עם הגב לאופנה

כשביל קנינגהם, אבי תיעוד אופנת הרחוב, הציג בשנות השבעים את תצלומיו ב"ניו יורק טיימס", היה זה תיעוד כן וספונטני של אנשים אמיתיים שלובשים בגדים אמיתיים. קנינגהם (85) אמנם עדיין מצלם, אבל התחום שבו הוא פועל הפך כבר מזמן לתעשייה.

הזרם האינסופי של תמונות המתעדות את "מצעד הטווסים" שמתחולל ברחובות הפך לחלק מהפרוטוקול הקבוע של שבועות האופנה העולמיים. בסיומה של כל תצוגה ממתין עדר של צלמים לקהל: כאן אנה דה לה רוסו, עורכת "ווג" יפן, יוצאת בזהירות מהמכונית שמא תהרוס את כובע דובדבני הענק שלה; ושם הבלוגרית סוזי באבלס עם חצאית שהיא בעצם שמיכה.

בתחילת שנות ה־2000 הפכו צילומי אופנת הרחוב לאחד מעמודי התווך של תעשיית האופנה, כאלטרנטיבה להפקות צילומים עתירות השקעה. הם הפכו להכרח קיומי עבור אמצעי המדיה השונים, לכלי שיווקי עבור מותגים, ושימשו כעוד פלטפורמה לחשיפה עבור סלבריטאים - עד שלאנשי התעשייה הוותיקים החל להימאס.

יריית הפתיחה מיוחסת לסוזי מנקס, עורכת האופנה האגדית, שבתחילת 2013 פרסמה מאמר שביקר את "הקרקס של האופנה" שמתחולל מחוץ למסלולי התצוגות ושמאפיל על עבודת המעצבים. גם גאראנס דורה, בלוגרית וצלמת אופנה (ומי שהיתה עד לאחרונה בת זוגו של אחד מצלמי אופנת הרחוב המהוללים ביותר, סקוט שומאן מהבלוג The Sartorialist), אמרה בראיון ל"אל" כי תיעוד אופנת הרחוב כבר מזמן אינו באמת תיעוד אופנה מהרחוב, ו"הגיע הזמן להפנות את המצלמה לכיוון אחר".

נראה שהמיאוס מכל מה שמוגזם, שמורגש לאחרונה בעולם האופנה, מביא לשינויים גם בתחום הזה. "הגל החדש" של תיעוד אופנת הרחוב הוא למעשה חזרה למקורות: צילום שמופיעים בו אנשים "רגילים" שיש להם מידה של שיק או לוק עם איזו הברקה. בגלל האופי המציצני של הצילומים (שלרוב נעשים ללא ידיעת המצולמים) זכתה המגמה לשם Peep Style, והמאפיין הוויזואלי הדומיננטי בה הוא מראה גבו של המצולם והיעדר פניו.

הצלמים לא מחפשים בהכרח מראה מהוקצע והמצולמים לא עמדו שעות מול המראה - יש שם רק אותו אקס פקטור של Coolness: אותנטיות, מידה של חוסר מודעות, וכל מה שהוא לא "פאשניסטה" אלא אטיטיוד. יערה קידר, מעצבת וכותבת על אופנה שלומדת אוצרות ומחקר אופנה באוניברסיטת ניו יורק, היא צלמת Peep Style. קידר מספרת כי עיקר המשיכה שלה בצילום הוא לאנשים שניכר כי אופנה איננה עיסוקם. "אני אוהבת, למשל, את אלו שלובשים בו זמנית ארבעה סוגי הדפסים שמתנגשים כדי לבטא את אישיותם ולבדל עצמם בעיר הזו, שיכולה לעתים לבלוע אותך".

כשאני מבקשת ממנה לנקוב בשמות צלמי אופנת הרחוב שאחריהם היא עוקבת, היא מודה שאין כאלו באמתחתה. "גם עליי הטרנד נמאס", היא אומרת. "כיום אני עוקבת אחר אנשי אופנה שעוסקים בתרבות יותר מאשר בהתלבשות".