הרחבה כמותית? בבנק ישראל לא שוכחים את 2009

0.25% - גם בנובמבר הריבית ללא שינוי; ייבחנו "כלים שונים" להשגת המטרות הוועדה המוניטרית מבקשת לשמור את שארית התחמושת שנותרה לבנק ישראל, במקרה של הרעה נוספת במצב המשק אמנון אטד, 4 תגובותלכתבה המלאה

העובדה שחידוש התוכנית לרכישת איגרות חוב ממשלתיות בבורסה נמצאת על שולחנו של בנק ישראל כבר כמה חודשים ידועה לכל. היא פורסמה ב"כלכליסט" למחרת הפחתת הריבית שבוצעה לפני חודשיים, והוסברה פעם נוספת בהרחבה בראיון עם הנגידה ד"ר קרנית פלוג שפורסם ערב ראש השנה.

מדובר בתוכנית שהופעלה לראשונה על ידי הנגיד הקודם פרופ' סטנלי פישר בפברואר 2009, בשיאו של המשבר הכלכלי הגלובלי. לרכישת איגרות חוב בבורסה על ידי הבנק המרכזי, המוכרת גם בשם "הרחבה כמותית", יכולות להיות כמה מטרות. העיקרית שבהן היא עידוד הפעילות במשק. כאשר הבנק המרכזי רוכש איגרות חוב לטווח בינוני וארוך, הוא גורם לעלייה בשעריהן בבורסה, ובמקביל לירידה בתשואה הגלומה בהן. ירידת הריביות לטווח בינוני וארוך מקטינה את עלויות המגזר העסקי ומסייעת בכך לפעילותו. בנוסף, רכישות אלה עשויות לגרום להמשך הפיחות בשער השקל, דבר שיסייע ליצואנים - מאחר שכאשר התשואות על האג"ח הממשלתיות בארץ יירדו, המשקיעים יעבירו חלק מהשקעותיהם הפיננסיות למדינות אחרות ויגרמו בכך להחלשת המטבע המקומי.

בראיון שקיים "כלכליסט" עם פלוג, היא ענתה בצורה קולחת על כל השאלות, עד לנושא ההרחבה הכמותית. "את מציינת שמדיניות הריבית שלכם צופה פני עתיד. האם אתם נערכים כבר למצב שבו הריבית תהיה 0% ומצב המשק יחמיר?", היא נשאלה. תשובתה: "מהניסיון של בנקים מרכזיים אחרים מאז המשבר ראינו שיש מגוון של כלים שאפשר להפעיל גם כאשר הריבית מגיעה לרמות אפסיות".

בתשובה לשאלה הישירה האם בנק ישראל ירכוש איגרות חוב ממשלתיות, הסכימה פלוג לשחרר רק את המשפט הבא: "כמו שאתה יודע, עשינו שימוש ברכישת אג"ח במהלך המשבר, כך שזה אחד מהכלים שבהחלט נמצא בארסנל שלנו, אבל אני חושבת שזה לא מתאים לדבר על זה כרגע".

קרנית פלוג | צילום: רויטרס

התשובה שנתנה אז פלוג מובנת לחלוטין. בנק מרכזי לא מודיע מראש לציבור על המהלכים שבכוונתו להפעיל. אבל התשובה לשאלה מדוע לא הפעיל היום בנק ישראל את המהלך שעשוי לאפשר לו לתרום את חלקו להמרצת הפעילות במשק כבר מורכבת יותר, וכדי להגיע אליה צריך לחזור תחילה חמש שנים לאחור.

תוכנית רכישות האג"ח הקודמת של בנק ישראל הופעלה כאמור בפברואר 2009 ונמשכה קרוב לחצי שנה. במסגרתה, רכש הבנק מדי יום איגרות חוב ממשלתיות מסוגים שונים, בהיקף כולל של כ-18 מיליארד שקל. שלושה ימים לפני סיומה, הודה למעשה בנק ישראל כי לתוכנית היתה הצלחה מוגבלת בלבד. אי שם במעמקי דו"ח האינפלציה התקופתי שפרסם אז, ציין הבנק כי "נראה שהשפעתן של רכישות האג"ח היתה מוגבלת בעיקר לתקופה הסמוכה להכרזת בנק ישראל על כוונתו לנקוט צעד זה".

באותו דו"ח, אגב, הזכיר בנק ישראל עובדה מעניינת וחשובה נוספת: "הרקע לעליית המחירים ברבעון השני של השנה הוא המדיניות המרחיבה של הבנקים המרכזיים בעולם בכלל, ושל בנק ישראל בפרט". ללמדכם, שהזרע של הראלי המטורף במחירי הדירות נטמן באדמה בדיוק באותם ימים, בעידודו הפעיל של בנק ישראל.