צילומים על הקיר הרביעי
הצלם הקבוע של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, יוהן שגב, יציג בפסטיבל הקרוב תערוכה מעבודותיו. "הפסטיבל השפיע מאוד על המהות של העיר הזו", הוא אומר, "על היחסים הסימביוטיים בין התושבים"
"אף שמה שאני מצלם מתרחש על הבמה, התמונות אינן מבוימות. הן מנציחות רגע אמיתי אחד", אומר יוהן שגב, הצלם הרשמי של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר שייפתח בחול המועד סוכות זו השנה ה־35. שגב (52) מצלם את הפסטיבל כבר שבע שנים, והשנה תוצג במסגרתו גם תערוכה מצילומיו תחת השם "בזמן אמת" (אולם הדואר בעכו העתיקה, 14–11 באוקטובר, הכניסה חופשית).
התערוכה תכלול כ־20 תצלומים המתעדים רגעים שונים בפסטיבל. "אני בחרתי את התמונות", הוא מספר. "במהלך הפסטיבל אני מצלם גם את הקהל וגם מאחורי הקלעים, אבל בתערוכה החלטנו להתמקד במופעים. בחרתי תמונות שאהבתי במיוחד, והמשותף להן הוא שכולן מציגות דימוי שבו השחקן או השחקנים הם במרכז ומאופיינות בהבדל משמעותי בין חושך ואור. הרקע מאחור חשוך והשחקן מואר".
שגב, יהודי יליד בריטניה, עשה עלייה לפני שמונה שנים ומתגורר ברעננה. "רציתי לחיות בישראל כי יש לי כאן משפחה וחברים", הוא מספר, "אני נהנה ממה שיש למדינה הזו להציע".
לפני שבע שנים פגש דרך מכרים משותפים את אלברט בן שלוש, ראש מינהל התרבות בעיריית עכו והאחראי על הפסטיבל. "הראיתי לו את תיק העבודות שלי והוא אהב אותו", מספר שגב. את עכו הוא מכיר מקרוב מכיוון שיש לו בעיר משפחה. "זו עיר מיוחדת מאוד, עיר עתיקה שבה יהודים וערבים חיים זה לצד זה. להערכתי הפסטיבל השפיע מאוד על המהות של העיר הזו, על היחסים הסימביוטיים שמתקיימים בה בין התושבים השונים. הוא מהווה השראה, מאפשר פיתוח של חברה ותרבות בעיר. זה גם אחד הדברים שאני מנסה ללכוד בצילומים שלי".
את דרכו כצלם החל שגב באנגליה. בישראל הוא מתפרנס מצילומי אירועים ודיוקנאות וגם ממשחק. הוא משתתף בהצגות, משחק בפרסומות ואפילו השתתף בסרטים בודדים, כמו הסרט "כידון" בכיכובה של בר רפאלי. "מכיוון שהשפה שבה אני מדבר היא אנגלית, התפקידים שאני יכול לעשות בארץ הם יחסית מוגבלים", הוא אומר. "אבל אין לי שום תוכניות לחזור לאנגליה".
העובדה שאתה שחקן מקנה לך יתרון כשאתה מצלם שחקנים על במה?
"כמובן. אני מנסה להיכנס לנעליו של השחקן כשאני מתבונן בו דרך עדשת המצלמה. אני מחכה לרגע שבו ההבעה שלו תגיע לשיא. במהלך ההצגות אני מרוכז מאוד באמוציות ובהבעות של השחקנים, כי המטרה שלי היא ללכוד רגע ויזואלי. בהצגה אחת אני יכול לצלם גם מאה תמונות, תלוי עד כמה אני מצליח להתחבר אליה רגשית".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה