אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"ליזמים ישראלים אין סבלנות. בשוק של 1.4 מיליארד איש אתה לא יכול להצליח בתוך שנתיים" צילום: עמית שעל

"ליזמים ישראלים אין סבלנות. בשוק של 1.4 מיליארד איש אתה לא יכול להצליח בתוך שנתיים"

המיליארדר רוני צ'אן, מיזמי הנדל"ן המובילים בסין ואחד האנשים העשירים ביותר בהונג קונג, מסביר למוסף כלכליסט את סוד הצלחתו במעצמת הענק, מגן על התרומה הגדולה בהיסטוריה שנתן בחודש שעבר לאוניברסיטת הרווארד - ומגלה מעט מאוד אמפתיה לצעירים ההונג קונגים המוחים תחת חלון משרדו

31.10.2014, 10:57 | מאיר אורבך וטלי שמיר

כשרוני צ'אן נכנס לחדר, הוא נראה חסר מנוחה. אנחנו מבקשים ממנו שיספר לנו קצת על עצמו ועל הרפתקאותיו העסקיות האחרונות, והוא אומר בחוסר סבלנות: "זה לא שווה הצגה. אני אדם קטן. כלום". אחר כך הוא קם מהכיסא וניגש להכין לעצמו תה ירוק.

צ'אן (64) הוא אמנם איש קטן פיזית, אבל ענק בקנה מידה עסקי. לצד אחיו ג'ראלד צ'אן הוא האיש ה־17 בעושרו בהונג קונג, עם הון שמוערך בכ־3 מיליארד דולר. הוא עומד בראש האנג לאנג — אחת מחברות הנדל"ן הגדולות והוותיקות בהונג קונג, שאותה ירש מאביו, ומאז אמצע שנות התשעים הרחיב את פעילותה גם לסין. לדבריו, הוא בונה נדל"ן מסחרי בסין בקצב ששווה בשנה, מבחינת מטרים רבועים, לאמפייר סטייט בילדינג, והתשואה שלו משכירות עומדת על 45% - וזה על בסיס השקעות במזומן בלבד, כלומר ללא שום מינוף.

רוני צ רוני צ'אן. "כשהגענו לסין, לפני 27 שנה, היא היתה ילדה קטנה. היום היא עלמה צעירה. יש לזה יתרונות וחסרונות" | צילום: עמית שעל רוני צ

"ב־14 השנים האחרונות 95% מהעסקים שלי הם בסין", הוא מספר בראיון ל"מוסף כלכליסט" בביקורו השבוע בישראל. "אין בעולם שוק גדול כמו השוק הסיני. יש בסין 60 ערים בעלות 5 מיליון תושבים ועוד 100 ערים עם 3 מיליון תושבים. זה שוק ענק עם מעט מאוד שחקנים. בהרבה מהערים האלה, הקניון שאנחנו בנינו הוא המרכז המסחרי המודרני היחיד".

"כשהגענו לסין, לפני 27 שנה, היא היתה ילדה קטנה. היום היא עלמה צעירה", ממשיך צ'אן, שלאורך כל השיחה מקפיד לשתול מטאפורות ודימויים - לא כולם נהירים לחלוטין - כאילו היה הוגה דעות ולא איש עסקים, "יש לזה יתרונות וחסרונות. מצד אחד, היא כבר לא ילדה שאתה יכול לעצב כרצונך, ומצד שני, יש בזה פחות סיכון כי השוק כבר בשל. ועדיין — יש בה הרבה ערים שאין בהן מרכזים מסחריים".

מה סוד ההצלחה שלכם?

"להרבה אנשים אין ידע כמו שלנו איך לבנות קניונים של חמישה כוכבים ברמה בינלאומית. ביקרתי בקניונים בישראל והם קטנים. ממילא בירושלים, לדוגמה, הוא ממש קטן".

מה היית מציע לישראלים שרוצים לחדור לשוק הסיני?

"לחברות טכנולוגיה ויזמים ישראלים אין סבלנות. כשאתה עובד עם שוק של 1.4 מיליארד איש, אתה לא יכול בתוך שנתיים־שלוש להצליח. זה שוק עצום שאתה חייב ללמוד. אם אתה רוצה להצליח - כבד את השיטה.

"אני התחלתי לעשות עסקים בסין ב־1992 וגם לי היא לא היתה מוכרת. לפני כן הייתי רק פעמיים בסין, כתייר. בחמש השנים הראשונות בסין לא הצלחנו, לא עשינו עסקאות רווחיות בכלל והיה מאוד קשה. אבל ב־15 השנים האחרונות אנחנו עושים כסף טוב מאוד בסין. להיות יזם זה לטפס הר רגולטורי אחרי הר, וכאן מדובר בהר של 1.4 מיליארד אנשים".

כסף זה לא הכל בחיים

מלבד נדל"ן משקיע צ'אן בשנים האחרונות גם בטכנולוגיה, בתעשייה ובבריאות באמצעות קרן ההשקעות של המשפחה, מורנינגסייד גרופ. בחודש שעבר זכתה הקרן לשפע כותרות בכלי התקשורת ברחבי העולם, לאחר שבחרה להזרים 350 מיליון דולר לאוניברסיטת הרווארד האמריקאית - התרומה הגדולה ביותר למוסד אי פעם. התרומה נתקלה בלא מעט ביקורת מצד כאלה שטענו כי עדיף היה אילו הכסף היה נתרם למוסד קצת פחות עשיר, ורצוי בסין - מקום שיש בו הרבה יותר מחסור מאשר בארצות הברית.

צ'אן מסרב להתרגש מהביקורת, ומסביר כי היא הגיעה מכיוונם של "נטיזנס" - "אזרחי רשת", שילוב של net ו־citizens - סינים.

"נטינזס הם אנשים מאuד לא אחראיים. אבל זה בסדר. הביקורת היתה צפויה", הוא אומר. "זו הפעם השלישית שאנחנו תורמים סכום של הרבה מיליוני דולרים להרווארד, רק שבפעמים הקודמות אף אחד לא ידע על זה. הפעם, בגלל הסכום ובגלל שזה קשור לקריאת בית ספר על שמו של אבי המנוח, אי אפשר היה להחביא את זה. אבל מי שפרסם את העניין היתה האוניברסיטה, לא אנחנו.

"שואלים למה לא לתת את הכסף הזה לסין. התשובה היא שאנחנו תורמים גם בסין. עשינו בסין הרבה דברים שאולי אינם גדולים מבחינת הסכומים, אבל גדולים מבחינת השקעת הזמן, והדבר הכי חשוב לי בגילי אינו כסף אלא זמן. זמן ותשומת לב. לא הייתי אומר שכסף הוא חסר ערך, אבל כסף הוא לא הדבר הכי חשוב. יש המון ממנו ברחבי העולם. אנחנו לא משתמשים בזה כתירוץ כדי לא לתרום סכומים גבוהים, כפי שאפשר לראות, אבל הזמן והלב שאנחנו משקיעים חשובים באותה מידה. לא לכולם יש כסף לתת, אבל יש הרבה אנשים שאין להם כסף ויש להם הלב והרצון. העולם פשוט היה מופתע מגודל התרומה. כשאתה נותן תרומה שאינה מסדר גודל כזה, אף אחד לא שם לב".

אבל הכסף בעולם לא מחולק בצורה הוגנת.

"כמובן. אבל זה עניין אחר. אתם אומרים את המובן מאליו. זה כמו שתגידי שהשמש זורחת במזרח".

מחאת המטריות בהונג קונג, השבוע. "האנשים הצעירים האלה ברחובות — מי משלם על בתי הספר שלהם? על המגורים? הממשלה. הם לא יודעים מאיפה הכסף בא והם לא שואלים", צילום: רויטרס מחאת המטריות בהונג קונג, השבוע. "האנשים הצעירים האלה ברחובות — מי משלם על בתי הספר שלהם? על המגורים? הממשלה. הם לא יודעים מאיפה הכסף בא והם לא שואלים" | צילום: רויטרס מחאת המטריות בהונג קונג, השבוע. "האנשים הצעירים האלה ברחובות — מי משלם על בתי הספר שלהם? על המגורים? הממשלה. הם לא יודעים מאיפה הכסף בא והם לא שואלים", צילום: רויטרס

הם לא נחמדים

השבועות האחרונים במולדתו של צ'אן, הונג קונג, היו תוססים במיוחד. מאז 26 בספטמבר גודשים צעירים את רחובות מרכז העיר, מפגינים מול מרכזי השלטון וחוסמים צירי תנועה מרכזיים בדרישה מהשלטון להנהיג בהונג קונג מערכת בחירות דמוקרטית אמיתית ולא כפי שמקובל היום, כאשר המועמדים להנהגה חייבים להיות מאושרים על ידי הממשל המרכזי בבייג'ינג. המחאה זכתה לכינוי "מחאת המטריות" על שם המטריות הססגוניות שמגנות על המפגינים מגז הפלפל שמרססת לעברם המשטרה.

כשצ'אן נשאל לדעתו על ההפגנות, הוא מתחיל לנוע בכיסאו באי־נוחות. הוא עונה בזהירות, וניכר שאין לו אמפתיה יתרה כלפי המפגינים ושהוא אינו שש להשמיע דברי ביקורת על השלטונות במדינה שבה הוא מתעשר.

"המשרד שלי נמצא במרכז הונג קונג, ליד מוקד המחאה, ואנחנו הולכים מסביב כי הם חוסמים את הרחוב. זה לחלוטין לא חוקי", הוא אומר. "גם אני הייתי פעם סטודנט. גדלתי בעידן המחאות. ב־1967 אבי שלח אותי ואת אחי ללמוד בארצות הברית כי היו מחאות בהונג קונג, מהפכה תרבותית, אז מצאנו את עצמנו באמריקה בסיקסטיז. כל הכיתה שלי היו היפים אבל אני לא. אחר כך כשהתחלתי תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת דרום קליפורניה, ב־1974, זו היתה השנה עם המספר הגבוה ביותר של נרשמים, כי כל אלה שהשתתפו במחאות ובהפגנות של שנות השישים גילו פתאום שהם צריכים להאכיל את המשפחות שלהם".

אז אתה לא תומך במוחים?

"האנשים הצעירים האלה ברחובות - מי משלם על בתי הספר שלהם? על המגורים? הוריהם או הממשלה. הממשלה בהונג קונג מסבסדת מאוד את הדיור ושכר הלימוד. 50% מאוכלוסיית הונג קונג חיים בבתים מסובסדים. סטודנטים לא צריכים לשלם כלום. הם לא יודעים מאיפה הכסף בא והם לא שואלים. הם לא יודעים שההורים שלהם עבדו קשה בשביל הכסף הזה, שמישהו צריך לשלם מסים כדי לסבסד את כל הדברים האלה".

אבל הם בסך הכל דורשים דמוקרטיה. זה נשמע די סביר.

"כדאי שתכירו את העובדות לפני שאתם אומרים משהו", הוא עונה בכעס. "תנו לי להציג לכם שתי עובדות. הראשונה: הונג קונג אינה מדינה ריבונית אלא עיר - כמו כל עיר בישראל, כמו נתניה או תל אביב. עובדה שנייה: סין אינה מדינה פדרלית, ולכן כל מי שיעמוד בראש הרשות המבצעת של הונג קונג צריך להיות מקובל על המשטר המרכזי בסין".

אתה לא היית מעדיף דמוקרטיה?

"ניכר שלא למדת את המצב אז את אומרת דברים פשוט מוטעים".

זה מה שקראנו בעיתונים.

"העיתונים טועים. זו בייג'ינג שנותנת להונג קונג ריבונות. הבריטים שלטו בהונג קונג ולא נתנו לה ריבונות. לאחרונה באו לדבר אתי מהוועדה הבריטית הבין־פרלמנטרית. הם אמרו: 'אתם צריכים למחות'. זה היה מאוד צבוע מצדם, כי בריטניה שלטה פה 150 שנה ולא היתה דמוקרטיה. אם אתם באמת רוצים שתהיה פה דמוקרטיה - תשתקו. בייג'ינג לא מאוד מעריכה את זה שאתם, שמעולם לא נתתם לנו דמוקרטיה, פתאום מדברים. זה מאוד מחשיד. אין לכם זכות לדבר על זה".

צ'אן, שביקר בשבוע שעבר בישראל כדי להשתתף בכנס העסקים הבינלאומי Go4Israel של בית ההשקעות קוקירמן וקרן קטליסט, הוא מעריץ נלהב של ישראל, וזהו ביקורו הרביעי כאן השנה. אחד הביקורים היה במהלך מבצע צוק איתן, אז הביא לישראל משלחת של אנשי עסקים סינים. "אני נוצרי. אני רוצה לעזור לישראל", הוא מסביר את החיבה שלו לארץ הקודש, "באתי לכאן בפעם הראשונה ב־1975 כסטודנט כי קראתי הרבה על ישראל והכרתי את שמות כל הרמטכ"לים במלחמות ישראל. בסופו של דבר, החברים הכי טובים שלכם הם כנראה הנוצרים". צ'אן מספר כי הרבה אנשי עסקים וקובעי מדיניות בסין קוראים את הספר "מדינת הסטארט אפ" של דן סינור ושאול זינגר: "חבר שלי, למשל, שהוא ראש עיר מאוד גדולה, קנה עותקים בסינית לכל העובדים שלו".

הרבה ישראלים חוששים מהשקעות סיניות בארץ, כי אין שם דמוקרטיה והכל עובד אחרת.

"אני מבין את הדאגה, אבל השאלה היא האם הדאגות האלה רציונליות? הרבה פעמים הציבור אינו רציונלי. אנשים חשבו, למשל, שאם נקנה את תנובה נשלוט במחירים - אבל השוק קובע את המחירים, שום חברה לא קובעת מחירים. לאנשים יש פחד גדול מהבלתי נודע. השאלה היא מה אתה עושה עם הפחד הזה. מה שצריך לעשות זה לצבור ידע, כי להישאר בבורות רק מזין את הפחד".

תגיות