צילום: דרור סיתהכל
ראיון כלכליסט
"החששות של הציבור מחברות סיניות מוצדקים בהחלט"
אנדרה לזקרוג־פייטרי, יו"ר קרן השקעות ששכנעה את התאגיד הפרטי הגדול בסין להשקיע בקלאב מד, מסביר לכלכליסט כיצד השינויים שעוברות חברות סיניות ישפיעו על התנהלותן בזירה העסקית במערב
"האירופים צריכים להבין שהצמיחה שלהם כבר לא תבוא מתוך אירופה אלא מחוץ לאירופה. לכן הם חייבים למצוא שותפויות גלובליות, וסין הופכת להיות חשובה מאוד מהבחינה הזו". האבחנה הזו באה מפיו של אנדרה לזקרוג־פייטרי שחי על הקו בין בירת סין, בייג'ינג, לבין בריסל, הבירה המינהלית של האיחוד האירופי. הוא היו"ר ואחד ממייסדי קרן הפרייבט אקוויטי איי קפיטל (A Capital), שהיא הקרן הגדולה ביותר מסוגה המתמחה בהשקעות של חברות סיניות מחוץ לסין. לזקרוג־פייטרי הגיע בשבוע שעבר לישראל כדי להשתתף בכנס ההשקעות Go4Israel של קוקירמן בית השקעות וקרנות קטליסט.
ב־2010 היתה איי קפיטל מעורבת באחת העסקאות הבולטות שבמסגרתן השקיעה חברה סינית בחברה מערבית. פוסון, התאגיד הגדול בסין שאינו בבעלות הממשלה, רכש אז 7.1% ממניות רשת כפרי הנופש הצרפתית קלאב מד בתמורה ל־41 מיליארד יורו. המהלך נתפס אז כמפתיע לנוכח הקשיים שבהם היתה החברה נתונה.
איך משכתם את התאגיד פוסון להיכנס לעסקה?
"שכנענו את מנכ"ל הרשת דאז שהצעד הנכון עבור החברה הוא להתרחב בסין, ולא לעשות את זה בצורה המוכרת של שותפות מקומית. מעבר לכך, חשבנו איך להגדיל את הנוכחות של הנופשים הסינים בסניפי הרשת בכל העולם. כדי לעשות זאת היינו צריכים שותפות שלא תתפוס רק בסין אלא שתהיה גלובלית.
בקלאב מד ראינו פוטנציאל צמיחה, ולצד ההנהלה זיהינו את השותפים הטובים ביותר עבורנו - לא רק בסין, אלא גם כאלה שיוכלו להביא כמה שיותר אורחים סינים למלונות החברה בעולם".
פחות השקעות אירופיות בסין
"כשדיברנו עם פוסון, הבאנו בחשבון שהם מעולם לא עשו השקעה מחוץ לסין והם לא יידעו מה זה קלאב מד. אבל ידענו שהם מזהים מגמות. הם הבינו שתיירים סינים שיוצאים מהמדינה הם הדבר הגדול הבא. בשנה שעברה, למשל, 16% מהצמיחה של תעשיית התיירות בעולם באה מהסינים.
ארבע שנים אחר כך עברנו ממצב של כמעט אפס אורחים סינים בקלאב מד, למצב שבו הם מהווים את הקבוצה השנייה בגודלה שמתארחת ברשת".
ובכיוון ההפוך - הסנטימנט השלילי באירופה מביא יותר חברות משם לסין?
"למען האמת, כיום יש פחות השקעות אירופיות בסין לעומת לפני שלוש או ארבע שנים. הן לא פוחתות, אבל הן לא גדלות בקצב שהתרגלנו אליו.
העניין הוא שאנשים חושבים שסין גדלה רק ב־7% בשנה לעומת 10% או יותר בעבר ומתאכזבים. אבל הם שוכחים שה־7% האלה מייצגים כמעט 40% מהצמיחה העולמית, נכון לשנה שעברה.
"לכן בלתי אפשרי עבור חברות אירופיות לא להיות שם. אנשים משוכנעים שככל שסין נהיית משמעותית יותר, כך היא הופכת להיות קשה יותר.
יש בכך אמת מסוימת, אבל צריך לזכור שעד לפני 15 שנה החברות היחידות בסין היו בבעלות ממשלה. היום יש שם חברות פרטיות, גמישות, יעילות ויזמיות שכולנו מכירים, כמו עליבאבא ולנובו".
כמה זה משנה מבחינת המשקיעים?
"המודל הישן של שותפות מערבית־סינית כבר פחות טוב, כי הוא מבוסס על ההנחה שהסינים מביאים את השוק והחברה הזרה מביאה את הטכנולוגיה. זה מודל לא יציב - כי בשלב מסוים השותף החיצוני לומד את השוק ואז הוא לא צריך את המקומי, או שלחלופין השותף המקומי לומד את הטכנולוגיה והוא לא צריך את השותף הזר. כדי שתהיה שותפות בת־קיימא צריך שלשותף הסיני יהיה אינטרס בעסק הזר, וזה סוג השותפויות שאנחנו מחפשים. היום חברות בסין לא צריכות כסף, הן צריכות אופק לצמיחה".
החברות הסיניות שמעוניינות להתרחב למדינות אחרות נתקלות בחשדנות מצד המגזר העסקי והממשלה. החששות האלה מוצדקים?
"אני הולך להפתיע אותך - החששות האלה מוצדקים לחלוטין. יש אנשים רבים שאומרים שזה לא נכון, אבל החששות מוצדקים מפני שאנו חיים בעולם שבו הכסף הוא לא הכל. קח חברות טכנולוגיה, למשל. אם תציב את גוגל מצד אחד ועליבאבא מצד שני, אני מתערב איתך ש־99% מהאנשים שתשאל יעדיפו את גוגל. זו הנקודה שבה על החברות הסיניות להתאמץ. אנשים לא מכירים את רוב החברות בסין. הם לא מכירים את השמות של המנהלים, את חברי הדירקטוריון, את האסטרטגיה. החברות האלה חלשות בתקשורת, בלהסביר לציבור מה הן עושות. אנחנו חיים בעולם שבו לא רק לבעלי המניות יש אמירה, אלא גם לציבור ולתקשורת.
ככל שחברות סיניות יסבירו את האסטרטגיה שלהן, ככל שהן ייחשפו יותר בתקשורת, הן יוכלו ליצור תדמית שתהיה בסופו של דבר חיובית יותר".
התדמית של חוואווי משתפרת
לסינים יש בכלל חופש להיות שקופים יותר?
"בהחלט. בסין, כל עוד אתה לא נכנס לעניינים פוליטיים, העסקים חופשיים יותר מרוב העולם.
"לדעתי זו שאלה של תרבות - בסין אתה תראה הרבה יותר חברות פרטיות ששומרות על פרופיל נמוך, ואם הן בבעלות ממשלתית אז המנכ"ל והבכירים נוקטים יותר זהירות כשהם מדברים.
"הגברת השקיפות יוצרת אמון. אתן לך דוגמה - חואווי. המנכ"ל של החברה הזו הוא איש צבא לשעבר, ומכיוון שהיא עוסקת בתשתית תקשורת, היתה נטייה להאמין שיש לה קשרים עם הצבא הסיני.
"העובדה שהחברה מעולם לא הגיבה לספקולציות האלה השאירה מקום רק להלך רוח שלילי נגדה.
אבל מאז שהמנכ"ל התראיין לראשונה לתקשורת מערבית בשנה שעברה, לדעתי התדמית שלה משתפרת. בעיה אחרת אצל החברות הסיניות היא שהדירקטוריונים שלהן מורכבים מסינים, שלא תמיד מדברים אנגלית. אבל גם זה משתנה. ככל שהדירקטוריונים יורכבו יותר מזרים, או מסינים שמכירים גם את העולם שמחוץ לסין, כך יהיה לחברות האלה קל יותר".
איך זה מתבטא בפעילות של החברות הסיניות בשטח?
"התהליך הזה מגיע בד בבד עם החלטה של חברות סיניות רבות לבוא להשקעה בגישה אסטרטגית - הן מציעות משהו שחברות אחרות לא מציעות, הן באות ואומרות, נשקיע בכן ונעזור לכן לצמוח בסין.
"זו זווית חדשה, ולכן הרבה יזמים מחפשים משקיעים סינים. הסינים, מצדם, מחליטים ללכת על השקעות מיעוט, בניגוד לשנים קודמות. זה נובע מרגישות שהם פיתחו לדעת הקהל. בפורטוגל, למשל, כשהפריטו את רשת החשמל, הסינים הבינו שהשתלטות שלהם על החברה לא תתקבל בעין יפה, אז הם הציעו לקנות 25% ממנה. זו הולכת להיות מגמה חזקה גם בטכנולוגיה, מכיוון שחברות טכנולוגיה רבות חוששות משותפויות עם סינים בגלל השמירה על הקניין הרוחני.
"בבייג'ינג, למשל, יש לנו זיהום נוראי ו־70% מהמים בסין לא מתאימים אפילו לחקלאות. יש חברות עם טכנולוגיה בתחום שמפחדות להיכנס לשוק בגלל העניין של קניין רוחני ומשום שזה שוק תחרותי מאוד - אפילו יותר מארה"ב".
הממשל הסיני מצהיר על כוונותיו לטפל בנושאים הסביבתיים, אבל לא ראינו אף צעד אופרטיבי. המגמה הזו צפויה להשתנות?
"זו שאלה מורכבת. העניין היום בסין הוא יותר זיהום ופחות פליטות פחמן. לפני כמה שנים התכחשו לזה, אבל היום הנושא הזה גלוי. קל למדינות מפותחות כלכלית להגיד לסין לא לזהם. קח מכוניות לדוגמה, רוב הזיהום בבייג'ינג מגיע ממכוניות - אבל אתה לא יכול להגיד לסינים, שמחזיקים בממוצע הרבה פחות מכוניות מאשר בארה"ב או באירופה, להפסיק לנסוע במכוניות. זו בעיה גדולה מאוד. במקביל, יש מאמצים מצד הממשלה לפתח תשתית של אנרגיה ממקורות מתחדשים, אבל צריכת האנרגיה בסין צומחת בקצב מהיר כל כך שגם זה לא מספיק.
מה שקורה בשטח הוא שמחירי האנרגיה והמים בסין לא מגלמים את העלות האמיתית שלהם, וגם את המחיר הסביבתי. עד שלא יפתרו את זה, לא יהיה לאנשים תמריץ אמיתי לחסוך במים ובחשמל".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה