אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מעורר זעם צילום: Giles Keyte

מעורר זעם

"זעם", סרטו של דיוויד אייר, אינו מצליח להתגבר על הקלישאות המלחמתיות. התסריט גרוע, הבימוי רשלני והאלימות הבוטה היא בעצם סוג של פורנוגרפיה

04.11.2014, 09:13 | אורי שאלתיאל
ממש לפני שהתחיל הסרט "זעם", ואיתו 20 דקות ראשונות של גופות שחוטות בכל דרך אפשרית, הוקרן הטריילר של "טיפשים בלי הפסקה 2". עשור לאחר הסרט הראשון, ג'ים קארי וג'ף דניאלס חוזרים לזירת הפשע, ובהקשר של "זעם" אפשר להגיד על כך כמה דברים, כמו למשל "איזה כיף למי שבחר ללכת לקומדיה משוגעת ונטולת יומרות במקום לעוד סרט מלחמה גרוע במיוחד".

"זעם", הסרט החדש והמיותר לחלוטין של הבמאי דיוויד אייר, היה אמור להיות "טוראי ראיין" האמיתי, שובר קופות שיקטוף ים של אוסקרים עם בראד פיט בתפקיד מפקד טנק אמריקאי שמשחרר את אירופה מאימת הנאצים בימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה. אבל הסרט הזה לא יזכה בפרסים, ואם יוענקו לו כאלה, כנראה השופטים מעולם לא ראו את "אפוקליפסה עכשיו", או אפילו את "פלאטון".

כן, אנחנו יודעים שמלחמה זה נורא ואיום, אנחנו יודעים עד כמה היא חסרת היגיון, וגם שאלו שהולכים אליה חוזרים, במקרה הטוב, פגועים נפשית לכל חייהם. אנחנו יודעים גם שהמלחמה היא הדרך הקלה ביותר לחשוף את אופיו האמיתי של אדם, ושמי שמצליח לשמור בה על צלם אנוש הוא הגיבור האמיתי. את כל זה ידענו לפני "זעם". בניגוד לאינספור סרטים שהצליחו להתמודד עם הקלישאתיות של הסיטואציה בעזרת סיפור משכנע ועלילה סוחפת, "זעם" מתרסק, ואת בעיית התסריט המגומגם אייר מנסה לפתור בעזרת עוד ועוד אלימות קשה ובוטה. לא שיש בזה משהו רע, פשוט צריך לדעת איך לעשות את זה.

אלימות וקולנוע תמיד היו חברים טובים. אקירה קורוסאווה היה אדם עדין נפש, אבל סצנות המלחמה שלו היו חגיגה של צבעים וטקסים. פיטר ג'קסון ו־19 השעות שלו עם טולקין הם יורשים ראויים לגאון היפני. אצל טרנטינו האלימות היא שירה. יש גם דוגמאות פחות מוצלחות, כמו "300", שם לפחות אתה יודע בדיוק מה אתה מקבל: שילמת על ראשים ערופים, תקבל אותם בשפע.

בראד פיט ב"זעם". לא רק המשחק מעצבן, הוא חתום על הסרט גם כמפיק ראשי, צילום: Giles Keyte בראד פיט ב"זעם". לא רק המשחק מעצבן, הוא חתום על הסרט גם כמפיק ראשי | צילום: Giles Keyte בראד פיט ב"זעם". לא רק המשחק מעצבן, הוא חתום על הסרט גם כמפיק ראשי, צילום: Giles Keyte

ב"זעם" אין לך מושג מה בדיוק רוצים ממך. מצד אחד הוא מנסה להיות סרט אנטי־מלחמתי, מצד שני הוא לא מנסה אפילו להסתיר עד כמה הוא נהנה לחשוף בפנינו איברים קטועים. הערבוב של שניהם הופך את המוצר הסופי לסוג של פורנוגרפיה זולה במיוחד, כמו איזה מטיף דת אמריקאי ששודד ממאמיניו כסף ומבזבז אותו על נערות ליווי וקוקאין.

לתסריט הגרוע והבימוי הרשלני אפשר להוסיף את פיט באחת ההופעות המביכות ביותר בקריירה המרשימה שלו. לא ממש ברור מה פיט מנסה לעשות כאן, אבל מישהו היה צריך להגיד לו כבר ביום הראשון של הצילומים שהחיקוי המגוחך של ג'ון וויין לא עובד. לרוב נהוג להאשים את הבמאי, אבל הבעיה היא שפיט חתום על הסרט הזה גם כמפיק ראשי. כנראה אף אחד לא היה מסוגל לספר לבוס שמשהו לא בסדר, וחבל שכך. רק שנה אחרי העבודה המרשימה שלו כמפיק ושחקן ב"12 שנים של עבדות", פיט הורס את שמו הטוב עם סרט מביך ומעצבן.

רגעים שנזכור ביום שאחרי

1. חלקי הגופות שנמצאים בכל מקום. בשביל מה זה טוב?

2. שיה לה־באף בתפקיד "בייבל". הוא אולי מטורף, אבל הוא באמת אחלה שחקן

3. הסוף הצפוי וההו־כה־אמריקאי. כל הריאליזם שהסרט מקפיד עליו הולך לפח בחמש דקות של קיטש

תגיות