אל תמנעו מהציבור את זכות הבחירה בין רפואה ציבורית לפרטית

גם שפע הניתוחים והפרשנויות שנכתבו ונאמרו על מסקנות ועדת גרמן לא הצליחו לטשטש את שתי השאלות המרכזיות והמהותיות ביותר בנוגע לדיון המרכזי: האם מדינת ישראל רוצה למנוע מאזרחיה אפשרות לרכוש את הטוב ביותר תמורת כספם, והאם כפיית שוויוניות היא הפתרון לתחלואי מערכת הרפואה הציבורית בישראל.

גם מי שלא בקי בנבכי הבעיות והתחלואים של הרפואה בישראל, ברור כי הפתרון הנכון ביותר הוא לתת את אפשרות הבחירה בין הרפואה הפרטית לבין הרפואה הציבורית - לאזרחים.

כבר למעלה מ-20 שנה, מממנים משקי הבית בישראל את מערכת הבריאות הציבורית בכ-30 מיליארד שקל מדי שנה. הרפואה הציבורית "צורכת" כ-60 מיליארד שקל בשנה עבור שרותיה, ומסוגלת "לגייס" כ-30 מיליארד שקל בלבד. כל השאר ממומן, כאמור, ע"י משקי הבית בישראל.

חדר ניתוח בבית חולים | צילום: אוראל כהן

הבעיה הגדולה הקיימת במערכת הבריאות הציבורית היא בעיית גיוס העובדים, היות שההשקעות בתשתיות ובחדרי אשפוז וניתוח ממומנות בעיקר באמצעות תרומות מחו"ל. המערכת הציבורית גם יודעת להתמודד, לרוב בהצלחה, עם רכישת תרופות וציוד רפואי. היא אינה מצליחה להתמודד, לעומת זאת, עם גיוס עובדים מקצועיים, שמעדיפים לעבוד במסגרת הרפואה הפרטית, אשר מתגמלת אותם הרבה יותר. הרופאים, האחים, האחיות, הסניטרים וכו', "נוטשים" למעשה את בתי החולים בשעות היום המוקדמות, מה שמביא למחסור אקוטי של צוותים רפואיים בבתי החולים בשעות הצהריים.

בעיה נוספת שאיתה נאלצת להתמודד מערכת הרפואה הציבורית, היא התעריף שמוכתב לה ושמתיר לה לגבות בעבור כל יום אשפוז או ניתוח 1,800 שקל בלבד. התוצאה בפועל היא, שבשל האינטרס הכלכלי של הרופאים, החולים "הצעירים" מועברים על ידם למערכת הפרטית, והחולים "המבוגרים" מושארים, לרוב, במסגרת המערכת הציבורית. זאת ועוד, הבעיה בבתי החולים הציבוריים הולכת ומחריפה, היות שניתוחים פשוטים כבר כמעט ואינם נעשים בהם, ולמתמחים חדשים אין היכן ואיך לרכוש ניסיון להתמקצע.

למרות הבעייתיות, חשיבותם של בתי החולים הציבוריים להתפתחות הרפואה איננה מוטלת בספק, ואסור לזלזל בתרומתם המרכזית להכשרה ולהדרכה של דורות חדשים של רופאים ולהשקעות במחקר ופיתוח. חברי ועדת גרמן היו, מן הסתם, מודעים היטב לבעיות הרפואה הציבורית בישראל, אולם מסקנותיהם עשויות להביא לתוצאות שאף לא אחד צפה:

- שר"פ בתוך בתי החולים הציבוריים – מה שיביא אמנם להכנסות מרובות יותר וישמור על הרופאים בגבולות בתי החולים, אך גם עלול ליצור אפליה קשה בין המאושפזים באותו המקום.

תוספת שעות עבודה לרופאים - יעלה אמנם את שכר הרופאים, אך יעודד את התפשטות הרפואה "השחורה".

"ייבוש" המערכת הפרטית באמצעות ביטול ''שרותי בריאות נוספים'' (שב"נים): ההנחה שפחות כסף במערכת הפרטית יגרום ליותר ניצול של המערכת הציבורית - מעוותת ובטעות יסודה. במבחן המציאות יתברר שהדבר רק יגרור עלייה בצריכת שירותי הרפואה הפרטיים והרפואה השחורה.

במקרה זה, קופות החולים התנגדו נמרצות לביטול השב"נים, ולכן סוכם שניתן יהיה לשווק לשב"נים ולביטוחים הפרטיים רק מוצר זהה ואחיד. כן סוכם שיקבע רובד בסיסי של ניתוחים והתייעצויות בין קופות החולים לחברות הביטוח. התוצאה תהיה סיכום על הכיסוי הנחות ביותר. מעל הרובד הבסיסי ניתן יהיה לרכוש במסגרת השבני"ם כיסוי לתרופות, השתלות וטיפולים שיהיו קשורים לאיכות חיים (אסתטיקה).

לבסוף, פוליסות הבריאות יהיו תחת רגולציה כפולה, הן של משרד הבריאות - והן של משרד האוצר, כשלכל רגולטור אג'נדה משלו, ולעתים אפילו ניגודי אינטרסים מול הרגולטר האחר. גם בנושא זה צפויה בעיה גדולה ביותר.

הפתרון הנכון ביותר הוא אם כן מתן זכות הבחירה בין הרפואה הפרטית לבין הרפואה הציבורית לאזרחים, וזאת ללא יצירת כל ערבוב מיותר ביניהן. גם הרופאים ושאר חברי הצוותים הרפואיים יצטרכו לבסוף לבחור באחת משתי מערכות אלו.