בלט שיק

בסרט הדוקומנטרי שיצא בשנה שעברה על קארין רויטפלד, עורכת ה"ווג" הצרפתי לשעבר, נראית איקונת השיק מתרגלת בלט בדירתה הפריזאית. באחד הראיונות לרגל הסרט נשאלה רויטפלד, שנושקת לגיל 60, מה סוד המראה התמיד נפלא שלה, והשיבה: "אני שותה כל היום תה ירוק ובלילה אני שותה וודקה. ואז אני מתרגלת בלט".

 את אהבתה לבלט היא הסבירה ל"טלגרף" הבריטי: "זה לא כמו לשחק כדורגל או טניס - בריקוד אין ספונסרים, זה רק בשם היופי", אמרה, "זה אולי הספורט הטהור האחרון. ומובן שבלט הוא גם מאוד שיקי".

ביולי האחרון כבר הכריזו ב"גרדיאן" הבריטי כי בלט הפך לאימון הגופני החביב על אנשי האופנה, כשהם מייחסים את ניצני התופעה לסרט "ברבור שחור" מ־2010 שבמרכזו רקדנית בלט. בניגוד ליוגה ולפילאטיס, נכתב בכתבה, בלט דורש טכניקה שלא כל אחד יכול לה ולכן הוא מושלם לאנשי האופנה הנפוחים - הוא אליטיסטי ומתקיים בו, בדומה לעולם האופנה, מרדף אחר מושלמות פיזית.

אחרי רשימה של מתרגלות בלט סלבריטאיות כגון רויטפלד, זואי דשנל, מירנדה קר ואחרות, דרך הבלרינות שהפכו לכוכבות האינסטגרם החדשות (מארי הלן באוורס, למשל, שהתמונות שלה רוקדת גם בחודש תשיעי היו מסעירות) וחברות אופנה שבחרו ברקדנים כפרזנטורים (כמו מותג בגדי הספורט Under Armour והבלרינה מיסטי קופלנד), החיבור בין עולם הריקוד לעולם האופנה עלה מדרגה בסבב שבועות האופנה בחודש שעבר.

ריק אוונס, המעצב שהעלה לפני כשנה למסלול תצוגת אביב 2014 שלו מופע מרהיב של כ־40 רקדניות סטפינג (סגנון ריקוד שמלווה בהקשת והטחת הרגליים בקרקע) זעופות פנים (אלמנט סגנוני בסטפינג) כשהן לבושות בעיצוביו, נתן בכך את יריית הפתיחה למירוץ אחר חיבורים מקוריים ועוצמתיים יותר בין ריקוד ואופנה. וכך קרה שגם העונה בלט עולם הריקוד בהרבה מהתצוגות של מעצבי־העל.

גם בן חסותו של אוונס גארת' פיו הביא טוויסט נוסף למפגש בין שני העולמות בשבוע האופנה. "ישנה נקודה שבה ארכיטיפים ישנים צריכים להשתנות", אמר פיו כחודש לפני התצוגה, כשהוא מתייחס לפורמט המסורתי של תצוגות האופנה. התצוגה שלו בשבוע האופנה של ניו יורק נפתחה במיצג וידיאו ומופע ריקוד בימתי שנעשה בשיתוף הכוריאוגרף ווין מקגרגור.

"אני יודע שזה ביזנס ושאנחנו צריכים למכור בגדים", אמר פיו ל"ניו יורק טיימס", "אבל חשוב מאוד לתקשר מעבר ל'זו שמלה יפה' או 'אלה מכנסיים קוליים', אלא למכור חלום", אמר.

והחזון שלו כנראה עבד, כפי שניתן היה להבין מדבריה של שרה ג'סיקה פרקר על אותו מופע: "זה אחד מאותם ערבים שאנשים יגידו עליהם 'הייתי שם'", אמרה.

פלייה עם הררה

לאותה ג'סיקה פרקר מיוחסת גם אחת מהזליגות המשמעותיות בכיוון השני - מעולם האופנה לבמות הריקוד. בלהקת ניו יורק סיטי בלט, שפרקר משמשת סגנית יו"ר מועצת המנהלים שלה, משתפים פעולה זה כמה שנים עם מעצבי אופנה ידועי שם בעידודה, עובדה שהופכת כל הפקה שלהם להרבה יותר נוצצת, למוקד משיכה לחובבי אופנה, וכפי שמעידים הנתונים - מביאה גם לגידול בהכנסות ובחשיפה.

בסתיו הנוכחי להקת הבלט שיתפה פעולה עם רשימת מעצבים מרשימה במיוחד, שכוללת את שרה ברטון, המנהלת הקריאייטיבית של בית אלכסנדר מקווין, תום בראון, מרי קטרנצו וקרולינה הררה הוותיקה. בראיון ל"ניו יורק טיימס" אמר מנהל התלבושות של הלהקה מארק האפל כי שיתופי פעולה שכאלה אינם דבר חדש, הרי גם קוקו שאנל ואיב סאן לורן עשו זאת בעבר, אבל מה שהשתנה הוא היקפי התופעה.

אתגר הדדי

כאילו בניסיון לסכם את כל זה, נפתחה באמצע החודש שעבר התערוכה "Dance & Fashion" במוזיאון ה־FIT ובה מוצגות כ־100 תלבושות שמשרטטות את נקודות המפגש המרכזיות ואת ההשפעות ההדדיות בין עולם הריקוד לעולם האופנה מהמאה ה־19 ועד ימינו. התערוכה חושפת את האופן שבו ריקוד ואופנה השתקפו ואתגרו זה את זה בעבר ובהווה. לצורך הקמת התערוכה עבדה מנהלת המוזיאון, האוצרת הראשית והיסטוריונית האופנה ואלרי סטיל, עם מוסדות ריקוד מובילים, והצליחה לאגד תחת קורת גג אחת פריטים מאת השמות הגדולים של האופנה - דיור, בלנסיאגה, ז'יבנשי ואחרים - שמייצגים את האינטראקציה בין שני העולמות, ומעלים באופן מופלא שוב ושוב את השאלה האם ההשראות זלגו מבמת הריקוד למסלולי התצוגות או מהתצוגות לבמה. בראיון ל"הארפרס בזאר" רגע לפני פתיחת התערוכה אמרה סטיל כי העובדה שאופנה היא משהו שלובשים על הגוף הופכת בהכרח את אלו שמודעים לגופם ושולטים בו למקור השראה עבור אנשי האופנה.

אבל ייתכן שהחיבור בין שתי האמנויות הוא הרבה יותר פשוט מזה: במחזור ההשראות של עולם האופנה, אולי פשוט הגיע שוב תורו של הבלט.

בתצוגתו שהתקיימה בחודש שעבר התייחס שוב אוונס לעולם הריקוד, הפעם בהשראת היצירה "אחר הצהריים של פאון" של בלט רוס, עם הפרשנות שלו, כמו תמיד קצת אגרסיבית. זה בא לידי ביטוי בעיקר בשימוש בטול (הרשת השקופה שמשמשת בבגדי בלרינות) וגם בשימוש בצבעים חיוורים כמו תכלת, דבר חריג עבור המעצב.