שלומית בונה בועה: 75% מהאפליקציות מפרסמות רק אפליקציות

אין הבור מתמלא מחולייתו

לאחרונה מכירים יותר ויותר אנשים בכך שמודל התוכן תמורת פרסומות הוא בעייתי מאוד; יש המכנים אותו "החטא הקדמון של האינטרנט", שהוביל לכך שבמשך יותר מעשור הרגילו אותנו לוותר על המידע שלנו בתמורה לתוכן. בלי המודל הזה, אולי לא היו נופלים עלינו דברים כמו פייסבוק למשל.

אם מישהו היה צריך עוד ראיות לכך שהמודל מתקשה להחזיק את עצמו, מגיעים לאחרונה נתונים על הפרסום באפליקציות ומוכיחים את העניין. הח"מ זוכר איך לפני כמה שנים, פרסומאים דיברו בהתלהבות על הפלא של פרסום באפליקציות. ספק אם זה הוביל ליותר מדי מכירות: רוב מכריע של האנשים שאני מכיר מסננים סיסמת קרב, לעתים בערבית - ומחכים שהפרסומות יחלפו ממסך הטלפון שלהם. האם באמת אפשר לצפות שמוצר יזכה לאהדה, אם כל מה שהוא עושה הוא לעצבן את הלקוח?

ומילא זה, מסתבר שרוב האפליקציות מפרסמות רק אפליקציות אחרות. השיעור נע בין 50% ל-85%, תלוי את מי שואלים. כלומר, אתם מפעילים אפליקציה והיא בתמורה מציגה לכם אפליקציה אחרת, קרי קוראת לכם לעזוב אותה וללכת להתקין משהו אחר.

הסיבה לכך שמוצר הפרסום העיקרי של אפליקציות הוא עוד אפליקציות היא, בצדק, שמפרסמים חוששים להציע למשתמש מוצרים אחרים. אם לדייק, הם חוששים להוציא כסף על פרסומות שלא יעבדו. אפליקציה אתה עשוי להתפתות ולהתקין; מה הסיכוי שתחליט לקנות מכונית, או מסטיק, רק בגלל שמסך של פרסומת שלה עומד בינך ובין השלב הבא במשחק בו אתה משחק כרגע?

לא משהו, כמסתבר. חמש שנים בערך אחרי שדיברו על פרסום באפליקציות כעל מכרה הזהב החדש, הן מוכרות בעיקר אפליקציות אחרות – ואף אחד עוד לא יודע איך לצאת מזה; המפתחים עדיין צריכים להתפרנס, לקוחות חברות הפרסום עדיין דורשים חשיפה במובייל והמשתמשים התרגלו לצרוך תוכנות בחינם.  

העין המשטרתית מעל השכונה 

לפני כחצי שנה סיפרתי לכם על התוכנית היצירתית של כוחות משטרה בארה"ב להצטייד במטוס ריגול שיפטרל כל הזמן סביב ערים גדולות ויצלם את כל מה שקורה בהן.

עתה היא צוברת תאוצה ואפילו זכתה לשם האורווליאני Persistent Surveillance System, מערכת מעקב עיקש. בינתיים, המעקב יהיה רק בשטחים פתוחים - עד שתירשם עליה בפשיעה ביתית ואז כבר תעלה מאליה הקריאה להרחיב את המעקב גם לתוך חללים סגורים, למען שלום הציבור. ואז כמובן יידרש הציבור להתקין מצלמות בבית כי מה, המטוס לא יכול לראות דרך קירות.

התוכנית זוכה להתנגדות ניכרת מצד ארגונים אזרחיים, שלא מתלהבים מהרעיון ששוטרים יוכלו לעקוב אחרי אנשים בלי סיבה כשהם הולכים ברחוב. כלים כאלה נוטים לסבול מזליגת משימה: אם אתמול המטרה היתה לעקוב אחרי רוצחים, היום המטרה היא כבר אחרי רוצחים ופושעים אלימים אחרים ומחרתיים היא יכולה להיות אחרי מפגינים שהמשטרה לא אוהבת. זוכרים את רכב המעקב של מג"ב, הרקון, שהופיע ברחובות תל אביב בזמן המחאה לפני שנתיים? קוראים לזה אפקט צינון: כשאתה יודע שאתה תחת מעקב, אתה חושש לעשות דברים, גם אם הם חוקיים לגמרי. מי יודע, אולי זה יגיע למעסיק שלך? כבר היו דברים מעולם.

מובילי ה-PSS טוענים בתגובה שמהאיכות של המצלמות שלהם אי אפשר לזהות פרצופים, רק "נקודות" ושהמטרה של המערכת היא לעקוב אחרי נקודות חשודות בתנועה. הם אומרים עוד שהם פנו לאגודה לזכויות האזרח של ארה"ב, כדי שזו תיתן להם עצות. עד כה נערכו ניסויים במערכת בבלטימור, פילדלפיה ואוהיו, אבל כוחות המשטרה חוששים מדי מהתגובה הציבורית מכדי לרכוש אותה בינתיים. 

המונופול המחייך

אמזון שרויה מזה מספר חודשים בסכסוך עסקי עם המו"ל האצ'ט - ומקשה עליו למכור את ספריו. האם זהו מהלך עסקי לגיטימי או צנזורה?

אורסולה לה גווין, סופרת מד"ב בעלת שם, הגיעה למסקנה שמדובר בצנזור לשמו. לטענתה, הפיכה של ספר לקשה או בלתי אפשרי להשגה היא העלמה של הסופר. לאחר שפרסמה את דעתה, מצאה את עצמה תחת התקפה גסה מצד תומכי אמזון.  

אבל ללה גווין יש נקודה טובה. אמזון חולשת על 41% משוק הספרים האמריקאי והרבה יותר מזה בתחום הספרים הדיגיטליים. אם סופר לא נמצא באמזון, הוא לא קיים מבחינת נתח עצום מקהל היעד שלו. הדברים הגיעו לכדי כך שפול ראיין, מי שנחשב מועמד מוביל לתפקיד המועמד הנשיאותי הרפובליקני ב-2016 והמועמד לסגן הנשיא שלהם ב-2012, התלונן בפומבי על כך שאי אפשר למצוא באמזון את הספר החדש שלו; אפשר היה, לדבריו, למצוא רק את גרסת השמע של הספר. זמן קצר לאחר מכן, כבמטה קסם, הספר של ראיין הפך לזמין לגמרי באמזון.

אבל רוב הסופרים הם לא סנאטורים בעלי השפעה עם שאיפות נשיאותיות ואין להם את היכולת למשוך תשומת לב כזו. סופרים אחרים מתלוננים שהספר שלהם זמין – אבל יגיע לקונה תוך שלושה שבועות. חוסר שביעות הרצון מההתנהלות של אמזון כבר הביא לכדי כך שאנשים מתחילים להיזכר שהיא בעצם מונופול. העורך של הניו רפבליק, פרנקלין פויר, אף קרא בסוף השבוע לפרק אותה. תאגידים גדולים - הוא הזכיר את הלקח מהעידן הפרוגרסיבי - הם סכנה לדמוקרטיה. גם אם הם החליפו את הבוז המופגן בפנים חביבות לקהל הצרכנים.  

טוב להיות טרול פטנטים

יתכן שתור הזהב של טרולי הפטנטים - חברות שלא מייצרות שום דבר ורק תובעות חברות שכן - מאחורינו. לפני מספר חודשים פסק בית המשפט העליון האמריקאי שיש לקמץ בפטנטי תוכנה ובתי המשפט שם הפנימו את הלקח; הם מחסלים פטנט חסר טעם אחרי פטנט חסר טעם.

אבל עד שהמסר הזה יחלחל עמוק יותר, התשובה המייאשת היא שטוב להיות טרול פטנטים. בדיקה שנערכה בבתי המשפט בארה"ב ניסתה לענות על השאלה: מי מכניס יותר כסף, חברות פעילות שתובעות חברות שהפרו את הפטנטים שלהן, או ישויות-קש עם פטנט לא פעיל שתובעות חברות? התשובה החד משמעית היא שהטרולים מרוויחים יותר.

הרבה יותר - פי 3: הפיצוי החציוני לטרול בשנים 2010-2013, שנות השיא של המחקר, עומד על 8.5 מיליון דולר; הפיצוי החציוני לחברה פעילה עמד על 2.5 מיליון. בשנים 2005-2009, התמונה היתה טובה מעט יותר: 7.3 מיליון כפיצוי חציוני לטרולים, 4.3 מיליון לחברות של ממש.

וכעת, כאמור, הפסיקה החדשה יכולה לשנות משמעותית את התמונה. אבל עד שזה יקרה, קשה להמנע מהמסקנה שמערכת הפטנטים האמריקאית שבורה, ושהיא משרתת את הטרולים.

קצרצרים

1. מאות אלפי תלונות של קטינות וקטינים מסנאפצ'ט נגנבו והופצו ברשת וברדיט כבר היו תלונות על כך שרק מאה מגה מתוך הקובץ של ה-13 גיגה-בייט אכן היו תמונות עירום. אכן, תמונות קשות. ובינתיים, יש כבר מישהו שמצא פתרון זריז לבעיה: אפליקציית iOS שמוודאת שאי אפשר יהיה לצלם תמונת מסך של תמונה ששלחתם. הנמען יוכל לראות אותה - אבל אם הוא ינסה לשמור צילום מסך, התמונה תטושטש אוטומטית. מקרה קלאסי של נסיון למצוא פתרון טכנולוגי לטמטום אנושי. אל תשלחו תמונות עירום עצמי, אלא אם אתם במודע רוצים שהן תתפרסמנה (אם כן, לכו על זה) ולא יהיה לכם על מה להצטער. אגב, לא ברור אם החברה שמאחורי האפליקציה שומרת לעצמה עותק של תמונות המקור, ועד שתתקבל תשובה חד משמעית שלילית בנושא, מומלץ לשמור על מרחק ממנה. גם את השרתים שלהם אפשר לפרוץ; למעשה, סביר שיש מי שכבר רואה בכך אתגר.

2. ראש יחידת פשעי הסייבר של היורופול, טרולס אורטלינג, אומר שלהערכתו יש בסך הכל בעולם כ-100 פושעי-על מקוונים - אבל המספר הזה צפוי לעלות. יש, לדבריו, רק מספר מצומצם של מתכנתים מוכשרים באמת שעברו לצד האפל ושבהם צריכים רשויות החוק להשקיע את המאמצים. הבעיה העיקרית, לדבריו, היא שפשע מקוון הוא פשע חסר גבולות: "הפושעים לא באים עוד לארצותינו, הם מבצעים את הפשעים שלהם מרחוק, ובשל כך אי אפשר לתפוס אותם בכלים הרגילים". נו שיט, שרלוק.  

3. ראש ממשלת הודו החדש, נארנדה מודי, ניהל את הקמפיין שלו בין השאר תוך הבטחה לטפל בבירוקרטים הנרפים של הודו. נראה שהוא מתכוון לעמוד במילתו: בקרוב, צפויה הודו להתקין מערכת שתעקוב אחרי שעות ההגעה לעבודה והיציאה ממנה של כ-100,000 בירוקרטים - ולשדר את התוצאות לאזרחים. המהלך זוכה לתמיכה ציבורית נרחבת, בדיוק בימים שבהם יושב ראש הכנסת שלכם מאיים במעצר על עיתונאים שמנסים לברר מה עושים חברי הכנסת על חשבון כספי המסים שלכם. הפקידים ההודים, מצידם, טוענים שמדובר בנסיון להמיר את אמון הציבור במשמעת כפויה. מעניין על איזה אמון הם מדברים. 

4. בהתחשב בכך שעמק הסילי-קון הטביע 10 מיליון דולר בחברה שמטרתה לספק טוסט במידת הקריספיות המדויקת, זה אולי לא מפתיע שקרן ההון סיכון של גוגל וביל גייטס הם בין המממנים של המבורגר צמחוני. המטרה של ההמבורגר הספציפי הזה היא לתת תחושה של המבורגר אמיתי ומדמם, בין השאר תוך שימוש ב-heme, חלבון שנמצא בין השאר בהמוגלובין. ההמבורגר הצמחוני צפוי לעלות 20 דולר לקציצה. עד כה, גייסה החברה 75 מיליון דולר.