הכדורגל הישראלי צריך ניצחון נגד בוסניה

אתמול הודיעו בהתאחדות לכדורגל שאין יותר כרטיסים למכירה למשחק של הנבחרת מול בוסניה. אחרי 6 נקודות מ-6 אפשרויות, העובדה שהמשחק באצטדיון חדש והתחושה שהנבחרת היריבה לא מפחידה במיוחד - מעוררות את האופטימיות של אוהד הכדורגל הישראלי.

גם מהלכים נכונים של ההתאחדות לכדורגל מסייעים לרגש את האוהדים מהנבחרת של אלי גוטמן (למרות שמקצועית לא השתנו יותר מדי דברים). מהלך כגון הפניית האוהדים להגעה דרך תחבורה ציבורית או בנסיעות משותפות הוא נכון (ואפשרי בגלל שהמשחק ביום חול), וגם הקמת אזור הפנינג אוהדים ליד האצטדיון זו החלטה שתעזור לאווירת החג.  בקיצור, אחרי הרבה שנים של התעלמות מהא' - ב' של ניהול אירוע כדורגל, בהתאחדות למדו מה צריך לעשות כדי לייצר אווירה חגיגית במשחקי נבחרת (ותודה ליורו 2013 ואופ"א שסייעו).

נראה כי העובדה שההתאחדות לכדורגל לא מנהלת את ליגת העל מסייעת לה להתמקד בניהול אירועי הנבחרת כמו שצריך.

דיאלוג, מחאה ופתיחות

למרות הדיונים האפוקליפטים אחרי אירועי הדרבי (בית הדין פסק הפחתת שתי נקודות למכבי תל אביב והפועל תל אביב, 0:0 ללא נקודות, סגירת שערים 4-5 ו-10-11 ל-4משחקים), יש עדיין כמה סיבות לאופטימיות מהכדורגל הישראלי. רמת הכדורגל השתפרה, נרשמו שיאי קהל חדש ואפילו יש עלייה קלה ברייטינג. אלו מדדים שמאפשרים לנו להיות מעט אופטימיים יותר בקשר למשחק.

אז מה קרה?

ובכן, המגרשים החדשים רחוקים מלהיות מושלמים אבל אין ספק שהם סייעו ביצירת אווירה בריאה יותר ביציעים. ולמרות אירועי אלימות פה ושם, בסך הכל חלה ירידה ברמת האלימות במגרשים. ניתן להוסיף גם שראשי המנהלת רחוקים מלהיות מושלמים אבל לפחות הם מנסים ליצור דיון פורמלי עם האוהדים - הם אפילו פתחו עמוד פייסבוק.

בנוסף, המחאה עובדת. הדוגמה האחרונה לכך היא משחק העונה הקרוב. כשחוזרים לליגה מפגרת הנבחרת, עירוני קריית שמונה תיקח רק 50 שקל מאוהדי מכבי תל אביב במשחק העונה הראשון. זאת בעקבות החשש שאוהדי מכבי פשוט לא יגיעו לצפון אם יבקשו מהם לשלם יותר. נראה כי עמוד הפייסבוק "כרטיס לכל כיס" יצר חשש מסויים אצל מקבלי ההחלטות ממחאה ממוקדת פר משחק, ולכן רבים פשוט העדיפו להוריד את מחיר הכרטיסים לאזור הסביר.

במקביל למחאה, עמותות האוהדים שנמצאות בקשר ישיר עם חלק מהנהלות המועדונים, ייצרו תרבות דיון אחרת. האוהדים כבר אינם קהל שצריך להשתלט עליו. אפשר לייצר איתם דיאלוג ולקדם אינטרסים משותפים.  אם זה בכפר סבא, מכבי נתניה או בהפועל פתח תקווה, ניתן לראות ששיתוף פעולה בין האוהדים לראשי המועדונים עושה הרבה טוב לקבוצות, בטח יותר מאשר התייחסות לאוהדים כ"אנרכיסטים" או "פואדים" (ע"ע חיים רמון).

יש לציין גם שהאוהדים והארגונים הרשמיים - ביניהם "היציע" - צברו כוח פוליטי ועם סיוע של משרד לובינג - האוהדים משמיעים את קולם בכנסת. אגב, החודשים האחרונים הראו שאוהדים מקבוצות שונות יכולים לשתף פעולה זה עם זה. 

יש בעיות והן לא יעלמו במהירות אבל נראה שבהרבה מקומות הגיעו להבנה שאת הבעיות פותרים עם דיאלוג שוטף, פתוח ושקוף בין רשויות, אוהדים, שחקנים ובעלי הקבוצות. דיאלוג כזה הוא משהו שלא מדווחים עליו בשערי העיתונים אבל הוא כן זה שמחלחל למטה ומשנה את פני השטח. 

חייבים לנצח, בלי לחץ כן?

 בלי להלחיץ את חניכיו של אלי גוטמן יותר מדי, בגלל המצב הנוכחי כרגע בליגה המקומית, המשחק נגד בוסניה הפך לחשוב מאוד לעתיד הכדורגל הישראלי. נבחרת מוצלחת חשובה להגברת העניין בכדורגל ולתחושה הטובה שנובעת מהמשחק בכל מדינה. מדנמרק, דרך דרום קוריאה ועד בוסניה, ניתן לראות שהצלחות של נבחרת הכדורגל הובילו לשינויים לטובה בכדורגל המקומי ואף במדינות עצמן.

בשנים האחרונות, בעצם מאז התבוסה לדנמרק ב-1999, הנבחרת נוטה להפסיד או לאכזב במשחקים חשובים מול יציעים מלאים. דוגמאות לא חסרות. הפסד ליוון במוקדמות יורו 2012 בבלומפילד מלא, הפסד לקרואטיה במוקדמות יורו 2008 באצטדיון רמת גן מלא, תבוסה לרוסיה 4-0 במוקדמות מונדיאל 2014 ובאותו קמפיין הנבחרת אף הצליחה לאבד יתרון 3-1 מול פורטוגל. אולי יציעים מלאים באצטדיון חדש ויפה ישנו את הקארמה.  

הכדורגל הישראלי חייב את זה. בלי לחץ, כן?