אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

קשוח במערבון מוגבל: גם ג'יפ צ'רוקי כבר מתאים יותר לכביש מאשר לשטח

הצ'רוקי הישן היה מגיבורי התהילה הקשוחים שטרפו את השטח. הצ'רוקי החדש יושב על שלדה של אלפא רומיאו, וכשהוא נתקל בסלע, הוא מפעיל את המחשב ושוקל את צעדיו. כדי להקל עליו, עדיף להישאר על השבילים

19.10.2014, 23:51 | תומר הדר

כך תרכשו רכב שטח אמיתי והדגש הוא על "אמיתי" - לא רכב שטח כזה־כאילו, לא רכב שטח שאין לו בכלל ארבע על ארבע, לא רכב שטח שאין לו הילוך כוח.

שלב ראשון: התעלמו מהמבטים. כולם מסתכלים ויש הרבה ביקורת: רכב שטח זה מזהם. זה גדול. זה פוגע בטבע. זה בטח יקר, ויקר זה בטח רע. שלב שני: סורו אל סוכנות חברת ג'יפ. נא לא להתבלבל - ג'יפ אינו שמם של כל רכבי השטח. טויוטה לא מייצרת ג'יפ. גם לנד רובר לא. רק ג'יפ מייצרת ג'יפ. שלב שלישי: עמדו מול דלתות הסוכנות הנעולות ולחשו את מילות הקוד: "נעילת דיפרנציאל". אם אינכם יודעים מהי נעילת דיפרנציאל, הדלתות יחושו בהיסוס שבקולכם ולא ייפתחו. זה בסדר, מעבר לכביש יש סוכנות מאזדה - תתכבדו. רק אם אתם יודעים מהי, תורשו להיכנס אל ההיכל.

מדוע קשה כל כך כיום לרכוש רכב שטח אמיתי? בגלל האבולוציה. רכבי שטח אמיתיים - והכוונה לאלה שבקרביהם הותקנו תיבות העברה מיוחדות לנסיעה בשטח קשה ושלדותיהם חסונות - הפכו לזן נכחד. כשהם עוד הסתובבו כאן בעשורים הקודמים, היו להם שמות עם כבוד. לאיסוזו היה "חייל" (Trooper), לניסאן היה "סיור" (Patrol) ללנד רובר היה "מגן" (Defender) וג'נרל מוטורס שיחקה על "פטיש" (Hummer). מאז, חלק מן השמות הוצמדו לגרסאות מרוככות של אותם רכבי השטח, אחרים נעלמו.

על כרעי ג'ולייטה

גם לצ'רוקי, הדגם המתחדש של ג'יפ שאותו תפגשו מעבר לדלתות הסוכנות, יש עבר קשוח ושם קשוח. פעם הוא היה אחיו המשפחתי של הג'יפ הבסיסי - רכב קשוח, נטול עידון, שיודע לנסוע למסעות מפרכים במדבר עם הילדים. הוא קרוי על שמו של שבט אינדיאני מפואר ששלט בהרי האפלצ'י עד שהגיע הממשל האמריקאי, לקח מה שלקח והרבה לא נשאר מהשבט. דבר דומה קרה גם לג'יפ צ'רוקי: קרייזלר, החברה־האם של ג'יפ, התאחדה עם פיאט ולקחה מה שלקחה - כלומר שלדה, תחזיקו חזק, של אלפא רומיאו ג'ולייטה - ומהג'יפ הקשוח הרבה לא נשאר.

ג ג'יפ צ'רוקי ג

המכלולים האחרים אמריקאיים למהדרין: מנוע בנזין ענק של 3.2 ליטרים ותיבת הילוכים אוטומטית עם לא פחות מתשע מהירויות. לא ברור מי זקוק לתשע מהירויות והתיבה האוטומטית מעט עצלה, אבל כוח יש במנוע, והרבה, והוא מפצה על הכל. לצ'רוקי יש גם תיבת העברה בעלת הילוכי כוח, ובגרסה הבכירה, "טרייל הוק", יש גם נעילת דיפרנציאל, שתפקידה למנוע מגלגלי הסרן האחורי להסתחרר ללא שליטה בעלייה קשה.

לצ'רוקי החדש יש גם חסרונות: ראשית, הוא מכוער. מאוד. קשה להתעלם מהחזית שמזכירה ספק חללית, ספק פרימוס. הפנסים הקדמיים הצרים, הפנסים הגדולים שמתחתיהם והגריל הקדמי אינם נאים, בלשון המעטה. שנית, לפחות על הנייר, הצ'רוקי אינו רכב שטח אמיתי. בגלגוליו הקודמים הותקנו בו סרנים חיים גדולים שהבטיחו שהוא יאחז בקרקע גם בתנאים קשים. הדור החדש בנוי לנסיעה בשטח בדיוק כפי שאלפא רומיאו ג'ולייטה בנויה לנסיעה בשטח. במקום סרנים חיים יש ארבע ציריות, שטובות לנוחות מרבית בכביש, אך אינן מבטיחות אחיזה טובה בקרקע.

במקום מכניקה, הנהג נדרש להסתמך על אלקטרוניקה, שממנה יש הרבה. הצ'רוקי בגרסת טרייל הוק מצויד במערכת בקרה אלקטרונית לירידה מבוקרת במדרון, במערכת בקרה אלקטרונית לנסיעה בשלג, בבוץ ובסלעים, ובמערכת בקרה אלקטרונית לשילוב מערכת הארבע על ארבע לשטח קשה.

הצ'רוקי מפתיע לטובה בכביש, לא מעט הודות לשלדה. אמנם הוא רחוק שנות אור מן החדות של אלפא רומיאו, אך במונחי רכבי שטח הוא נוח מאוד. תא הנוסעים אמריקאי טיפוסי וכולל שפע של מתגים, שחלקם הגדול מבלבל. איכות החומרים מקבלת ציון "מספיק" ותו לא, והמושבים נוחים.

סכנת נזק

את יכולות השטח בחנו בדרך היחידה בישראל שקרויה רשמית על שמו של מותג רכב, ולא מדובר בכניסה למרכז הייטק על שם מותג ליסינג. זוהי "דרך הג'יפים" בהרי ירושלים המוכרת יותר בשם "דרך בורמה". ב־1948 היו אלה הג'יפים שפרצו שם לירושלים. ב־2014 הצ'רוקי פורץ גבוה יותר, אל פסגת שלוחת משלטים.

ג ג'יפ צ'רוקי מבפנים ג

העלייה קשה מאוד. סובארו פורסטר או טויוטה ראב 4 ייגררו מכאן בבושה למוסך. הצ'רוקי מתקדם כמיטב יכולתו, עושה הכל, אבל לא בצורה מושלמת. הבעיה היא אותה אלקטרוניקה מתוחכמת שנועדה לפצות על החסרונות בשלדה. כאשר הצ'רוקי ניצב בפני סלע גדול שגורם במהרה לשני גלגלים להתרומם בחוסר ישע באוויר, מתערבת בקרת היציבות האלקטרונית. כפתור הנעילה האחורית נלחץ, אך הצ'רוקי חושב. עד שהפעולה מתבצעת עובר זמן יקר. בסופו של דבר, הצ'רוקי עובר, ובקלות. קשה לדמיין אותו במסע מדברי כשבכל עלייה הנהג נדרש לתת פקודות, והרכב לוקח לעצמו זמן לחשוב עד שהוא מסכים.

כך שלמרות היכולת הניכרת, צ'רוקי מיועד יותר לשבילים. מי שייקח אותו לשטח הקשה שהצ'רוקי הישן הרגיש בו בבית, עלול להסתכן בנזקים רציניים. לא בכדי, חלק מגרסאות הצ'רוקי כלל אינן מצוידות במערכת הילוכי הכוח לשטח קשה.

ג'יפ צ'רוקי מנסה להיות רכב שטח אמיתי, אך גם הוא נכנע למגמה שמרככת את הגיבורים של פעם. שטח רך הוא יעשה בשמחה, לפעמים יסכים לדלג על סלעים, ובכביש אפילו יפתיע לטובה, במיוחד ביחס לרכבי שטח גדולים אחרים שמשווקים בישראל. אך לא מדובר בצ'רוקי הקשוח של פעם - לטוב, אך גם לרע.

תגיות