"שוק האמנות והשוק הפיננסי צועדים יד ביד"

מנכ"לית סות'ביס ישראל סיגל מרדכי בטוחה ששוק האמנות והעתיקות במכירות הפומביות ישבור השנה שיא. "ב־2013 שוק האמנות והעתיקות התקרב לשיא שרשם ב־2007, לפני המשבר הפיננסי האחרון — ואני יכולה לומר בביטחון מלא שב־2014 השוק יגיע לשיא חדש", אמרה מרדכי ל"כלכליסט". "שוק האמנות מהווה תעתיק מדויק של השוק הפיננסי. לא תמצא כאן הפתעות. השווקים הולכים יחד גם מבחינת חלוקה גיאוגרפית. השוק בסין ירד ב־2013, ובמקביל מחירי הנדל"ן בארה"ב עלו, אז אנחנו רואים עלייה של שוק האמנות האמריקאי. הכל מאוד הגיוני".

למרות ההשוואה שהיא עושה בין שני השווקים, מרדכי מסתייגת מהגדרת שוק האמנות כהשקעה פיננסית. "כשאתה קונה אמנות מתוך אהבה ולא ספקולציה, זה מוכיח את עצמו", אמרה מרדכי, אבל באותה נשימה היא מסכימה כי סביבת הריבית האפסית בהחלט עשתה רבות כדי לקדם את שוק האמנות בשנים האחרונות.

מניות אי אפשר לראות

"אנשים מחפשים השקעות אלטרנטיביות, ולדעתי, הרבה אנשים, במיוחד מהקונים החדשים שלנו, מוצאים בזה אפיק השקעה אלטרנטיבית — אבל לא רק", אומרת מרדכי, שתשתתף בכנס Weaith Management 2014 של "כלכליסט" ו־UBS שיתקיים ב־26 בנובמבר. "זה גם הנאה אישית וגם סוג של אינטראקציה חברתית. כשאדם קונה מניות, הוא לא רואה אותן, המניות לא מעוררות שיח חברתי כשאנשים מגיעים אליו הביתה. הכניסה לשוק האמנות היא כניסה לחוג חברתי מאוד מושך. האספן פוגש הרבה אנשים מעניינים מעיסוקים אחרים וגם נמצא במקום שהוא לא סביבת עבודה לחוצה אלא סביבה שפונה לרוח ולהנאה שבחיים ולכיף. אז הוא מקבל את כל החבילה יחד".

מי האנשים שקונים אמנות ומה הם קונים?

"ב־2013 היו בעולם 32 מיליון מיליונרים. 42% מהם באים מארה"ב, ומקרב האמריקאים אנחנו מניחים שלפחות 600 אלף הם אספני אמנות בטווח בינוני וגבוה של מחירים. הצמיחה הכי מהירה בשוק שייכת לקטגוריית האמנות העכשווית, שצמחה ב־11% ב־2013 לעומת 2012. שוק האמנות העכשווית זה הסקטור הגדול ביותר בשוק האמנות, שמרכז 4.9 מיליארד יורו בנתוני המכירות הפומביות בעולם".

איך אתם מגדירים אמנות עכשווית?

"מדובר באמנות שנעשתה אחרי מלחמת העולם השנייה על ידי אמנים שנולדו אחרי 1945, שמהווים 46% מערך יצירות האמנות מכל התקופות ב־2013. בעשור האחרון שוק האמנות העכשווית עלה ב־70%. במכירות פומביות ב־2013 התקבלו במכירות פומביות 179 הצעות קנייה (בידים) של יותר ממיליון דולר על יצירות בודדות של אמנות עכשווית. לפי 15 שנה שוק האמנות העכשווית לא היווה תחרות לאמנות המודרנית, זו שנעשתה מתחילת המאה ה־20 ועד מלחמת העולם השנייה. אולי תשעה מתוך עשרה אנשים שמגיעים אליי ורוצים להצטרף לתחום האספנות ירצו לאסוף אמנות עכשווית".

למה זה קורה?

"מספר הקונים הצעירים גדל. הגיל של האנשים שהתעשרו יורד. נושא האמנים העולים מדבר אליהם יותר — נושאים חברתיים ופוליטיים של כאן ועכשיו. מתווספת לכך ההרגשה שהם מגלים גלריות חדשות ואמנים חדשים. יכול להיות שחלק גדול מההנאה זה גם סוג של הימור או השקעה מבחינתם. יש גם סיבה פיננסית — טווח המחירים של יצירות האמנים הקלאסיים כל כך עלה שהוא כבר לא בר־השגה לאספנים החדשים, אז הם קונים יצירות של אמנים שהם יכולים לקנות, והם נלהבים מזה כי זה נהיה אופנתי. ואז יש עליות במחירי העבודות של אמנים צעירים".

עלייה חסרת פרופורציות

עד כמה הם עולים במחיר?

"מה שאמן כמו ז'אן מישל בסקיה עשה באופן הדרגתי על 13 שנה, דן קולן עשה בחמש שנים. וזה שינוי גדול מאוד בשוק. עליית מחירי היצירות של אמנים צעירים היא גבוהה וחסרת פרופורציות לעומת האמנים הוותיקים יותר. אבל בעוד העלייה של האמנים הוותיקים כמו בסקייה וג'ף קונס היא מאוד יציבה ולא קפריזית, העלייה של הצעירים מהירה מאוד אבל היא לא יציבה, ועכשיו אנחנו מתחילים לראות קצת ירידה. לי זה קצת מזכיר כוכבים של ריאליטי. הם בזרקורים מהר מאוד, יש עליהם באזז נורא גדול כי הם בגלריה הנכונה ומוזיאון וויטני לקח אותם והם רק בני 32, ואז השוק מתפוצץ בהצעות מחיר (בידים) על אמן צעיר מסוים, ופתאום זה נרגע. וזה לא רק נרגע אלא מתחיל לרדת".

אירוע מכונן בשוק העכשווי

יש לך דוגמה לאמן כזה?

"קח למשל את ווייד גייטון בן ה־40 שעבודה שלו ללא כותרת, שמכונה "U Flames", נמכרה בפברואר 2010 תמורת כ־51 אלף דולר. באוקטובר 2014 היא זינקה כבר ליותר ממיליון דולר ועכשיו אפשר לראות שהיא כבר מתחילה לתקן כי עבודה כמעט זהה נמכרה בנובמבר במחיר של 845 אלף דולר. זו מנת חלקו של דור האמנים הצעירים שהם בדרך כלל בשנות ה־30 לחייהם, לעומת הוותיקים יותר שבחלוקה גסה הם סביב גיל 60 ומעלה.

ומה עם האמנים הוותיקים יותר?

"האמן היקר ביותר שחי היום הוא ג'ף קונס שבשנה הבאה יהיה בן 60. מה שמדהים אצל קונס זה שהוא עושה פסלים בסדרות. בסדרה שנקראת 'הסדרה של הבנאליות', הוא עשה 20 פסלים, אחד מהם מאוד מפורסם שנקרא הפנתר הוורוד. רואים בו את ג'יין מנספילד מחבקת את הפנתר הוורוד. קונס עשה את הפסל הזה בשלוש מהדורות, אחת מהן לעצמו. מכירת העבודה הזו היתה אירוע מכונן בשוק האמנות העכשווית כי ב־1999 היא נמכרה ב־1.8 מיליון דולר. אותה עבודה בדיוק, וזה אפילו לא פריט ייחודי כי יש עוד ארבעה פסלים כאלה, נמכרה במאי 2011 ב־15.8 מיליון דולר. זאת הקפיצה הגדולה של השוק הזה".

לא מספיק להיות מוכשר

ואולי הצמיחה הגדולה של שוק האמנות מעידה על בועה? השיא הקודם נרשם לפני משבר הסאב־פריים, אולי אנחנו ערב משבר נוסף?

"כל הזמן מדברים על זה שהמשבר יקרה, והוא עדיין לא קרה. היו דיבורים גם בשנה שעברה שזה לא יכול להימשך ככה. אבל אני חושבת שהשוק נהיה מאוד סלקטיבי. שווי עבודות האמנות של דור הביניים, של אחרי מלחמת העולם השנייה, הולך ונהיה גבוה יותר, אבל יש זהירות ברכישות ואנחנו רואים סלקטיביות יותר גדולה עם יצירות אמנות של הדור הצעיר יותר. שם אני חושב שיהיה סוג של תיקון, אבל זה לא יהיה עם האמנים המובילים לדעתי".

איך הופכים אמן לאמן יקר?

"אנחנו לא מקדמים אמנים. אנחנו, כבית מכירות פומביות, מהווים את החוליה האחרונה בשרשרת של הקריירה שלהם. הם קודם כל צריכים גלריה טובה, להיות חשופים בירידי האמנות החשובים, להגיע להכרה של מוזיאון ולהכרה ממסדית. אחרי שאמן עושה את כל הדרך הזאת, יש תהליך של היווצרות שוק משני של מכירת יצירות, ואז כשזה מגיע אלינו, אנשים מוכנים לשלם יותר וליצור תחרות על העבודות".

אז אולי הטריק הוא לגלות את האמן לפני שהוא מגיע אליכם?

"אתה יכול לגלות אמן צעיר? תגלה לי. איש לא יכול לדעת. יש הרבה גורמים שהופכים אמן למבוקש. מאוד קשה לפרוץ. לא מספיק להיות מוכשר ויצירתי". 

סיגל מרדכי | צילום: אברהם חי