האם אנו באמת פמיניסטים?

חבר מוסלמי שלי השיא באחרונה את בנו. ההכנות לחתונה בכפרו חשפו בפניי כמה מורכבים היחסים הבין־מגדריים בתרבות הערבית. לא רק מנהגי המוהר והנדוניה מורכבים ומרתקים, ולא רק השאלות סביב ענייני הצניעות ומי קונה מה למי ובכמה. שאלה מרכזית נסבה על חלוקת הכוח במשפחה: מי אחראי למה, ועל פי מי יישק דבר. בכפר של חברי, וכנראה בקהילות מוסלמיות רבות במזרח התיכון, גבר הוא עדיין גבר, והאשה "יודעת את מקומה" הנפרד עד מאוד. וגם שם, כמו אצלנו, מתחוללים שינויים, ואפשר לשמוע את קול משק כנפי ההיסטוריה ברקע החתונות בעשור השני של המאה ה־21.

אחרי הפרסומים הרבים על הדרת נשים בקהילות יהודיות דתיות אין לנו היהודים זכות לחוש עליונים על מנהגי דת דומים. אני מקווה שמודעות ציבורית תניע הליכי חקיקה שיגנו על השוויון בין המינים גם בפני המסורת. אבל בינתיים בכל העולם, וגם אצל מוסלמים רבים, מתרחש תהליך שינוי בתחומים כמו חלוקת העבודה והאחריות, וגם הנכסים.

בחברה החילונית גם המערכת הכלכלית הפטריארכלית נפתחת לשוויון. יש לנו נגידה בבנק המרכזי ומנכ"ליות במשרד האוצר, ובבנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט. יש לנו פרופסוריות לכלכלה, המחאה החברתית הובלה בעיקר בידי נשים, וגם טייקוניות יש לנו. מי יודע, אולי ברבות השנים אפילו נזכה לעוד שטר כסף שעליו תופיע דמות אשה. כשבוחנים את השינויים המבורכים האלה, נעים לקוות שעליית נשים חזקות גם בעולם המוסלמי היא רק עניין של זמן.

לפמיניזם בכלכלה יש היסטוריה מפוארת. במקרא מתוארת פרשת בנות צלפחד שעמדו על זכותן לרשת את נחלת אביהן, ופנו למשה רבנו שהשיג לכך אישור תקדימי מבורא העולם. הפרוגרסיביות שעולה מהסיפור הזה עומדת מול סיפורים שמציגים מוסר השכל ומעמד אשה אחרים. במידה רבה ההכרעה עדיין בידינו.

אילוסטרציה | צילום: shutterstock

שריל סנדברג, מספר 2 בפייסבוק ומיליארדרית בזכות עצמה, היא סוג של בת צלפחד מודרנית. בשנים האחרונות היא פועלת לקידום העניין. רב־המכר שלה מ־2013 "Lean In", והתנועה החברתית שייסדה, Leanin.org, קוראים לשכתוב מעמד האשה בשוקי העבודה וההון. קריאתה לשינוי השיח "מעיסוק במה שנשים לא יכולות לעשות למה שהן כן יכולות לעשות" זוכה לתהודה רבה, והיא נחשבת כיום בין האנשים, והנשים, המשפיעים ביותר בעסקים.

"הגרדיאן" הלונדוני הצטרף באחרונה לשיח המתחדש על נשים ועולם הכלכלה. בסדרת כתבות שהוקדשה לנושא (ומרוכזת כאן: http://bit.ly/XKTLD0) מראים כתבי העיתון שמאז יציאת מצרים ועד היום הפערים בין נשים וגברים בשכר ובזכויות עדיין לא נסגרו, גם במתקדמות שבמדינות. האפליה היא ללא הבדל דת וגזע. גם אחרי מאה שנים של חקיקה ופסיקה ערה, ההבדלים בולטים וחד משמעיים, גם בהכנסה ובקידום, גם בהגדרות לגבי זכויות משמורת, גיל פרישה ועוד.

בכמה מקומות מורגשת אפילו צעידה לאחור. אחד מהם הוא המזרח התיכון, שידע תקופות נאורות יותר בעבר הרחוק, לדוגמה בתרבות שומר ואור כשדים שבמסופוטמיה העתיקה, שם נשים נהנו ממעמד חברתי גבוה יותר ומיותר רכוש והשכלה ממה שהיהדות והאסלאם מתירים. יחסי הכוחות המתוקנים שם מתועדים בכתב יתדות מהאלף השלישי לפני הספירה - במילניום שלפני סיפור בנות צלפחד. אז למה העתירה למשה נחשבת כל כך מהפכנית — ובכמה זרמים נחשבת מהפכנית אפילו היום?

קראו את סדרת הכתבות של "הגרדיאן", ותיווכחו כמה אבסורדית אפליית הנשים במאה ה־21 וכמה הרבה אנחנו יכולים ללמוד, וצריכים לשפר.