בלה, בלה, בלה, אלימות, בלה, בלה, בלה

קודם כל, תרגעו.

הדרבי התל אביב פוצץ, היתה אלימות בפריים טיים והדבר הכי חמור שקרה זה תקיפת שחקן על ידי אוהד. אבל השורה התחתונה היא שאף אחד לא ניזוק בצורה בלתי הפיכה, בסופו של דבר רוב גדול של האצטדיון היה שותף לאירוע אלים אך לא היה אלים בעצמו ואם משווים את הכדורגל הישראלי לכדורגל האירופי, הדרום אמריקני או אפילו לכדורגל הישראלי של לפני עשור - אז האלימות בכדורגל הישראלי עדיין "מתונה". אי אפשר להשוות את מה שהלך בדרבי למה שקורה על בסיסי שבועי באיטליה, ארגנטינה, ברזיל ואפילו גרמניה. בטורקיה יש בממוצע הרוג כל דרבי וביוון האלימות בין מחנות האוהדים היא מכת מדינה של ממש - עם פצועים, הרוגים וסצנות ממלחמת הכוכבים בכל דרבי אתונאי. אז כן, יש כאן בעיית אלימות - בעיקר אלימות מילולית ובעיקר בשורשי המשחק, משחקי הליגות הנמוכות, משחקי הילדים והנוער. וכן, האלימות זו חודרת לכדורגל בפריים טיים גם. וכשהיא חודרת לפריים טיים - אז יש מי שרוצה "להגיב".

לימור לבנת. יש גוף שמנהל דיאלוג שוטף עם האוהדים? יש גוף שחוקר פשיעת ספורט? יש מימון לאמצעי אבטחה מתקדמים אבל למה אין אותם? | צילום: ראובן שוורץ

ועכשיו - הנה מספר פוליטיקאים שמדברים על אלימות במגרשים.

שמענו ש"משרד הספורט יקדם תיקון חקיקה: 3 שנות מאסר לאדם שנכנס לשדה המשחק בזמן אירוע ספורט והרחקה לצמיתות מהמגרשים" וחברת הכנסת גילה גמליאל הלכה רחוק יותר והציעה 10 שנות מעצר לאדם שנכנס למגרש. העניין הוא שכבר ב-2008 הצעת החוק למניעת אלימות במגרשי הספורט אושרה בקריאה שלישית. חה"כ רונית תירוש אמרה אז: "צריך החמרה בענישה בגין עבירות אלימות במגרשי הספורט". ההצעה דיברה על עונש מאסר ל-5 שנים. חה"כ אבשלום וילן אמר אז: "זהו יום חג לספורט הישראלי. ליגת הכדורגל תוכל להיפתח כאשר המאבק באלימות מעוגן בחוק מקיף וכולל".

גם באירועי האלימות הקרובים יותר - ב-18 החודשים האחרונים - חברי הכנסת קפצו על העגלה. חבר הכנסת אלכס מילר טען בשנה שעברה ש"מגרשי הכדורגל הפכו לשדה קרב כאשר את האלימות מובילים שחקנים ועסקני ספורט. יש להחמיר את מנגנוני הענישה נגד הפורעים. אם נראה שההתאחדות לכדורגל אינה פועלת לתקן את המצב הקיים, נפעל בחקיקה במטרה להשיב את הסדר למגרשים".

ב-2009 שרת הספורט לימור לבנת הציגה את המסמך עם השם המפוצץ "שמונה הדיברות" אשר קובע כללי התנהגות ברורים במגרשי הספורט. "אנחנו רוצים לאמץ את המודל האנגלי שהגיע להישגים כבירים", הכריזה לבנת. "יש לנו את היכולת וכבר עכשיו רואים ניצנים של שינוי. אי ציות לחוק, עלול לגרום להרחקתך מהאצטדיון לתקופה של עד 3 שנים ולנקיטת צעדים נוספים על פי כל דין".

3 שנים, 5 שנים, 10 שנים, 20 שנים. מה קורה בשטח? יוק.

ב-2009 השרה ציינה גם כי תתערב בסוגיית מימון פעילות של גוף מיוחד שיטפל בענייני פשיעת ספורט - גוף שמורכב מהמשטרה ואיגודי ספורט.

בינתיים, עלויות האבטחה והשיטור במגרשים עלתה ביותר מ-30% מאז 2009 - כאשר הקבוצות קורסות תחת מימון האבטחה. חמור יותר, עדיין אין מחלקה במשטרה שמטפלת בפשיעת ספורט כמו שאין במשרד המשפטים גוף שמסייע להביא את הפושעים לדין. כמו כן, אין גוף ביצועי וניהולי שמנהל דיאלוג שוטף עם אוהדים, אין תגובות נחרצות של מערכת המשפט או המערכת הפוליטית בכל הקשור לאלימות היומ-יומית בכדורגל הישראלי ואפילו אין טכנולוגיות מתקדמות במגרשים שעוזרת בזיהוי חוליגנים או אנשים שהורחקו ממגרשים (אגב, הטוטו הודיע אתמול כי יהיה מוכן להשקיע סכומים ניכרים בהתקנת אמצעי מיגון ובקרה מתקדמים בכניסה לאצטדיונים וביציעים, באופן שיאפשר את הידוק הפיקוח והאבטחה).

מה שכן יש זה הרבה מאוד חברי כנסת ופוליטיקאים שצועקים חזק חזק על זה ש"צריך להחמיר את הענישה". פוליטיקאים, שחלקם יושבים ביציע הכבוד עם בעלי קבוצה שהוא פושע אלים מורשע (אלי טביב שהורשע בהכאת קטין ובהסתרת ראיות), שלאחרונה אף דילל את מניות האוהדים בקבוצה ל-15%. 

אז כל הכבוד לפוליטיקאים על המילים הנחרצות. הגיע הזמן לקצת פעולות.