלה בנוגע להמשך קיומו של הקיבוץ כי הן יצרו קישור בין החברות בקיבוץ לבין הבעלות על הקרקע. במצב שנוצר יש גם איום על הקיבוץ וגם קשיים ביישום ההחלטות גם כי הן מורכבות.

"בשורה התחתונה, רצינו חלופה נוספת להחלטות השיוך (751 ו־1155) שיאפשרו לאגודה בקיבוץ לשמור על כוחה כי בלי אגודה לא יהיה קיבוץ, הוא יתפרק תוך שנים בודדות. את זה קיבלנו, רצינו גם שהמינהל ייצא לנו מהעיניים וממעורבותו בשטח המגורים וגם את זה קיבלנו. פחות הצלחנו בכך שהמינהל לא יצא משטח כל המחנה אלא רק משטח המגורים".

 

יש כאלה שסבורים גם עכשיו שקיבלתם הטבות מפליגות.

"לא קיבלנו משהו שלא מגיע לנו. לקיבוץ שיתופי לא צריכה להיות בעיה של בנייה, הוא בונה עבור החברים ללא שיוך אבל מספר הקיבוצים האלה הולך ופוחת ומספר הקיבוצים שהחברים בונים בהם את הבית לבדם הולך וגדל וכנראה שיהיו גם קיבוצים שיתופיים שבהיעדר תקציב יפנו לפיתרון הזה. הרציונל הוא עדיין שהקרקע מופרטת. הקיבוצים ירכשו את הזכויות במרוכז ובזכות הרכישה המרוכזת קיבלנו הנחה מסוימת שהיא לדעתנו קטנה. בסיכומו של דבר המחיר שקיבלנו גבוה ואני חושב שהוא פוגם ביכולת לממש את הרעיון הזה אבל קיבלנו אלטרנטיבה לשמור על זכויות החברים והקיבוץ, לשמור על זכויות החברים ולאפשר את גידול הקיבוץ".

לדבריו, "בכל השנים הקיבוצים הם אלה שהבטיחו ריבונות בקרקע מעצם ההתיישבות שלהם וקיום החקלאות במקום, אנחנו לא צוענים שמגרשים אותם ממקום למקום. הקיבוצים של העמק ייבשו ביצות, וגם שפיים וגעש הוקמו בעת ההיא בחזית. זה שמישהו הפריח את השממה לא הופך אותו למיותר ביום שהמדינה פורחת. לקשת המזרחית לא היתה זכות קיום ללא הקיבוצים".

"טעות גדולה"

 

במהלך ספטמבר נדחה פעם נוספת הדיון במועצה הארצית בנושא הרחבה של 2,100 יח"ד ב־21 קיבוצים במסגרת תמ"א 35 – נושא שמקודם כבר מ־2009. לדברי ברושי, מדובר בהחלטה לא עניינית. "הגורמים המקצועיים מכתיבים מה לעשות והשרים מסתתרים מאחורי פקידים. אני מייצג 70 אלף מגרשים שהם פי שניים מהצורך השנתי, רובם בפריפריה אבל גם לקיבוצי המרכז יש את הזכות לחיות. זו טעות גדולה שהממשלה מביאה החלטות כאלה לאישור של מועצת מקרקעי ישראל ולא לממשלה. ההחלטה על דחיית הדיון בהגדלת תמ"א 35 בהתיישבות הכפרית מעידה קודם כל על חוסר שליטה של הממשלה ועל חוסר הבנה של הפקידות וגם על כך שזה לא המקום שאתה יכול לקבל בו החלטות. והירוקים שהובילו את ההתנגדות פשוט חצופים".

מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל בנצי ליברמן, מסר בתגובה: "אני מקבל מכתבים ממזכירויות הקיבוצים וקורא את מה שנכתב בעיתונים הקיבוציים בעקבות ההחלטה האחרונה והתגובות הן של מחיאות כפיים סוערות. אני חושב שברושי סוחב שרידים מתקופות עברו. האנשים במינהל הם טובים, היתה מדיניות אחרת והם פעלו לפיה והיום המדיניות היא שונה. כיום התפיסה היא של פיתרון בעיות לקיבוצים ואני יודע שאנחנו בעולם אחר. אני מנסה לפוגג את המטענים ההיסטוריים ואעשה הכל כדי שההחלטות יקרו בהקדם".

בקיבוצים לא ממהרים לשיוך החדש: לא יודעים איך לעכל את ההסדר

במאבק להוספת אלטרנטיבה למהלכי שיוך הדירות יצאו בקיבוצים כשידם על העליונה, אך גם לאחר אישור המתווה קיימת אי ודאות גדולה בנוגע למימושו. ל"כלכליסט" נודע כי רק קיבוצים בודדים ובהם רמת השופט, דליה, עברון, עין המפרץ, חצור, להב ובית קמה בוחנים בשלב זה את אימוץ החלופה, ולא בכדי – הדבר צפוי לעלות לקיבוצים לא מעט כסף. 

קיבוץ געש. לא יעמדו בעלות הקרקע, צילום: עמית שעל קיבוץ געש. לא יעמדו בעלות הקרקע | צילום: עמית שעל קיבוץ געש. לא יעמדו בעלות הקרקע, צילום: עמית שעל

לדברי מיכי דרורי, היועץ המשפטי של התנועה הקיבוצית, המינהל רצה לצאת מהקרקע אבל החליט לגבות כמה שיותר כסף. לדבריו, בתחילה הכוונה היתה להיצמד להחלטה לשיוך דירות 1155 האומרת שבחלקת המגורים יש שני סוגי אוכלוסיות: ותיקים וחדשים, מי שנקלט בקיבוץ אחרי מרץ 2007 משלם 33% מערך הקרקע בעוד ותיק ישלם 3.75% עכשיו ואת היתר בעת מימוש הבית במכירה או מכירה על ידי יורש.

כך, כל מי שמצטרף מחוץ לחלקת המגורים משלם 91% מערך הקרקע. לראשי התנועה היה ברור שמרבית הקיבוצים לא יוכלו לעמוד בעלויות העצומות שעשויות להגיע לעשרות מיליוני שקלים בקיבוצי מרכז הארץ ודרשו תעריף אחיד של 3.75% במערך הקרקע בכל הארץ מתוך הנחה שכל הקיבוצים יוכלו לעמוד בו. בפועל נקבעה טבלה שמפחיתה את המחירים שנקבעו בהחלטת השיוך בהתאם לכמה פרמטרים ובהם אזורי עדיפות.

עו"ד חגי שבתאי, המלווה למעלה מ־150 קיבוצים, סבור כי ההחלטה החדשה עלולה להפוך ללא רלבנטית, וקיבוצים יבחרו להמשיך במסלולי השיוך הקנייני. לדבריו, בשל חוסר הבהירות באשר ללוחות הזמנים שבהם ניתן יהיה ליישם את ההחלטה החדשה, היא אינה פותרת את הקפאת היתרי הבנייה על ידי המינהל אשר גורמת לתסיסה רבה בתנועה הקיבוצית ומעכבת בנייה של אלפי דירות.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

69 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

69.
למנהל צאו לי מהעיניים
אני ממליץ לכל הבורים הניזונים משמועות ולא ממידע מהימן לקרוא ספר צנוע מאת: מוסה גולדברג - "והקרן עודנה קיימת" סיפור ההתיישבות בעמק יזרעאל. הכותב כתב את הקורות אותו כשהוא משמש כרוכש אדמות מטעם הקרן הקיימת. והוא כותב את הדברים לתומו, כך שללא ספק המידע שהוא מעביר לנו מהימן ואמין (חוץ מזה שזה ספר הרפתקאות מופלא). בין הדברים שהוא מוסר לנו מעדות מהימנה ביותר, זה שכבר בשנות השלושים קופת הקרן הקיימת הייתה בקשיים ולכן מספר לא מבוטל של ישובים אספו כסף בכוחות עצמם על מנת לרכוש את האדמה. אמנם מטעמים אידאולוגיים התבצעה הרכישה עבור הקרן הקיימת, כי האמינו שאדמות ארץ ישראל צריכות להיות שייכות למדינה, אך הכסף בא מהישובים שאנשיו אספו אותו בכל מיני דרכים. תשעים אחוז מטענותיהם של חברי הקשת המזרחית מבוסס על בורות, חוסר ידע ורדיפה אחר כבוד שלא מגיע להם. ההבדל בין חברי הקיבוצים שהקימו את המדינה בדם, יזע ודמעות לבין חברי הקשת המזרחית, הוא שחברי הקיבוצים חשבו כל הזמן כיצד לטרום לשיפור פני המדינה, ואלה חושבים כל הזמן כיצד לשפר את עצמם.
טוביה רז , גבעת ישעיהו  |  08.10.14
68.
בורים שכמוכם כנסו...
עו"ד רון רוגין מוכיח בעבודתו הנקראת "הו ארצי מולדתי" כי הקיבוצים שילמו בדיוק כמו החוכר העירוני. אך במבצעי היוון של המינהל במגזר העירוני (הפיכה מדמי מפתח לשיוך בטאבו...) שילם החוכר העירוני רק 3.75% מערך הנכס (גם בצמודי קרקע) החוזה העירוני והחוזה הקיבוצי היו זהים במקורם,אך בכל זאת המינהל נתן לקיבוצים פרשנות שונה וחייב אותם לשלם בין 33% ל91% מערך הקרקע (את המבנה הקיבוץ או החבר בונה מכספו) בקיצור מי שסתום ישאר סתום ומקופח.
אחד שמבין , מרכז  |  07.10.14
67.
למי שזוכר- בגין נתן את האישור לשנוא את התישבות העובדת בעיקר את הקיבוצים
להזכירכם בגן תקף את ההתישבות העובדת ומאז ערכה הולך ופוחת. ראו מי עמד בחזית בכל מלחמות ישראל - ההתישבות העובדת קיבוצים ומושבים ומה מחזירה להם המדינה ע"י שליחה - אצבע משולשת בושה וחרפה הפקים אכן שונאים את ההתישבות העובדת האיש צודק!!!!
עזרא , תל אביב  |  06.10.14
66.
כחבר קיבוץ-מהי האמת מאחורי הציפיה
איתן יקירי, עם היד על הלב, האם אתה הציפייה שלך ש"מינהל ייצא לנו לגמרי מהעיניים" היא לטובת החברים בקיבוצים או שכל כולה מטרתה לאפשר לחונטה בכול קיבוץ וקיבוץ ולעסקונה הקיבוצית להמשיך הלאה לנהל לנו את החיים וכול זאת על מנת להתפרנס על חשבון החבר / הפרט? הגיע הזמן שיפרידו בין קיבוצי הנדל"ן במרכז לבין הקיבוצים חסרי הנדל"ן בפריפריה ויאפשרו לחברים לרכוש את נחלתם מהמינהל בלי שהעסקונה או החונטה המקומית בכל קיבוץ וקיבוץ תמשיך לתווך ולגזור קופון בדרך לעצה.
צביקה , צפון-חבר קיבוץ  |  06.10.14
65.
הקיבוצים - לא מה שרוב המגיבים חושבים
רוב הקיבוצים עלו על אדמות טרשים, קוצים וביצות. הם לא קיבלו "פארקים פורחים" מוכנים, אלא עבדו בפרך - הן בשמירת הגבולות (גם קיבוצים שנחשבים היום ל"קיבוצי מרכז הארץ" היו אז קיבוצי ספר ברובם) והן בסיפוק צורכי המדינה במזון. ולא רק זה - הם גם סייעו לעיירות הפיתוח שבסביבתם, קלטו עלייה, הקימו אולפנים לעברית שדרכם עברו אלפי עולים חדשים, ייסדו "חברות נוער" של נערים במצוקה ממשפחות עוני, וקיימו את "בית ראשון במולדת" לעולי בריה"מ, ועד היום את תוכנית תל"ם (תעסוקה, לימודים, מגורים) לסטודנטים ממוצא אתיופי, אימוץ חיילים בודדים, ועוד ועוד פרויקטים חברתיים. הקיבוצים הבודדים העשירים - שעשו את עושרם במו ידיהם ולא במתנת חסד - יוזמים ומבצעים פרויקטים ענקיים של תרומות-עתק לנזקקים ומפעלים חברתיים בערים ובעיירות הסמוכות, תרומות בכסף ובפעילות אישית - שאיש אינו יודע עליהן, כי הם לא מפרסמים זאת בראש חוצות - והקיבוצים העירוניים (כן, יש דבר כזה) מקדישים את כל זמנם לחינוך ולשיקום חברתי בסביבתם. במשך שנים ארוכות קיימו הקיבוצים חברה שיתופית הדוגלת בשוויון ערך האדם, וכיום עדיין ישנם עשרות קיבוצים שיתופיים לחלוטין, בלי פער מעמדות, שמנהל המפעל מקבל בהם "שכר" זהה לזה שמקבל עובד חדר האוכל או רצפת הייצור. וגם "הקיבוצים המתחדשים", שבכורח הנסיבות והאילוצים עברו שינוי - עדיין יש בהם ערבות הדדית ענקית, שמבדילה אותם מכל אוכלוסייה אחרת בארץ, ועדיין הם קואופרטיב, וברובם הנכסים (ופירותיהם) עדיין שייכים במשותף לאגודה. הסדרי החובות שעשו לקיבוצים - נעשו בעיקר על סכומי "בלון" שהבנקים ניפחו בתקופת האינפלציה הדוהרת ובלהטוטים שעשו בחשבונות הקיבוצים. עבור ההסדרים האלה "השיבו" קיבוצים רבים למדינה (ולבנקים!) קרקעות שהיו שלהם (בזכות, ברכישה). אין להשוות את ההסדרים האלה בשום אופן ל"תספורת" שנעשית כעת עבור אילי-ההון, הטייקונים, המקבלים הקלות מס וחייבים מיליארדים לבנקים ולגורמים אחרים... בשנים האחרונות מתרחש "עליהום" על הקיבוצים מצד פקידי האוצר ומינהל מקרקעי ישראל, השואפים לנשלם מהשטחים שעיבדו במשך כל השנים ולהסב אותם לשטחי נדל"ן לכל המרבה במחיר (נכון, חלקם הוסבו בעבר, באמצעות שינויי ייעוד חוקיים, לתעשייה - שתורמת ליצוא הישראלי הרבה מעבר לחלקה באוכלוסייה, ולמסחר - כדי להתקיים לאחר שהחקלאות לא הצליחה לפרנסם, בין השאר בגלל מדיניות הממשלה). לרוב חברי הקיבוצים אין זכויות מינימליות בבתיהם ובעמלם, וובשנתיים האחרונות הקפיא המנהל (כיום רשות מקרקעי ישראל) באופן שרירותי את היתרי הבנייה לקיבוצים, וכך נמנעת מהם כל אפשרות לשפר את המצב הדמוגרפי ולקלוט את הבנים - בעוד שיישובים מעבר לקו הירוק ב נמצא בבנייה מתמדת ואוכלוסייתם גדלה בקצב מדהים. העירונים בדיור הציבורי מקבלים אפשרות להיוון של קרקע המגורים בתשלום מזערי של 3.75% מערכה, בעוד הקיבוצים נדרשים לשלם עבור היוון הקרקע 90%, ויותר, מערכה. ותיקי הקיבוצים, שעמלו כל חייהם בלי לצבור פנסיה, ובלי לטרוח לקבל דבר מהזכויות שהגיעו להם, כמו לכל האוכלוסייה, ממוסדות המדינה השונים (בתמימותם) - ניצבים עכשיו ככלי ריק.
תחיה , שפלה  |  06.10.14
לכל התגובות