הקסם לא נגמר

לבמה החשוכה של הזאפה בהרצליה עלתה ביום חמישי האחרון זמרת צעירה ששרה באנגלית וליוותה את עצמה בקלידים ובמחשב. הקהל היה קצת מבולבל, אף אחד לא הציג את הזמרת ואני לא לגמרי בטוח ששני השירים הראשונים והקצביים התאימו לזמן ולמקום. בשיר השלישי, המצוין והשקט יותר, הקהל כבר שלה. הבמה החשיכה לדקה נוספת ואז התמלאה בשמונה אנשים נוספים - שלומי שבן והקולקטיב.

שוב יש קצת בלבול בקהל. בשניות הראשונות של "תרגיל בהתעוררות", שיר הנושא של אלבומו החדש של שבן, אפשר לחשוב לרגע שחווה אלברשטיין הסתננה במפתיע בין כל הנגנים, ואז מתברר שזו אותה זמרת מהמופע הפותח. נגה ארז, תזכרו את השם.

אנרגיה מרשימה

בצד הבמה עומד שבן ושר, לצדו ומאחוריו שתי גיטרות, בס, תופים, שני קלידנים והמפוחית המעולה של רועי ריק, מעבירים באופן מוצלח למדי את הדחיפות והאנרגיה של השיר שפותח את אלבומו האחרון. לאורך כל ההופעה שבן מדלג כל כמה שירים בין המקום בקדמת הבמה לפסנתר שנמצא בפינה, וחברי הקולקטיב מחליפים כלים, מקומות על הבמה ומחוצה לה, מתמודדים יפה עם העושר הצלילי המרשים של האלבום. "הקסם נגמר" הוא דוגמה לניסיון לשחזר את אותה אווירה של ההקלטה, וגם אם הלהקה לא מגיעה לאותם גבהים, זה יפהפה.

לפני "אני שוקעת תפוס אותי" שבן מתנצל על אובדן הפלצט בגלל חג הסוכות שהוא "חג החברים", ומבקש מהקהל שישלים את ה"שה לה לה לה". הוא לא זמר גדול, ורבים מהשירים שלו יותר מדוברים מאשר מושרים, הגשה שבאופן טבעי עובדת טוב יותר בהופעות מאשר באלבומים, במיוחד כשהיא מגובה בנגנים כל כך מוכשרים. העיבוד הישראלי לבוב דילן, "מותק את אצלי בראש", עטור בבוזוקי וליווי של שתי גיטרות וכלי הקשה חרישיים. כשהוא מרשה לעצמו להתפרע על הפסנתר בווירטואוזיות, כמו הגרסה הג'אזית ל"שגר פגר" (במקור של הבילויים) או ב"כולם אומרים" בגרסה מפותלת ומרשימה עם כל הלהקה - אלה ללא ספק השיאים המוזיקליים של הערב.

שלומי שבן לא שוכח מאיפה הוא בא. מתחילת הקריירה הוא ידוע כמוזיקאי שנותן את כל כולו על הבמה, וגם בערב זה הוא היה מלא אנרגיה, בדיחות, פלרטוטים עם הקהל וריצוי בקשות. נדמה שהוא גם זוכר כל אירוע קשה בחייו, עם דגש על האקסיות שפגעו בו.

דווקא "שרמוטה פוריטנית", משירי הלב השבור היפים והשורטים שהוקלטו בעברית, בוצע בצורה שונה, עם מהלכים מלודיים שונים בשירה שמוציאים ממנו את כל העוקץ. הוא מקדים ומציג אותו כ"כישלון מכל הבחינות". זה גם היה השיר הראשון שיצא לרדיו ולא הצליח, וגם הבחורה שהשיר נכתב עליה כבר לא מדברת איתו, באופן לא מפתיע. על כישלון המגורים בלונדון וערב אחרון שבו היא החזירה לו קריצה כתב את "לילה אחרון בלונדון", שזכה לליווי מפוחית מקסים של רועי ריק.

את "היופי שלך מכאיב לכולם", מאלבומו האחרון הוא מציג כ"משולש אהבה בין גבר, אשה והיופי שלה שלאט לאט תופס יותר ויותר מקום". הקצב מתגבר והגיטרה של יוסי מזרחי חותמת את השיר בסולו יפה.

חופשי ומאושר

על אף הנימה המרירה של רבים משיריו, שבן נראה מאושר, או כמו ששר את גרסתו לרנדי ניומן — "החיים שלי טובים". הוא הרעיף אהבה על חברי הקולקטיב בכל הזדמנות (וגם נתן להם לפתוח את ההדרן הראשון בלעדיו), נשאר להדרן כפול והעניק לקהל שעתיים נדיבות ומהנות, כולל מופע החימום הקצרצר של נגה ארז (מנהג מבורך שנהיה קצת נדיר בשנים האחרונות, וחבל).