צילום: סטודיו ZOOZ
"לא ידעו איך לאכול אותנו"
קרן TV Format המשקיעה בפורמטים טלוויזיוניים מכרה לראשונה בפסטיבל מיפ האחרון שעשועון שבו השקיעה. מנכ"ל הקרן אלון דולב מסביר איך זה לנהל גוף פיננסי מוזר, שמתעניין אך ורק בטלוויזיה
קרן ההון סיכון TV Format Fund, המתמקדת בהשקעות בטלוויזיה, חגגה בשבוע שעבר מכירה ראשונה של פורמט. במסגרת תערוכת הטלוויזיה והקולנוע מיפקום שנערכה בקאן מכרה הקרן לחברת אנדמול ספרד אופציה לשידור שעשועון הטריוויה "300", שהופק על ידי עמי גלאם. מדובר בפורמט שעשועון קצבי שבו המתמודדים נדרשים לענות על שמונה שאלות ב־300 שניות, תוך שהם נעים על מתקן מיוחד ברחבי האולפן.
"פתאום רואים התעניינות, אבל בהתחלה היה סימן שאלה גדול סביבנו", אומר מנכ"ל הקרן אלון דולב ואחד היזמים העומדים מאחוריה (עם אמיר ברמלי, מייסד רוביקון). "בתערוכה הקודמת לא ידעו איך לאכול אותנו כי אנחנו גוף פיננסי שמצהיר מראש שהוא לא יוצר, מפיק או מפיץ פורמטים, אלא מנסה לזהות טרנדים".
"צמא לתוכן מישראל"
TV Format היא עוף מוזר לא רק בשוק הטלוויזיה הישראלי אלא גם העולמי. הקרן, שהוקמה במרץ השנה, ממוקדת בהשקעה בפורמטים ובתכנים טלוויזיוניים הפונים לשוק הבינלאומי. ראשיה נפגשים עם יוצרים ומפיקים ומשקיעים בצילום פיילוטים של פורמטים חדשים. בתמורה מקבלת הקרן חלק מהזכויות של הפורמט. "אנחנו מציעים למפיקים ולגופי שידור להתחלק איתם בסיכון ובסיכוי שיש בתוכנית חדשה", מסביר דולב. "יש קרנות שמשקיעות בחברות הפקה, אבל אנחנו לא משקיעים בעץ אלא בפרי, בפורמט או בתוכנית".
דולב וברמלי הצהירו כי הקרן תשקיע 55 מיליון דולר בפיתוח פורמטים טלוויזיוניים. בפסטיבל שננעל ביום חמישי הציגה הקרן ארבעה פורמטים שבהם הושקעו כ־3 מיליון שקל. פרט לשעשועון "300", שכאמור כבר נמכר לאנדמול, הציגה הקרן בפסטיבל את הפורמטים "קשור לאמא", "TUG" וMission is Possible"". בפורמט הראשון אם ובנה נקשרים זה לזה בחבל המדמה את חבל הטבור וצריכים לבצע משימות לאורך שלושה ימים; הפורמט השני הנו שעשועון שמשלב אלמנטים מתחרות משיכת חבל; והפורמט השלישי הוא שעשועון שבו נדרשים המתמודדים לאתר בקניון, במגרש הספורט או בחוף את ה"סמוי" - אדם בודד בתוך קהל של מאות אנשים הנושא על גופו מעטפה עם כסף.
"השעשועון 'Tug' הוא למעשה קופרודוקציה שבדית־ישראלית־טורקית", מסביר דולב. "הגיע אלינו יוצר שבדי שעלה לארץ והציע לנו את הרעיון. אנחנו החלטנו לחבר אותו עם חברת ההפקות הישראלית יולי־אוגוסט, שעשתה שעשועונים כמו "בום" ו"לעוף על המיליון", ונפיץ את הפורמט דרך חברה טורקית. פורמטים אחרים אנחנו מפיצים דרך דורי מדיה וארמוזה".
הבאתם לתערוכה פורמטים שלא שודרו. קשה יותר למכור אותם?
"נכון שבדרך כלל קל יותר למכור פורמט שכבר שודר, אבל אנחנו מזהים צמא גדול לתוכן הישראלי והרבה עניין סביב יוצרים ישראלים, כך שגופי השידור מוכנים לראות גם דברים שעדיין לא שודרו. זה מה שקרה עם '300' שנמכר לאנדמול, ויש עוד עסקאות בקנה".
יש בכלל כסף בטלוויזיה?
"הצהרנו שנשקיע בפורמטים 55 מיליון דולר שזה נשמע המון, אבל מספיק שנצליח עם פורמט אחד וכבר אנחנו יכולים להחזיר את כל הסכום. השעשועון "price is right The" (שעשועון שבו המשתתפים צריכים לנחש את המחיר של מוצרים שונים ומי שמנחש זוכה בהם - א"ד) החל לרוץ לפני עשרות שנים בארצות הברית, ולמרות זאת ממשיך להכניס 20 מיליון שקל בשנה. וזה עוד לפני שדיברנו על מכירה של מרצ'נדייז ועל ההכנסות משידורים ביוטיוב למשל. יש כאן המון מרכזי רווח. במודל של עולם ההייטק יש יותר סיכון כי צריך להשקיע מיליוני דולרים בחברה, כאן ההשקעה היא של מיליוני שקלים".
"הולכים לאקסטרים"
לדברי דולב, "נוטים לזלזל בתעשייה הישראלית במכירה של אופציות לשידור לעומת מכירת הזכויות עצמן, אבל המטרה שלנו היא לעשות גידור של הסיכון קודם כל כדי לא להפסיד. אם השקענו 100 אלף דולר בפורמט ומכרנו אופציה ב־10,000 דולר, כבר החזרנו 10% מההשקעה".
מה אפיין את מיפקום השנה?
"ראינו שמחפשים פורמטים שמעלים את סף הגירוי והולכים לאקסטרים. כבר לא מסתפקים בתחרות שירה אלא משלבים בה אלמנטים של שעשועון. ואם עושים תוכנית דייטינג, אז זאת תוכנית של דייטים בעירום. אתה רואה יחסי אהבה־שנאה בנושא של שילוב בין טכנולוגיה לטלוויזיה".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה