צילום: אוראל כהן
סיפורו של מספר: 141
זהו מספר החברות שנקלעו להסדרי חוב בשנים 2013-2008. האתגר שעמד בפני ועדת אנדורן היה ליצור מתווה וודאי ויעיל להסדריםה. השאלה: הדוח הסופי של ועדת אנדורן מרובה פשרות, האם הן לא עיקרו אותו מתוכן?
קשה היה שלא לחוש בהבדל בין תדריך העיתונאים המצומצם והסולידי להצגת המסקנות הסופיות של ועדת אנדורן, שהתקיים שלשום בלשכתה של מנכ"לית משרד האוצר יעל אנדורן, למסיבת העיתונאים החגיגית ורווית המשתתפים להצגת מסקנות הביניים, שהתרחשה באפריל האחרון.
בתדריך, שהיה קצר וממצה, ניסו חברי הוועדה לטשטש את המחלוקות ביניהם ולהציג חזית אחידה, אך מתחת לפני השטח בעבעה מתיחות. שלוש נקודות מחלוקת עיקריות היו בין הצדדים: הראשונה, הוצאת ההסדרים מבית המשפט. אנדורן צידדה במהלך זה, אך נכנעה לכוחות החזקים במיוחד של מערכת בתי המשפט, שחששה לאבד מכוחה.
שיקול הדעת שנותר בידי השופט עלול לפתוח פתח לניסיונות של החברה ההולכת להסדר חוב למשוך זמן, להאריך ולייקר את ההליך. שוב יגייסו שלל מומחים שיציגו חוות דעת מנומקות ויסבירו כי מדובר בחברה מצוינת, שרק נקלעה למשבר מזומנים זמני. במקום לייצר ודאות מוחלטת, מסקנות הוועדה הסופיות הן בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת".
שופט יצירתי יוכל להמשיך ולהמציא מחדש את הגלגל בהלכות משפטיות מפולפלות, באופן שיעקר מתוכן את מטרת־העל של הוועדה — יצירת ודאות.
הנקודה השנייה במחלוקת היתה מינוי משקיף מטעם הנושים, כדי שיישב בישיבות הדירקטוריון ויוכל לדרוש הגבלות על שכר בכירים ועל משיכת דיבידנדים בכפייה. פרופ' שמואל האוזר, יו"ר רשות ני"ע, נעמד על הרגליים האחוריות. באופן חריג, האוזר דרש להכניס למסקנות הביניים עמדת מיעוט נרחבת של רשות ני"ע היוצאת נגד מינוי משקיף בשלב שבו חברה עומדת בתשלומי החוב שלה. לבסוף דעתו התקבלה.
ההמלצה למינוי משקיף חשובה, ונועדה לערב את הנושים במצב החברה עוד לפני שהיא נקלעת למדרון חלקלק שאין ממנו חזרה. ברגע שמינוי המשקיף תלוי בהסכמה מראש בין הנושים לחברה, יוצא כל העוקץ. בסביבת אנדורן מנסים להציג תמונה שלפיה מנכ"לית האוצר ממש לא התפשרה פה, וכי היא תשתמש במפקחת על הביטוח כדי לכפות על הגופים המוסדיים לדרוש מינוי משקיף כתנאי למתן ההלוואה. ימים יגידו אם תצליח.
אנדורן אולי נאלצה להתפשר ביחס לשתי הסוגיות הראשונות, אבל בעניין שלישי, מהותי וחשוב, היא ניצחה. אחת הרעות החולות של הסדרי החוב היא ריבוי השחקנים המזינים את חשבון הבנק שלהם מההליך המתמשך. סוללה של עורכי דין, כלכלנים, רואי חשבון ויועצים מרוקנים את קופת החברה באמצעות חיובי שעות רבים, במקום שזו תשרת את החוב לנושים. במסקנות הביניים הגדירה הוועדה כי שכר הפונקציונרים השונים יוגבל ל־500 שקל לשעה.
אלא שמגבלה זו לא פתרה את המניפולציה של אותם בעלי תפקיד, שיכולים לצבור שעות על שעות של חיובים. אנדורן לא התעלמה מכך וקבעה במסקנות הסופיות כי לא רק ששכר בעלי התפקיד יוגבל ברמת החיוב השעתי - תוצב גם תקרת הוצאות עבור כל הסדר חוב, בתלות בגודל החברה והיקף ההלוואה. זאת למרות התנגדות פרופ' יוג'ין קנדל, היועץ הכלכלי של ראש הממשלה. העקשנות של אנדורן היתה מתבקשת. בעלי התפקיד יצטרכו מעתה לפעול ביתר זריזות או להסתפק בתשלום גלובלי. הנושים, רובם מנהלי כספי ציבור שהחוב לא נגזר מכיסם, יידרשו לעקוב יותר אחר שעות החיוב ולא יחתמו באופן עיוור על כל חשבונית שתוגש להם.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה