ביקורת ספר: "סרט לילי", מרישה פסל

מותחן מסתורין בסגנון בלשי.

קהל היעד: אנשים שאוהבים שמורטים להם את העצבים, ולא רק אותם.

דבר המבקר: אשלי קורדובה, פסנתרנית מחוננת ויפהפייה ובתו של במאי סרטי האימה האגדי סטניסלס קורדובה, נמצאת מתה בתוך פיר מעלית בבנין נטוש בצ'יינטאון. סקוט מקגראת, עיתונאי חוקר שבעבר ניסה לפצח את חידת קורדובה ושילם על כך בקריירה שלו, מוצא את עצמו נסחף בשנית לחקירה שהפעם עלולה לעלות לו גם בחייו.

עטיפת הספר "סרט לילי". לאנשים שאוהבים שמורטים להם את העצבים

מקגראת, מעין וריאציה חיוורת על פיליפ מרלו של ריימונד צ'אנדלר, הוא כל מה שמרלו לא: לא מעשן, לא שותה, לא קשוח. למעשה, הוא לא שום דבר, פשוט טיפוס כל כך רגיל ולא מעניין שמפה לשם אתה אפילו מתחיל לרחם עליו.

כמו הגיבור הראשי, גם העלילה מתקשה להגשים את מה שהיא כל כך משתוקקת להיות: סוחפת, מסתורית ולא צפויה. כדי לחפות על היעדר כל אלה, היא גודשת את הקורא בעוד ועוד דמויות ותפניות, עד שלא פעם הדמויות עצמן נאלצות להזכיר זו לזו מה קרה קודם. בנוסף, לא פעם נדמה שהסופרת פשוט שוכחת בשם איזו דמות היא מדברת, מה שמורח רבות מהדמויות בצבע אחיד.

הספר כולל לא מעט דימויים חזותיים, גזירי עיתונים, התכתבויות אימייל ואפילו אפליקציה שבאמצעותה אפשר לסרוק חלק מהדפים ולנגן קליפים שאמורים להעשיר את חוויית הקריאה, אבל בעיקר מפריעים וקוטעים את הרצף. חרף מגרעותיו, "סרט לילי" (תרגום: ניצן לפידות) יחסית קולח. הדמויות שטחיות והעלילה מופרכת - אבל היא מתגלגלת והקורא איתה (605 עמודים, הוצאת מודן).

ציטוט למזכרת: "הוא השתתף במלחמת העולם השנייה ותמיד השוויץ שעמד ממש

ליד הבונקר של היטלר כשזה התפוצץ. אז אנשים התלחשו ששרידי הבונקר עדיין תקועים לו מתחת לציפורניים, ובגלל זה הן כל כך מטונפות".

› שורה תחתונה: יכול היה להיות מותחן קליל וקולח אבל מתעקש להיות יותר מזה ושם לעצמו רגל.