צילום: ז'ראר אלון
ביקורת הצגה: "דוד וניה", תיאטרון החאן
הבימוי העדין של מיקי גורביץ' עושה כבוד לטקסט של אנטון צ'כוב ואריה צ'רנר בתפקיד וניה מרגש בתחושת הפספוס של חייו
מה: תיאטרון החאן מעלה את המחזה מאת אנטון צ'כוב בבימוי מיקי גורביץ'. העלילה: וניה ואחייניתו סוניה מנהלים את האחוזה הכפרית המשפחתית.
השגרה מופרת כשהפרופסור הזקן (בעלה לשעבר של אחותו) ואשתו הצעירה והיפה ילנה מגיעים לביקור. החיים שבים למסלולם רק כשהם חוזרים העירה.
דבר המבקרת: צ'כוב כתב על הכמיהה לאהבה ולחיים אחרים, הצורך בעשייה מתמדת ותחושת ההחמצה - "החיים שלי אבודים, בנסיבות אחרות יכולתי להיות שופנהאואר או דוסטויבסקי" (וניה).
גורביץ' ביים את ההצגה בתבונה ורגישות עם הכבוד הראוי לטקסט הנפלא של צ'כוב. קסם התיאטרון מתחולל לצלילי המוזיקה הנפלאה של יוסף ברנדשווילי, והקהל לא שוכח לרגע שמדובר בתיאטרון: החל בפתיחה שבה השחקן ניר רון מציג את ההצגה, המחבר והמבצעים, וכלה בשחקנים שמכריזים על תחילת כל מערכה ומזיזים את התפאורה.
האנסמבל שופע כישרון: אודליה מורה מטלון נהדרת בתפקיד האומנת הזקנה, דניאל גל מקסימה בתפקיד המורכב של ילנה, יהויכין פרידלנדר מצוין כפרופסור הנרגן, רון נהדר, אפילו ואולי דווקא משום שאינו הליהוק הברור מאליו לתפקיד הדוקטור, נטלי אליעזרוב נוגעת ללב כסוניה, ויואב היימן ועירית פשטן מקסימים כטלגין ואמו של וניה. אבל הכל מתחיל ונגמר באריה צ'רנר, שחי את וניה בכל רמ"ח איבריו, רגיש ומרגש באהבתו לילנה ובתחושת הפספוס של חייו, נפלא בשתיקתו, מבטו, כעסו, אחיזת גופו וקולו.
שורה תחתונה: אנטון צ'כוב ואריה צ'רנר במיטבם.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה