ההוצאות נחשפות: בתוך הקרביים של משרדי הממשלה

בלי חשבון: נחשפות הוצאות משרדי הממשלה לשנת 2013

האוצר מקצץ לכולם אבל לא חוסך בעצמו

הוצאות התחבורה באוצר: לפיד טס ב-54 אלף שקל, לסגן השר יש מקרר באוטו

משרד החינוך: רוב התקציב הפנוי הולך למיקור חוץ

ייעוץ לממשלה: המשרדים לא מסתפקים ביועצים פנימיים

משרד האנרגיה: צ'יף אינדיאני שלח מתנה לשר, השחרור מהמכס עלה 2,300 שקל

משרד הבריאות: 3,540 שקל עבור סדנת ציור אינטואיטיבי להנהלה

מעבר להוצאות התמוהות (מדוע שילם משרד האוצר 150 אלף שקל עבור חוט תפירה לבן?) ולאנקדוטות (שר המדע, שרת הקליטה, סגן שר האוצר וגם מנכ"ל משרד החקלאות רכשו מקררים עבור מכוניות השרד שלהם. כנראה הם היו עד כדי כך צמאים), יש גם כמה דברים מהותיים שאפשר ללמוד מחיבור של הרשימות הארוכות.

המקצועיות נחלשת

המסקנה הבולטת ביותר שעולה מניתוח הרשימות היא שמשרדי הממשלה מוציאים עשרות מיליוני שקלים על יועצים חיצוניים, ובראשם עורכי דין פרטיים שמייעצים בכתיבת מכרזים, כותבים מכרזים בעצמם ולעתים אפילו בודקים את ההצעות שמוגשות במכרז, או מלווים את המשרד לאחר המכרז אם אחד המתמודדים הגיש עתירה נגד פסילתו. מלבדם יועצים חיצוניים נוספים, רואי חשבון ומומחים למיניהם שאוספים נתונים, מנתחים מגמות ומציעים הצעות למדיניות.

נתניהו. משרדו לא טרח לענות | צילום: רויטרס

הסכומים הללו הם עדות לכך שמשרדי הממשלה מאבדים בהדרגה את המומחיות והמקצועיות לעשות את מה שהם צריכים לעשות. כשהם לוקחים יועצים חיצוניים, במאות אלפי שקלים ויותר לכל פרויקט, התלות באותם יועצים הולכת וגוברת. כך, שלב אחר שלב, משרדי הממשלה מתפרקים מהיכולת המקצועית שלהם להתוות מדיניות וגם לתכנן אותה בעצמם, בלי אינטרסים זרים של גופים חיצוניים שפועלים למטרות רווח ומעורבים בפרויקטים שונים, לא ציבוריים.

זכות הציבור לדעת

צריך להגיד מילה טובה למשרדי הממשלה שניאותו לחשוף את הרשימות האלה (גם אם לא באופן יזום). לא קל להיחשף כך בפני הציבור ולהזמין עליך ביקורת. באותה נשימה צריך להשמיע מילת גנאי למשרדי הממשלה שסירבו למסור פרטים, ובראשם משרד ראש הממשלה, שפשוט לא השיב לפנייה של התנועה לחופש המידע. במשרד ראש הממשלה סבורים, כנראה, שאין זה מעניינו של הציבור לדעת איך הם מפזרים 4 מיליארד שקל בשנה. גם במשרד התחבורה, שחולש על 14 מיליארד שקל, לא מסרו תשובה.

יתר המשרדים סירבו למסור נתונים בטענה שהדבר יצריך מהם לבזבז יותר מדי משאבי משרד, תוך פגיעה במשימות המשרד. כך למשל, משרד הכלכלה טען שכדי לספק רשימה כזו יש להושיב אדם שיעשה רק זאת; ואילו משרד הרווחה חישב שהדבר יצריך חודש עבודה של שני עובדים.

האמירה הזו נראית תמוהה לנוכח העובדה שמשרדים גדולים בהרבה - החינוך והבריאות - דווקא סיפקו רשימה כזו בלי קושי. שנית, חייבים לתהות אם ללא הפנייה של התנועה לחופש המידע המשרדים לא יודעים להגיד לעצמם כמה כסף הם מחלקים ולמי. ואם זה לוקח כל כך הרבה זמן, אולי עדיף שהם ייצרו מערכת מחשב, שתשקף את המידע הזה בזמן אמת. הם אפילו יכולים להוציא את זה למכרז חיצוני, אם הם רוצים.