טעויות בצוואה בפני עדים: ניתן לתקן?

חיים כהן, סב בא בימים בחר לערוך צוואה. לאחר שהתלבט ארוכות מה הוא רוצה שיעלה בגורל רכושו לאחר מותו, הוא גיבש את עמדתו, התיישב ליד שולחן העבודה והעלה על הכתב את הוראותיו. לאחר שסיים, קרא לשני שכנים וחתם בפניהם על המסמך. האם די בכך כדי שהצוואה תיחשב תקפה?

צוואה הנעשית בפני שני עדים היא אחת מהדרכים להוריש רכוש ונכסים לפי חוק הירושה. אם תקיים צוואתו של חיים את התנאים שקובע החוק ולא נפלו בה פגמים - יזכו הנהנים לקיימה.

מהם התנאים ביחס לצוואה בפני עדים?

סעיף 20 לחוק הירושה קובע כי צוואה בפני עדים תהיה בכתב (בכתב יד או בהדפסה), היא תישא תאריך, היא תיחתם על ידי המצווה בפני שני עדים, על פני הצוואה יהיה אישור בחתימת ידם של שני העדים שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו ושהוא חתם בפניהם על הצוואה.

ומה אם נפלו פגמים בצוואה?

אי עמידה בכל אחד מהתנאים הללו תהווה פגם בצוואה. למשל, פגם בחתימת המצווה, פגם בחתימת העדים או בכשרותם (למשל, כשאחד העדים הוא קטין או פסול דין), פגם בתאריך הצוואה ועוד.

לא כל פגם מביא בהכרח לביטול הצוואה ולעתים ניתן "לרפא" את הפגם ולאפשר את קיומה. סעיף 25 לחוק הירושה קובע תנאי ראשוני לריפוי פגם בצוואה והוא, שהתקיימו מרכיבי היסוד שלה: שהצוואה היא בכתב ושהמצווה הביא אותה בפני שני עדים.

יש פגמים בצוואה שניתנים לתיקון | צילום: שאטרסטוק

אם מתקיימים מרכיבי היסוד הללו ולבית המשפט אין ספק שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, הוא רשאי להורות (בהחלטה מנומקת) על קיום הצוואה למרות הפגם שנפל בה.

בין נטל שכנוע למידת השכנוע

אם צוואה מגיעה לפתחו של בית המשפט (בשל סכסוך או בשל פגם) - יש למנגנון 'ריפוי הפגם' השלכות מרחיקות לכת על נטל השכנוע המוטל על כל אחד מהצדדים להליך. נסביר: במצב הרגיל, כשהצוואה נטולת פגמים, נקודת המוצא היא שמדובר בצוואת אמת ואם מישהו טוען שאין לה תוקף - הוא זה שצריך לשכנע שאין לקיימה.

לעומת זאת, כאשר קיים פגם בצוואה, עובר נטל השכנוע ומי שצריך להוכיח שזוהי צוואת אמת, הוא הטוען לקיומה (בד"כ הנהנה). במקרה כזה, עליו לשכנע את בית המשפט שהצוואה אכן משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, שהיא לא נעשתה בכפייה, תחת איום, השפעה בלתי הוגנת או תחבולה, ושהיא לא מזכה את מי שערך אותה עבור המצווה או היה עד לעשייתה (או בני זוגם של אלה).

סוגיה משלימה ולא פחות חשובה בהקשר זה, היא מידת השכנוע הנדרשת מהטוען לקיום הצוואה. להלכה, מדובר ברמת שכנוע גבוהה ביותר העולה אפילו על הנדרש בהליך פלילי (הסרת ספק סביר), כלומר כזו שתסיר מלב בית המשפט כל ספק בדבר כשרות הצוואה. עם זאת, בשנים האחרונות ניכרת מגמה להקל במידת השכנוע כשהפגם בצוואה 'קל'; כלומר, ככל שהפגם בצוואה קל יותר, כך מידת השכנוע הנדרשת תהיה נמוכה יותר.

עם זאת, כדאי לציין שגישה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשונו הברורה של חוק הירושה ואף לא עם הלכת ביהמ"ש העליון. יש להניח שהזמן יעשה את שלו וכדרכן של הלכות להתפתח עקב בצד אגודל, גם הלכה זו תפסע בכיוון המגמה הנוכחית.

מה יעלה בגורל צוואתו של חיים?

נסיים אפוא בסיפורו של מיודענו חיים כהן: אם הקפיד לקיים את כל התנאים שנקבעו בסעיף 20 לחוק הירושה ואין בה כל פגם - צוואתו תקוים לאחר מותו, אלא אם מישהו יתנגד לה ויצליח להוכיח בביהמ"ש שאין לקיימה. לשם כך יהיה על המתנגד להראות, למשל, שחיים לא היה כשיר לצוות (בשל מצב נפשי או פיסי) או שהיה חשוף להשפעה בלתי הוגנת ע"י נהנה מהצוואה (שהיו לו האפשרות והאמצעים להפעיל השפעה בלתי הוגנת ושתוכן הצוואה מרמז על השפעה כזו).

אם צוואתו של חיים לא תכלול אחד ממרכיבי היסוד שמנינו - לא ניתן יהיה לקיימה כלל.

אולם, אם הצוואה תכלול את שני מרכיבי היסוד ונפל בה פגם צורני - ניתן יהיה לקיימה - אם בית המשפט ישתכנע שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של חיים בעת עריכתה. הנטל לשכנועו יחול על המבקש את קיום הצוואה.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

הכותב עוסק בתחום הצוואות והירושות

** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.