אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

ועידת הקיימות

הפירומניה שלהם, הדפרסיה שלנו

הפירומניה הירושלמית של קנאים מהבהבים ופוליטיקאים ציניים היא הדפרסיה שלנו. דברים של מו"ל כלכליסט בועידת הקיימות לעסקים

10.11.2014, 09:38 | יואל אסתרון
ציפי חוטובלי שהתגלגלה לפוליטיקה באקראי אחרי שכיכבה בתכנית צעקות פופוליסטית כלשהי, היא סיפור הצלחה ישראלי. בגיל 31 נבחרה לכנסת. בגיל 34 כבר מונתה לתפקיד סגנית שר בממשלה, אבל זה לא מספיק לה. הפנטזיה שלה היא כנראה להיות אריק שרון. לפני כמה ימים היא עלתה להר הבית והצהירה שצריך לשנות את הסטטוס קוו בהר. אם המהומות בירושלים יציתו אינתיפאדה שלישית – גם לחוטובלי יהיה חלק בתהילה.

אתם בטח תוהים ברגע זה מה הקשר של חוטובלי – כמשל וכנמשל - לקיימות בכלל וקיימות בעסקים בפרט. חוטובלי ושאר הפירומנים והפייגלינים שמשליכים לפידים בוערים לחבית הנפט הנפיצה בירושלים צריכים להיות חלק בלתי נפרד מהשיח על קיימות. צריך לדבר על הפירומניה דפרסיה. הפירומניה שלהם. הדפרסיה שלנו.

לפני שאנחנו מדברים על קיימות בואו נדבר על קהות חושים. ששים קילומטרים מכאן מוסלמים פונדמנטליסטים מוסתים עם רצח בעיניים מצד אחד, ויהודים קנאים ומוטרפים מצד שני, מאיימים להבעיר את חיינו, שוב, לאינתיפאדה, ואולי למלחמת דת אזורית. וכולנו שומרים על זכות השתיקה כאילו כל זה לא נוגע לנו. מדינת תל אביב - המקום והמושג - עוצמת את עיניה לרווחה וממשיכה בעסקים כרגיל. אולי זה לא מפתיע. אם שכחנו תוך חודשים-שלושה את האזעקות והטילים שעפו כאן בקיץ – מה זה בשבילנו להתעלם מכמה פסיכים בירושלים.

המהומות עושות כותרות גדולות ומהבהבות מהמסכים אבל האם התבערה העונתית הזו נמצאת בכלל על סדר היום בישיבות של הדירקטוריונים בחברות הישראליות? מעט מאד. מעט מדי. גם החברות המובילות שאימצו את הרעיונות של הקיימות ומבינות שהן לא יכולות רק "להשיא רווחים לבעלי המניות", אלא שהן חייבות לקחת בחשבון את כל מחזיקי העניין – הקהילה, העובדים, הלקוחות – גם החברות האלה עושות הפרדה בין הקיימות שלהן לבין הקיימות הישראלית.

פנאטים משני הצדדים מזינים את הבערה. גם זו קיימות, צילום: רויטרס פנאטים משני הצדדים מזינים את הבערה. גם זו קיימות | צילום: רויטרס פנאטים משני הצדדים מזינים את הבערה. גם זו קיימות, צילום: רויטרס

זו הפרדה מלאכותית שלא תשרוד את השריפות של המזרח התיכון. החברות לא יכולות עוד להדחיק את האמת הפשוטה, החותכת. אי אפשר להפריד, לא לאורך זמן, בין הסיכוי של חברות לשגשג לבין הגיאו-פוליטיקה הפולשת לחיינו. קיימות היא כבר מזמן לא שיגעון של מחבקי עצים, אלא חלק מתפיסה מתקדמת, חברתית, של מקומה של החברה – הפירמה – בחברה – Society. אני מציע הרחבה נוספת של הקיימות: להעלות את הקיימות לסדר היום הלאומי.

איך אפשר להישאר אדיש כאשר פוליטיקאים טיפשים או ציניים או חסרי מעצורים - ולא מעט ראויים לכל המחמאות האלה גם יחד – גוררים אותנו שוב ושוב להתלקחות? אנשי עסקים ומנכ"לים, כל מי שיש לו מה להפסיד, לא יכולים עוד להחריש. הם חייבים לדבר בקול צלול, בלי פחד מפוליטיקה או מפוליטיקאים. זה חלק מהחתירה החיונית לקיימות. אנשי עסקים ומנכ"לים צריכים לתפוס את המקום הראוי להם בשיח הלאומי, להתוות דרך, להשתתף בהנהגה. זו האחריות שלהם, זה האינטרס שלהם, במובן הרחב והעמוק ביותר.

כל איש עסקים יודע שפוליטיקאים עלולים להיות נקמנים – להציק למנכ"ל בוועדת הכספים או הכלכלה, להחמיר רגולציה, לצאת נגד החברה בתקשורת. בנקמנות קטנונית ופוגענית הפוליטיקאים דווקא מצטיינים. בכותרות הם מומחים, שומר נפשו ירחק. אבל הפחד מהם הוא מניע של טווח קצר, לא של קיימות, שעניינה שיקולים של טווח ארוך. מי ששותק כאשר שריפה פורצת על הספינה כדי לא להרגיז את הקברניט העיוור ומלחיו הכושלים, סופו לטבוע יחד איתם.

כדי לקיים בעצמי את החובה לדבר, לא אסתפק בדימויים עמומים: הבעיה שלנו היא לא חוטובלי או פייגלין או אורי אריאל, שר ופירומן. הבעיה שלנו היא ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. כן, בנימין נתניהו הוא הקברניט העיוור. רצף הכישלונות שלו ארוך ומסחרר אך בראש הרשימה: המחדל המדיני. במו ידיו הוא הורס את היחסים החיוניים עם הממשל האמריקאי וממיט עלינו בידוד בינלאומי כשהוא בולם כל סיכוי לפיוס עם הפלסטינים ועם המדינות המתונות באזור. נתניהו מוביל אותנו לאבדון, וכל חודש נוסף שהוא נאחז בשלטון מסכן את עתידה של ישראל ואת הקיימות שלה. אין קיימות בלי קיום.
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

15 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

15.
אני מבין למה המצב הנוכחי מתסכל בעלי עסקים
אבל איזו סיבה יש לעם ישראל ולנבחריו לאפשר לשונאינו ומבקשי רעתנו אחיזה כלשהי בארץ ישראל? מדוע החשיבה הולכת היישר לכיוון של הסדר מדיני כאשר האופציה נוסתה פעמים רבות וטורפדה בהצלחה כבר יותר מ20 שנה. האם המו"ל של כלכליסט הינו איש עסקים כל כך גרוע עד כי הוא בטוח שהתאבדות היא שתוביל לישועה כלכלית? או שמא הוא מובל על ידי בעל הבית שלו אשר נלחם בראש הממשלה מלחמה אישית- ואינו מהסס להפעיל את שלוחיו ולהסית את עם ישראל לכדי התאבדות קולקטיבית. ביבי אכן ראש ממשלה רופס- אך זה בגלל שהמנדט הציבורי שהוא קיבל היה לפתור את הסכסוך בעוצמה ובנחישות- לא בפחדנות, הסכמי ביניים וויתורים לערבים רק כדי שיואילו לשבת איתו לשולחן המו"מ.
הג'וקר  |  12.11.14
לכל התגובות