צילום: מוטי לבנון

חטאים מתוקים

שבע קטגוריות של גילטי פלז'רס, חטאים אנושיים קטנים שלעולם לא נודה בפומבי בקיומם אבל מסבים לנו לא מעט הנאה

02.10.2014, 09:16 | כתבי כלכליסט

גאווה

לצלם סלפי

איש לא יכתוב בריש גלי "תראו כמה אני יפה!" ויצפה מהעולם להריע לו. במקום זה, הרבה יותר מקובל להעלות לרשת חברתית כלשהי תמונה כאילו ספונטנית אך מבוימת ומפולטרת היטב, עם מבט מצועף וזווית מחמיאה, ולחכות לשלל לייקים ומחמאות עם הרבה יותר מדי סימני קריאה. המתקדמים במיוחד יעלו דווקא תמונות כאילו־לא־מחמיאות, עם פרצוף מעוות או לשון בחוץ ("תראו, אפילו כשאני מכוער אני בעצם יפה!"). בקיצור, במאה ה־21 הסלפי הוא הצורה הטהורה ביותר של גאווה־מחופשת־לענווה.

לשם האיזון: להעלות תמונות של אוכל, כפות רגליים או שקיעות (אבל לא במקומות אקזוטיים מדי).

ללבוש בגדים קטנים מדי

מדי פעם צץ הקונפליקט הזה: רגליים מושלמות שג'ינס אחד יודע לייצר מחד, הגלגל בבטן ואובדן היכולת לנשום שנוצרים כשהוא פשוט לא נסגר מאידך. רוב הנשים גאות מדי בשביל להודות בכך, אבל לעתים קרובות הן סובלות למען היופי.

לשם האיזון: השלמה עצמית. תודי לנו כשיזרום לך דם לרגליים.

לענות על שאלוני בחן את עצמך

כשהחברים שלכם בפייסבוק שיתפו תוצאות שאלונים מבאזזפיד ושכמותו, אתם, עילאיים ומתנשאים, חשבתם שהם, ממש כמו השאלונים, מטומטמים. אז איך זה שכל פעם מחדש אתם מנסים לגלות איזה קינוח אתם, איזו סדרת טלוויזיה מזכירה את חייכם או עם איזה דינוזאור מומלץ שתקיימו יחסי מין (כך במקור)?

לשם האיזון: לייק לחבר הבא שיצא סופגניה, לנה דנהאם או עיר בירה כלשהי.

קנאה

לבהות בתמונות של נינט

אם יש משהו שיכול להפוך יום מסריח ליום מצוין הוא צילומי פפראצי חדשים של האחת והיחידה. ולא, לא מדובר בתמונות החתונה שבהן היא עוטה את שמלת בת האדמו"ר, אלא בתמונות היומיומיות הללו, של הנינה מחנה באדום־לבן, הנינה יוצאת מהמספרה, הנינה ויוסי שותים קפה. כן, אלה בדיוק התמונות שגורמות לנו שוב ושוב לתהות איך זה שעוד לא הצלחנו להפוך ל־BFF.

לשם האיזון: פפראצי של יונית לוי.

להסתובב עם חיקוי של תיק מעצבים

מי לא השתעשעה פעם במחשבה שהיא משדרת כל כך הרבה סטייל ואמינות, שהיא יכולה להסתובב עם חיקוי איכותי של תיק מעצבים ואף אחד לא ינחש שהוא כזה. אז זהו, שלא! חיקוי זה חיקוי, והוא לא מכבד אף אחד מהצדדים - בטח לא אותך.

לשם האיזון: קני תיק לא ממותג ותשכנעי את הסביבה שאת נגד עדריות.

לדפדף בקטלוג של איקאה

אחת לשנה, בסוף הקיץ, מופיע הקטלוג של ענקית הריהוט השבדית, התנ"ך של שנות האלפיים, שנושא עמו משב קריר וניחוח של עוגיות ג'ינג'ר. תוך כדי דפדוף בדפי הכרומו הישראלי המצוי מדמיין שהוא גר בבית רחב ידיים שמחלונותיו משתקף נוף פוטוגני של יער, שלג ואיילים.

לשם איזון: עמידה בתור באיקאה תחזיר אתכם ישר לישראל.

גרגרנות

סוכריות גומי

ממתקים לילדים? נו באמת. איך תסבירו את הפער בין 300 הגרם שקניתם ל־100 שהגיעו הביתה? סוכריות גומי הן הדבר האמיתי: דובונים ונחשים לחובבי מיינסטרים, סוכריות בצורת קולה למכורים, כאלה בצורת ביצת עין לקיצוניים, בננות מצופות סוכר לחובבי טטרזין, וכמובן שטיחי גומי חמצמצים בקשת של צבעי מאכל למסורתיים. אז מה אם אנחנו מקפידים על תפריט אורגני־מונבט־נטול גלוטן.

לשם האיזון: צום מיצים.

במבה נוגט עם סוכריות קופצות

החיבור בין במבה ונוגט היה מוזר בתחילה, אבל התגלה כאחד הטובים. התוספת של הסוכריות הקופצות העלתה את החטיף לדרגה כמעט אלוהית, ועוד לא נמצא משהו שמשתווה לזה: הן מבחינת הטעם, הן מבחינת החוויה וכמובן הכי חשוב - מבחינת הערך התזונתי. בחודשים האחרונים קצת קשה לאתר את השילוש הקדוש על המדפים, ולכן נפנה בבקשה לשנה החדשה לחברת אסם: אנא, השיבו לנו את האופציה לחוות שוב את האורגזמה הקולינרית הזו.

לשם האיזון: לאכול אחרי סלט שעועית מש מונבטת.

עד חצות

אנשים נורמלים נוטים למדוד את יוקר המחיה לפי מדד הביג מק - כמה עולה ארוחה במקדונלד'ס בכל מיני מקומות בעולם. ישראלים צריכים למדוד את יוקר המחיה לפי מדד ה"עד חצות", ספק ביסקוויט ספק קוביית שוקולד, מוצר די דוחה שלא השתנה 20 שנה לפחות ושלפני כמה חודשים האמיר מחירו ל־16 שקל, מוגזם לכל הדעות. מאז הוא הספיק לרדת ולהתייצב על כ־12 שקל, אבל באמת - עודפים של פתי בר טבולים בשוקולד שרחוק מלהיות גודייבה? אם זה לא היה כל כך טעים איכשהו, בדרך נס כנראה, היינו מבקשים שתשלמו לנו.

לשם האיזון: קרמבו. גם טעים, גם זול.

חמדנות

לרכוש נעליים

"אלו שעבור הרגליים ואלו שעבור העיניים" - תמיד חשבתי שזו החלוקה אצל כולם כשזה מגיע לקניית נעליים. אבל כשהגעתי ל־3% בלבד לרגליים מתוך 600 זוגות נעליים, החלו הקרובים והחברים לרמוז שזו כבר לא אופנה, זו הפרעה. לך תסביר להם שממש כמו בולים, גם זה אוסף.

לשם האיזון: החלפות, מכירות והכי מומלץ - תרומה לנזקקים.

לקנות בגדי ילדים ב־Next

לאם הטרייה, ההיכרות עם אתר הקניות הבריטי Next הפכה הכרחית כמעט כמו קורס הכנה ללידה. המינוס, או אולי הפלוס, באתר בעל העיצובים הכה־מגניבים והמחירים הסופר־אטרקטיביים, הוא שעל הזמנה של יותר מ־250 שקל משלמים מכס, ועל כן צריך להזמין בכל פעם קצת - מה שהופך את הקנייה לעניין של פעם בחודש.

לשם האיזון: את הבגדים לעונה הבאה ניקח מהשכנה.

לשוטט ב־AliExpress

אחת לכמה ימים מגיעה הפתקית הוורודה והמשמחת, ואיתה ההפתעה התורנית: תבניות לשוקולד בצורת חתולים! טפט לוח וגיר! פונפונים מנייר! תבנית אפייה לקייק פופס! אז מה אם אין לי תנור. בלחיצת כפתור אני מגיעה לארץ האפשרויות המפוקפקות והבלתי מוגבלות, ובמחיר מגוחך אני מזמינה עוד מוצר שספק אם אי פעם באמת אזדקק לו. ולמה באמת לא לקנות תבנית לטוסטר שמטביעה על הלחם צורה של ארנב, או סט מהודר של קופסאות פח עם ציור של הביג בן? זה בטוח יותר זול מלטוס ללונדון.

לשם האיזון: לנוח כשיש שביתה בדואר.

תאוות בשרים

לצפות ב"ריקוד מושחת"

יש דברים שזוכרים להם חסד נעורים, גם אם אתה סרט אמריקאי קיטשי להחריד מ־1987 עם עלילה רדודה ושחקנים, איך נאמר בעדינות, בעיקר יפים. אבל אי אפשר שלא להיסחף בכל פעם מחדש (ותודה לאל על שידורים חוזרים) אחרי בייבי וג'וני, הזוג האוהב שניצח כנגד כל הסיכויים, תוך כדי ריקודים חושניים ומושחתים.

לשם האיזון: צפייה במופע מחול של בת שבע. רגשות האשמה ייעלמו כלא היו.

לאהוב את Wham!

"Careless Whisper" הוא השיר היפה ביותר שנכתב במאה ה־20, ואוסף הלהיטים של Wham! הוא אחד הדיסקים הטובים בכל הזמנים. ג'ורג' מייקל ואנדרו רידג'לי, אוהבים אתכם לנצח. אם תשאלו אותי אכחיש שכתבתי את הדברים האלו, ובכל זאת בחג המולד שעבר נתתי לך את הלב, ולמחרת נתת אותו למישהו אחר.

לשם האיזון: קצת ארקטיק מאנקיז.

לעקוב באדיקות אחרי "הסקס של מאסטרס"

עם יד על הלב, לא כולם עוקבים אחר סדרת הטלוויזיה האמריקאית מסיבות מדעיות. אז נכון שהמחקר של וויליאם מאסטרס ווירג'יניה ג'ונסון בתחום מיניות האדם היה פריצת דרך מרתקת, אבל הגרסה הטלוויזיונית מספקת בעיקר הרבה ויזואליה של "התהליך". ובלי לשלם על ערוצי פורנו.

לשם האיזון: כמה פרקים של "עמוד האש". גם זו מורשת.

כעס

"האנטומיה" שאינה נגמרת

ההתחלה של "האנטומיה של גריי" היתה מבטיחה: בית חולים, סיפור אהבה ממכר בין מרדית' גריי (אלן פומפאו) וד"ר דרק שפרד (פטריק דמפסי שובר הלבבות), דמויות משנה סוחפות ומטופלים חיננים. 11 עונות אחרי (אנד קאונטינג), הציפייה היחידה שלנו היא שהתסריטאים יסגרו את שערי בית החולים לתמיד. כמות האסונות וההחייאות שעברו כוכבי הסדרה היא נס בקנה מידה אלוהי, ד"ר מקדרימי הפך לד"ר מקנודניק ומרדית' נותרה אותה טרחנית שהיתה. ועדיין, בכל שבוע אנחנו צופים וסובלים, מחכים בזעם שמכשירי ההחייאה יחדלו מלעבוד והסדרה תלך לעולמה.

לשם האיזון: אחרי ששרדו כל אסון גופני אפשרי, נייחל לפשיטת רגל של בית החולים.

אליפות העולם בזריקת חצים

אנשים שמנים ומכוערים עומדים עם כוסות ענקיות של בירה ומתעלים את זעמם לזריקת חצים לכיוון לוח עגול ומרופט. בקהל - אנגלים שיכורים שכבר לא זוכרים מתי היו בני 60. ערוץ אחד למעלה משודר עכשיו משחק של ריאל מדריד בליגת האלופות, אז למה אי אפשר להתנתק מאליפות העולם בזריקת חצים, והאם יש לזה קשר לעובדה שגברים מתוכנתים לצוד מזון בג'ונגל?

לשם האיזון: אליפות העולם בסנוקר, שם לפחות אתה לא המשוגע היחיד.

יורודאנס טראש

אפשר לתרץ את החיבה ללהיטי דאנס משנות התשעים כנוסטלגיה טהורה, אבל האמת היא שמאחורי חלק מהלהיטים הלעוסים של אז מסתתרים שירים מעולים שבאופן מכעיס פשוט עובדו בצורה הזולה ביותר, כמו "Show me Love" של רובין אס, "Finally" של צהצה פניסטון ואפילו "What Is Love" של האדוויי. מאחורי הצלילים שמזכירים מתקנים בלונה פארק יש הרבה נשמה, מבטיחים.

לשם האיזון: קאברים טובים ביוטיוב, אפילו לטראש כזה.

חלילי פאן

לא נעים להודות, אבל אני ממש אוהב תקליטי פולק דרום אמריקאיים, מהסוג כמעט הכי קיטשי שיש. אולי לא קיטש כמו זמפיר (הריצ'רד קליידרמן של חלילי הפאן), אבל הצליל המעצבן, שמרגיש כמו מלכודת תיירים מהסוג שצחקו עליו ב"סאות'פארק", בהחלט עושה לי את זה. תנו לי קצת גיטרה, כמה דפיקות על תוף וחלילי פאן - ואני מבסוט.

לשם האיזון: מדי פעם מגלים בין כל הקיטש קלאסיקות כמו "Subo", שיר עם ארגנטינאי עתיק.

עצלות

לצפות בסרטונים של חתולים/קיפודים/לוטרות

הסיטואציה מוכרת לכולם: מתיישבים מול המחשב לעבוד או ללמוד, ופתאום נכנסים לסרטון של חתול מתקלח בכיור. משם המדרון חלקלק: גורי נמרים, אוגרים, קיפודים, לוטרות וכל מה שיגריל היוטיוב.

לשם האיזון: נאמץ חתול או כלב שזקוקים לבית, כי לגדל פיל בדירה זה רק ביוטיוב. או ברוסיה.

לשמור את הספר "מ־12 עד 16". אי שם בשנות השבעים הפך המדריך לנערה המתבגרת מאת ברברה לידיקה למתנה הפופולרית לבת המצווה. את העותק שלי קיבלתי בתחילת שנות התשעים, וכבר אז הוא היה מקסים בחוסר הרלבנטיות שלו: הדרכות (דקה של התעמלות עיניים במיטה ומאה הברשות של השיער), מדריך לנימוסים והליכות ופרשנות על "אופנת הג'ינס" (המיכראות במקור). בכל מעבר דירה הוא מועמד להשלכה, ובכל פעם הוא שורד באורח פלא.

לשם האיזון: להתבגר.

לישון בפיג'מה בלויה. יש קורלציה מדאיגה (אך מענגת) בין החיבה הגוברת לפיג'מה לבין ההידרדרות החמורה במצבה. מיליון פיג'מות חדשות פשוט לא עומדות בסטנדרטים הנמוכים שמציבה שמלת הבית הקרועה והבלויה - שנקנתה בכלל בניינטיז כשמלת קיץ אופנתית.

לשם האיזון: קשה לוותר. בשביל הפיג'מה הזו אלך לגיהינום האופנה.