ביקורת תערוכה: "מחאות שקטות", גלריה קו 16
שרון גלזברג עובדת במדיומים שונים, אך בכולם הנושא הבולט הוא היחסים שלה עם אדמת המקום שהיא נמצאת בו, המקום שבו היא חיה ומרגישה בנוח לפעול ולשנות
מה: תערוכת יחיד לאמנית הרב־תחומית שרון גלזברג (עד סוף דצמבר, שדרות ששת הימים 6 תל אביב. הכניסה חופשית). דבר המבקרת: גלזברג עובדת במדיומים שונים, אך בכולם הנושא הבולט הוא היחסים שלה עם אדמת המקום שהיא נמצאת בו, המקום שבו היא חיה ומרגישה בנוח לפעול ולשנות. רוב העבודות נוצרו בקיץ האחרון, קיץ של תסכול וחוסר ביטחון.
בעבודת הווידיאו "מטע אפרסקים" מציגה גלזברג את דמותה צועדת בתוך מטע אפרסקים שפשט את הרגל ומנענעת ענפים על פי קצב הקריאה "העם דורש צדק חברתי". זו עבודה שמשווה את הקיץ הזה לקיץ של 2011: ייאוש שבא אחרי תקווה. העבודה הבולטת ביותר בתערוכה היא "ארץ חול", הרי חול תלויים על מוטות ברזל, שמצד אחד מסמלים את הקרקע ומצד שני מנותקים ממנה. על ה"הר" התחתון מוקרנת עבודת וידיאו שצילמה גלזברג במדבר, שמעניקה למיצב ממד ויזואלי מהפנט.
דווקא העבודה שעשויה בטכניקה מסורתית היא המעניינת ביותר בתערוכה: "ללא כותרת", ציור שבו השתמשה גלזברג בפלסטלינה, ענפים, צבעי שמן ורישומי דיו גזורים על גבי מצע של עץ. רישומי הדיו הם שלדים שמודבקים על מצע העץ וחושפים עוד ממד של האדמה - זה שמתחתיה: השלדים שקבורים אצל כל אחד. "ארבע העונות", לעומת זאת, כולל ארבעה צילומים שבהם מציגה גלזברג דימוי של חסר: מעגל ריק שנוצר בקרקע לאחר שהרימה ממנו צמיג שנשכח שם. זה בעצם תיעוד של פעולה אמנותית, שמציג משהו שאינו קיים עוד.
שורה תחתונה: עבודות מוצלחות במדיומים שונים.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה