אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
נסיכות גז מזרח תיכונית חדשה מחפשת קברניט צילום: ראובן שוורץ

נסיכות גז מזרח תיכונית חדשה מחפשת קברניט

חלפו ארבע שנים מאז גילוי מאגר לווייתן, ומול החוף אין אפילו אסדת קידוח אחת. הרגולציה ההפכפכה מקשה על היזמים, שמעדיפים לחכות למדיניות סדורה לפני פיתוח המאגרים. המרוויח העיקרי מהוואקום הוא היחיד שמוכר גז - בעל השליטה במאגר תמר יצחק תשובה

05.11.2014, 07:55 | ליאור גוטמן
המדינה הפקיעה לאחרונה רישיונות מחברות שלא קדחו בשטח שקיבלו - אולם מאגר דלית נותר בידי דלק ונובל אנרג’י, למרות שמאז 2008 לא עשו דבר לפיתוחו

לפני ארבע שנים התעוררה ישראל למציאות חדשה. גילויו של מאגר לווייתן, שנה וחצי בלבד לאחר גילוי מאגר תמר, הפך אותה לבעלת משאבי אנרגיה משמעותיים משל עצמה. הקנאה במדינות האזור שהתברכו במאגרי נפט וגז בלתי נדלים פינתה את מקומה לנסיכות הגז הישראלית החדשה, שאמורה ליהנות מעצמאות אנרגטית והכנסות עתק שיבטיחו את עתידה.

קראו עוד בכלכליסט

יצחק תשובה, צילום: גיל יוחנן, Ynet יצחק תשובה | צילום: גיל יוחנן, Ynet יצחק תשובה, צילום: גיל יוחנן, Ynet

ביולי האחרון הסתבר שהמצב טוב מכפי שחשבו תחילה. נובל אנרג'י, המחזיקה בכ־40% מהבעלות בלווייתן, הגדילה את הערכת נפחו ב־11%, כך שבהסתברות גבוהה הוא מחזיק 22 טריליון רגל מעוקב (TCF) של גז טבעי. המשמעות היא שבמונחי הצריכה הנוכחיים מאגר לווייתן יכול לספק למשק הישראלי אנרגיה ל־90 שנה. בתוספת שאר המאגרים שהתגלו, למדינה יש גז שיספיק לה לכ־130 שנה.

בוועידת האנרגיה והעסקים שנערכה אתמול בתל אביב דיבר מבקר המדינה יוסף שפירא על כשלי משק הגז בישראל, ואמר כי “חוק הנפט מיושן ויש לשנות אותו”. ל”כלכליסט” נודע שהמבקר אף מכין דו”ח בנושא, שעשוי לכלול נושאים כמו ריבוי רגולציה, אכסון גז לשעת חירום, הנפקת רישיונות לחיפוש גז והטיפול בהם, ועלויות העיכובים למשק.

ישראל היא אי אנרגטי. היא אינה מחוברת לרשתות חשמל אזוריות כמו באירופה ואת כל הדלקים היא מייבאת - עד 100 מיליון חביות נפט בשנה. הסבה של התעשייה, התחבורה והפקת החשמל לשימוש בגז יכולה להזניק אותה לעידן חדש, כאשר ייצוא הגז עשוי לשפר משמעותית את מעמדה הבינלאומי והפיננסי.

עד לפני כשנה וחצי, נראה היה שפוטנציאל הגז הישראלי בדרכו למיצוי כשאסדות קידוח חיפשו גז בארבעה שטחי רישיונות. עופר נמרודי, בני שטיינמץ וטדי שגיא חיפשו ברישיונות שרה, מירה וישי ובעלי לוויתן השקיעו בקידוחי אימות לקראת תחילת ההפקה ב־2018. בנוסף, חברת שמן חיפשה נפט בקידוח ים 3 הקרוב לאשדוד.

אולם מי שיסקור את הים כיום יגלה שהוא ריק מאסדות - אין חיפושי גז מול חופי ישראל. האסדה הבאה תגיע רק ב־2015 ותיועד בכלל לחיפושי נפט. אסדת הגז של לווייתן תגיע ב־2016 - יותר משלוש שנים לאחר קידוח הגז האחרון שבוצע פה.

לתשובה לא לוקחים רישיון

חיפושי גז הם עסק יקר. שכירת אסדה עולה 100 מיליון דולר ופיתוח שדה גז מגיע למיליארדי דולרים. כדי להיכנס להרפתקה כזאת המשקיעים זקוקים לוודאות מירבית. אולם חברות החיפושים מציינות שלושה גורמים שמורידים את רמת הוודאות: הרגולציה שמשתנה באופן תדיר; המדינה שטרם החליטה אם להטיל פיקוח שיגביל את מחירי הגז; ומצוקת אשראי מצד הגורמים המממנים.

הקיפאון בחיפושים הוביל לכך שלאחרונה החלה המדינה להפקיע רישיונות חיפוש מחברות שלא פיתחו את השטחים שבידיהן - למרות שרבות מהן מעוניינות להמשיך ולהחזיק ברישיונות עד להתבהרות אי הוודאות הרגולטורית.

עם זאת, ליחס מיוחד זוכה שדה דלית, מאגר מוכח שהרישיון בו הוענק ב־2008 לדלק קידוחים של יצחק תשובה, לנובל אנרג’י, לישראמקו ולדור גז. החזקה בשדה לא הופקעה מידי השותפים למרות שלא נעשה דבר לפיתוחה. דלק ונובל הן השותפות המרכזיות במאגר תמר (שמספק גז לחברת החשמל ולתחנות כוח פרטיות) ובלווייתן. היחס המיוחד כלפיהן מחזק את התחושה שהן השליטות האמיתיות של הגז הישראלי, כשבאופק לא נראה כל מתחרה. גם הממונה על הגבלים עסקיים, שסקר את התחום ב־2012, הגיע למסקנה שתמר יישאר מונופול לפחות עד 2027 - גם אם תגיע תחרות, היא לא תפגע בעוצמתו.

הכוח העצום של תשובה מתחדד אל מול החולשה של מי שאמור לנווט את משק האנרגיה - משרד התשתיות, האנרגיה והמים בראשות השר סילבן שלום. המשרד אחראי על חיזוי כמויות הגז הקיימות והנדרשות, על פיתוח מאגרים ועל טיפול ברישיונות, אולם מאז פרישתו לגמלאות של שוקי שטרן בינואר פעלה רשות הגז הטבעי ללא יו”ר והיזמים הסתמכו על קשרים ולוביסטים כדי לשוחח עם המדינה. רק בשבוע שעבר מונה אלכסנדר ורשבסקי לתפקיד, לאחר שוועדת המינוי המקצועית ניסתה במשך שנה ויותר למצוא יו”ר זמני ולא הצליחה.

הנהנית העיקרית מהוואקום היא קבוצת דלק של תשובה, השחקנית היחידה שמפיקה גז. דלק ושותפותיה כבר סיכמו ארבע עסקאות לייצוא גז - שלוש עם מצרים ואחת עם הרשות הפלסטינית - אף שמכסת הייצוא לא נקבעה ואישורי ייצוא רשמיים טרם ניתנו.

העסקאות אמנם מבטיחות לישראל מעמד גיאו־פוליטי איתן והכנסות של עשרות מיליארדי שקלים בשנה, אך המדיניות הכוללת כלל אינה ברורה. כשמנכ”ל משרד האנרגיה הקודם שאול צמח פרש בספטמבר 2013 הודיע המשרד שצמח “פעל לגיבוש תוכנית אב עדכנית, מקיפה וכוללת למשק האנרגיה, בדגש על הטמעה מקסימלית של משאב הגז הטבעי במשק הישראלי”. 14 חודשים לאחר מכן, לא ברור מה עלה בגורלה של התוכנית. גם לא ברור מדוע נדרש המשרד לשכור לפחות שתי חברות בינלאומיות שיעריכו את היקף מאגרי הגז של ישראל, כשבעלי המאגרים כבר התקשרו בחוזי מכירה.

תמר נוסף ממתין בים

הקיפאון בחיפושים אינו נובע מהערכה שאין יותר גז בים, ההפך הוא הנכון: ההערכה החוזרת של נובל אנרג'י, המקובלת גם על שאר חברות החיפושים, היא שיש סיכוי טוב שבנוסף לתמר, לווייתן, דלית וים תטיס שוכן מול חופי ישראל מאגר נוסף בסדר גודל של תמר. לכן השקעה בקידוחים אינה נחשבת ל"זריקת כסף לים", וגם החברות שאינן פעילות מאמינות שאוצר בלום ממתין להן.

ענקית האנרגיה האיטלקית אדיסון, שמחזיקה ברישיונות נטע ורועי, מאמינה שהיא בדרך למצוא מאגרי גז חדשים בהיקף לא מבוטל. גם הכשרה אנרגיה ביקשה וקיבלה הארכה של תוקף הרישיונות שרה ומירה, למרות שהקידוחים הקודמים בשטחים אלה התגלו כעקרים ועלו לשותפות כ־155 מיליון דולר.

שר האנרגיה סילבן שלום, צילום: אוראל כהן שר האנרגיה סילבן שלום | צילום: אוראל כהן שר האנרגיה סילבן שלום, צילום: אוראל כהן

חברות נוספות מתעקשות על הרישיון, אולם מתוך כ־20 חברות בורסאיות בתחום, רק לארבע ישראליות יש הכנסות ממכירת גז: דלק קידוחים, אבנר, ישראמקו ודור גז. לשאר אין שום תחזית להכנסות ממכירת גז ונפט, ורבים תוהים האם במצב כזה יש טעם במדד הגז והנפט בבורסה.

הכעס העיקרי של היזמים הוא על הרגולציה ההפכפכה. מאז 2011 נרשמה התערבות ממשית וחוזרת במשטר קידוחי הגז מצד רגולטורים שונים, מבלי שנראה שיש יד מכוונת. "רק ההתאחדות לכדורגל עוד לא שלחה לנו מכתב עם שינוי כללי המשחק", אומר בסרקזם בכיר המחזיק רישיונות חיפוש והפקה. "גם אם כל מהלך רגולטורי היה נכון, המקבץ מבריח משקיעים כי הם לא יודעים מאין תבוא המכה הבאה. ענף הגז הוא ענף של ריצה למרחקים ארוכים, רק פיתוח תמר לקח ארבע שנים ועלה כ־3.7 מיליארד דולר. זה פשוט לא הגיוני שכל אחד יחליט לבד ואז ינסה לרבע את המעגל". מבקר המדינה נדרש לנושא, כאמור, ובדו”ח שייצא בקרוב יתייחס להתנהלות משרדי הממשלה השונים, לרבות למי יש או אין סמכות להתערב בשוק.

רגולציה בלתי פוסקת

הצעדים שבאו בהמשך איששו את ההנחה של היזמים, שהמדינה עלולה להמשיך ולהטיל רגולציה בדיעבד. ביולי 2012 כפתה רשות החשמל שינוי בחוזה שחתמה חברת החשמל ל־15 שנה עם מאגר תמר, כשפתחה אותו לתחרות מצד ספק נוסף - אם יהיה כזה - לאחר שבע שנים. בנוסף, בוטל המנגנון שנקבע להתייקרות תעריפי הגז. עוד לפני כן, בספטמבר 2011, איים הממונה על הגבלים עסקיים להכריז על הסדר כובל באחזקות במאגרי הגז, כניסיון להתמודד עם הנתח של נובל אנרג'י ודלק קידוחים, ששולטות בכל מאגרי הגז הקיימים - 85% אחזקה משותפת בלוויתן ו־67% בתמר. עם זאת, הכרזה כזאת טרם ניתנה.

באפריל 2013 חתם השר שלום על צו המאפשר למדינה לפקח על מחירי הגז ולקבוע תעריף מרבי או קבוע. אם יוטל פיקוח כזה, מחירי הגז ורווחי הספקים יירדו, בעוד מחיר החשמל יתקבע. אדיסון האיטלקית הודיעה בקיץ למשרד האוצר שאם מחירי הגז יפוקחו, היא תפרוש מהמירוץ לרכישת מאגרי הגז כריש ותנין, שהממונה על הגבלים עסקיים ביקש להוציא מידי דלק קידוחים של תשובה.

בחודשים האחרוניםהחל משרד האנרגיה לדרוש גם ערבות של 2.5 מיליון דולר מכל מחזיק רישיון. החלטה זו עלולה להיות מכת מוות עבור רוב החברות, שאינן נהנות משום הכנסה וחלקן כבר הודיעו שאין בידן כסף. המהלך הרגולטורי האחרון שמזעזע את הענף הוא כאמור הפקעת הרישיונות הסיטונית מצד משרד האנרגיה. רק בחודש האחרון החזיר המשרד לידיו שבעה רישיונות, חלקם מדלק וחלקם ממודיעין חיפושי גז ונפט, שבמשך שלוש שנים לא פיתחו את השדות שברשותם. הדבר נעשה על פי התקנות, אולם המדיניות הבלתי אחידה מטרידה את החברות.

חוסר הוודאות מייבש לא רק את פוטנציאל הגז בים, אלא גם את פוטנציאל האשראי. הבנקים והגופים המוסדיים הישראליים נמנעים משלב הפיתוח בענף הגז ומי שמימן את פיתוח מאגר תמר היו בעיקר בנקים זרים כמו ברקליס, HSBC ודויטשה בנק.

כך שרק מי שמגיע עם הון מהבית יכול לחפש גז. החברה הפרטית של שני המיליארדרים טדי שגיא ובני שטיינמץ, למשל, כשלה בקידוח ישי שעלה 100 מיליון דולר, אך לאחרונה קיבלה הארכה של שנה לבצע קידוח נוסף. לרוב השחקנים האחרים אין כיסים עמוקים כאלה.

אולם, כשהוודאות עולה - אף אחד לא מתבייש לתת כסף. בסוף ספטמבר השלימה רציו, המחזיקה 15% ממאגר לווייתן, גיוס של כ־320 מיליון שקל כאשר המוסדיים הזרימו ביקוש כפול. במאי גייסו דלק קידוחים ואבנר כ־2 מיליארד דולר, כשחלקם של המוסדיים היה כרבע מהגיוס - כשהמאגר מוכח אין להם בעיה להשקיע את הפנסיות במשאב לאומי.

ממשרד האנרגיה נמסר כי ”המשרד פועל לקידומו של משק האנרגיה בכללותו ושמח לסייע לתהליכי הביקורת, ככל שיידרש”.

ההחלטות שממתינות לשר האוצר

כניסתו של השר סילבן שלום למשרד התשתיות עוררה ציפיות בענף האנרגיה בשל הרקע העשיר שלו בתחום: מנכ”ל משרד התשתיות ב־1990, יו”ר חברת החשמל ב־1992 ושר האוצר ב־2002. אולם השפעתו עד כה אינה מורגשת ויזמי הגז מתנהלים בוואקום.

המשרד יכול לסיים עוד השנה את מיפוי המאגרים ולקבוע מהן עתודות הגז שיש לישראל, ומה מהן מיועד לייצוא. משרד האנרגיה שכר שלוש חברות בינלאומיות לניתוח המאגרים, ועל פי מידע שהגיע לידי “כלכליסט”, דו”ח שיפורסם בסוף השנה יצביע על קרבה (ברמת הסטייה הסטטיסטית) להערכה המוכרת. לפי הדו”ח, במאגר לוויתן יש מעט פחות גז מהמוערך כיום (20 TCF שהם כ־566 מיליארד מ”ק) ואילו בתמר יש מעט יותר (12 TCF, שהם כ־340 מיליארד מ”ק).

על פי החלטת הממשלה מיוני 2013, ישראל תייצא 40% מהגז שברשותה, כאשר מאגר גדול מעל 200 מיליארד מ”ק גז ישריין 50% למשק המקומי, מאגר בינוני 100 עד 200 מיליארד ישריין 25% ומאגר מתחת ל־50 מיליארד מ”ק יוכל לייצא בלי הגבלה. בסך הכל, המשק הישראלי ישריין לעצמו 540 מיליארד מ”ק, שאמורים להספיק עד 2040. חלק מהגז ייוצא לירדן וכיום נשקל ייצוא למצרים, שמעבר לתועלת הכלכלית ישפר את מעמדה האזורי של ישראל.

המהלך השני הוא החלטה על פיקוח מחירי הגז שתסיים את אי הוודאות. “יחליטו מה שיחליטו — רק שיחליטו כבר”, אומר יזם בתחום. כפי שפורסם בכלכליסט, למשרד האנרגיה דווקא הייתה תוכנית לא רעה לנצל את אחד הסעיפים בחוק משק הגז שקובע שהשר יכול לקבע את מחיר הגז לתחנות כוח. עבודת המטה החלה בהוראת שלום במטרה להשלימה עד סוף הרבעון השלישי השנה. אולם הפיקוח טרם נולד.

יש לזכור שהפיקוח שיפחית את מחירי הגז יעניק מתנה של מיליארדי שקלים למי שהקים תחנת כוח פרטית וימשיך למכור את החשמל באותו מחיר. נזכיר שמדובר בחברה לישראל, שיכון ובינוי, דור אלון, דלק ותאגידים נוספים שהתנתקו מחברת החשמל והקימו תחנות כוח פרטיות המשרתות מפעלים, ופיקוח יעניק להם עלייה ברווחים באדיבות המדינה.

ומה לגבי התעשייה? כפי שפורסם בכלכליסט, בנוסף בוחן האוצר את האפשרות לרכוש גז במרוכז עבור מפעלים המחוברים למערכת הולכת הגז הארצית - מה שעשוי להפחית את מחירו בכ־20% וייצר תחרות בין המשווקים. גם כאן המדינה גוררת רגליים, והיזמים מחכים בצד לראות מה יקרה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות