"היעד שלי הוא החוויה"
טליה לנדא, המנהלת האמנותית של להקת מריה קונג ובתו של בני לנדא, משיקה מופע חדש ורוצה להעביר את הקהל חוויה רב־חושית וחד־פעמית. "זה משחק", היא אומרת, "לפני כל הופעה אנחנו אומרים Enjoy the Game"
"מריה קונג הוקמה כסטארט־אפ שיכול לייצר גם יצירות וגם טכנולוגיות", אומרת טליה לנדא, המנהלת האמנותית של הלהקה. "האווירה סטארטאפיסטית לגמרי. כל מוצר או יצירה מובילים אותנו לדבר הבא, יש סיעור מוחות אינטנסיבי. אמן שנצליח, אנחנו כבר שמחים מהדרך".
להקת המחול מריה קונג הוקמה ב־2008 על ידי ארבעה יוצאי להקת בת שבע ובהם לנדא (34) עצמה. "הופענו בכל העולם עם בת שבע ולא חיפשנו לעשות אותו דבר, רצינו משהו אחר", מספר לנדא. "מהר מאוד הכרנו את אנשי הצוות שלנו, אנשים שמתמחים באפקטים ויזואליים, סאונד וטכנולוגיה, והתחלנו לבנות חוויות לחללים שונים".
"אבא הוא מנטור"
היום תתקיים הבכורה של "Stand up for your rights" (21:00, סוזן דלל, 80–95 שקל), מופע המשלב מחול, תיאטרון וטקסט בהשראת הקולנוע של שנות השלושים. "זו בעצם תוכנית בידור בדיונית שהגיבורה מביימת", מסבירה לנדא, "היא מתחילה לשחק עם הדמויות, להתמכר".
אז זה לא ממש מופע מחול?
"זו חוויה , שואו. אנחנו מביאים קסם, פותחים שאלות, לא מאכילים את הקהל בכפית. איך קוראים לזה? לא יודעת. זה משחק, לפני כל מופע אנחנו אומרים Enjoy the Game (תיהנו מהמשחק - מנ"ש). בעולם קוראים לזה Preforming Art. הקהל בא לחוות חוויה, והחוויה הזו היא היעד שלי".
כשלנדא אומרת שמריה קונג היא סטארט־אפ יש לזה משמעויות מעבר לצורת העבודה. ללהקה יש מעבדה שמפתחת אמצעים טכנולוגיים שבתחילה שימשו רק למופעים, אבל היום כבר משמשים גופים שונים. "הטכנולוגיה נותנת לנו הרבה כוח", מספרת לנדא. "פיתחנו כפפות דיגיטליות אלחוטיות, שבאמצעותן כל הזזה של היד משפיעה על הקצב, ולדים שמגיבים לסאונד, כך שמכה של תוף משפיעה על התאורה. אני גדלתי בתוך בית של R&D (מחקר ופיתוח - מנ"ש), ומבחינתי גם ריקוד הוא R&D. מריה קונג עושה מחקר ופיתוח של תנועה".
לנדא היא בתו של איש העסקים בני לנדא, מהממציאים הגדולים בתחום הדפוס הדיגיטלי, שייסד את אינדיגו ומכר אותה ל־HP, ומייסד חברת המדפסות הננוגרפיות לנדא לאבס. מעבר לכך שהוריש לבתו את הזיקה והעניין בטכנולוגיה, לנדא האב גם תומך כלכלית במריה קונג מיום היווסדה.
נמאס לך כבר ששואלים אותך על אבא שלך?
"אבא שלי הוא אדם ענק, אני יכולה לדבר עליו עד מחר, הוא המנטור שלי. מכיוון שמריה קונג היא באמת סטארט־אפ אבא שלי הוא המשקיע, הוא מאמין בנו ומחכה עד שהדבר הזה יהיה עצמאי. הוא גם קשוח איתנו וזה מה שמביא אותנו לפתח טכנולוגיות, להתעסק לא רק ב'מה אנחנו רוצים' אלא גם ב'מה עוד אנחנו יכולים לעשות'".
הקהל מבחין בטכנולוגיה על הבמה?
"כשהתחלנו לספר אנשים לא האמינו. זה עדיין נראה לאנשים כאילו הרקדנים מסנכרנים את עצמם למוזיקה, הם לא מאמינים שהם באמת מנגנים עם הכפפות. זה לא גימיק, אלא טכנולוגיה שנועדה להפוך את החוויה לתלת־ממדית, שהרקדנים על הבמה והקהל יוכלו לחוות בלייב את מה שקורה".
"אני מאמינה בתנועה"
השיחה עם לנדא, שמקרינה המון רוגע, זורמת. היא מרבה להשתמש בדימויים ומשרבבת מדי פעם משפטים באנגלית, כיאה לבת לאמא קנדית. למריה קונג היא מתייחסת כמו קהילה קטנה: "אנחנו מכורים יחד ויוצרים יחד חוויות. יש תחושה שכולנו מחפשים משהו שגדול מאיתנו, עד רמת השיגעון, רמת הקסם. אנחנו מין סירה של אינדיאנים ששטים בג'ונגל, ובמופע הזה אנחנו גיבורי־על (Superheroes)".
את אדם רוחני?
"אני מאמינה בתנועה. זה לא משנה אם זה פיקסל, גוף או טכנולוגיה - בהכל זורם חשמל, ואנחנו פשוט משתמשים בו. אני לא רוחנית, אני חשמלית! אנחנו כל הזמן רוקדים, אני בקושי ישנה".
כבר עובדים על המופע הבא?
"זה מאוד דומה לדור חדש של טלפונים סלולריים, אתה מוציא משהו עכשיו כשבתכנון כבר ישנו הדבר הבא. מצד שני, בשונה מטלפונים, החוויה של מריה קונג היא חוויית לייב ייחודית. גם קהל שבא לארבע הופעות ברצף לא יבין איך זה יכול להיות. יש לנו סדר וליין־אפ וסיפור, אבל החוויה היא אחרת".
תגובה אחת לכתיבת תגובה