מחכים לשלג: שלוש הערות לסיכום סבב הדיונים הראשון במשפט דנקנר

1. ביום רביעי, לאחר ארבעה ימי עדויות מפרכים, יצא לפגרה עד ינואר משפטם של יו"ר ובעל השליטה באי.די.בי אחזקות לשעבר, נוחי דנקנר, ובעלי חברת הברוקרז' ISP, איתי שטרום, המואשמים בהרצת מניות הקונצרן ב-2012. 14 עדים עלו עתה על דוכן העדים, ונראה שלפחות בשלב זה התביעה צברה מעט יותר נקודות לזכותה מאשר ההגנה. זה לא אומר כמובן שהתמונה לא יכולה עוד להשתנות בהמשך, כמו שקורה לא פעם כשמתחילה פרשת ההגנה.

הרבה כותרות סיפקו עד עתה העדים, אנשי עסקים, בנקאים ופעילי שוק הון בכירים. אלא שלא כולם רלוונטיים בהכרח לניסיון של התביעה לבסס מודעות וכוונה לביצוע עבירה אצל דנקנר ושטרום. התביעה ניסתה עד עתה באמצעות העדים המרכזיים שהביאה, להוכיח את ההתגייסות של דנקנר לסייע לשטרום להשיג מימון בהיקפים גדולים לרכוש מסיביות של מניית אי.די.בי בבורסה. ההתגייסות, כך נראה, הוכחה. עכשיו היא תנסה להוכיח שדנקנר גם ידע, או היה חייב לדעת, שהמימון שבו הוא מסייע לשטרום משמש להרצת המניה.

ההתגייסות של דנקנר מבוססת לשיטת התביעה על שלוש רגליים: שיחת הטלפון של דנקנר לראש החטיבה העסקית בבינלאומי, אילן בצרי, כדי שיאשר לשטרום אשראי של 15 מיליון שקל שסורב תחילה, מעידה על ניסיון לסייע במימון גם אם דנקנר לא היה ערב להלוואה; הפניית אנשי עסקים מדנקנר לשטרום לרכוש "בלוקים" של מניות אי.די.בי מחוץ לבורסה, במקום שהכסף יזרום לקופת החברה באמצעות כספי ההנפקה, היא עוד הוכחה לכאורה לניסיון של דנקנר לסייע במימון, ועוד על חשבון כסף שהיה יכול לזרום לקופת אי.די.בי; ו-8 מיליון שקל שהעביר דנקנר לשטרום ארבעה ימים בלבד אחרי תקופת ההרצה לכאורה, כדי שיוכל לבצע עסקה עצמית לרכישת מניות אי.די.בי.

ההגנה מצדה ניסתה לפרק כל אירוע בנפרד ולהראות שהוא מבוסס על קשרי חברות או שיקולים עסקיים של המעורבים. דנקנר עוזר לשטרום מול הבנק, מפנה אליו חברים שמעוניינים גם ככה ברכישת מניות אי.די.בי, ומסייע לו בהלוואה של 8 שקלים כפי שסייע בעבר לחברים אחרים ונתן להם הלוואות, כפי שהעיד עו"ד אבי פישר.

אלא שמההתבטאויות של השופט כבוב בדיונים נראה שהוא נוטה להסתכל על האירועים האלה כמכלול אחד, כמו שהפרקליטות מבקשת לעשות, ולא כצירוף מקרים. וזאת בעיקר בשל סמיכות הזמנים ביניהם. כך למשל, כאשר הוצגו באולם התכתבויות SMS בין דנקנר לחברו יוסי ויליגר שנחשפו השבוע ב"כלכליסט", שבהן הוא מבקש ממנו לרכוש מניות משטרום מחוץ לבורסה ולא בהנפקה, אמר השופט כבוב לויליגר: "דנקנר מבקש ממך להשקיע מחוץ לבורסה, וזה נשמע בלתי הגיוני בעליל. כאילו הוא רוצה להכשיל את ההנפקה".

2. כשיתחדשו הדיונים בינואר, צפוי לעלות על דוכן העדים עד המדינה, סוחר המניות עדי שלג. מי שביצע לבקשת שטרום את הרכישות. הוא אמור להיות הדבק שיחבר את פאזל הראיות לתמונה הכוללת; הגרסה שתסתום את החורים בראיות. באופן טבעי, ההגנה עסוקה בימים אלה באיסוף מידע אודות שלג, כדי לנסות לקעקע את אמינותו כשיעלה להעיד. שלג הוא הרי עבריין, ועל כך אין ויכוח. עצם ההגדרה המשפטית של עד מדינה היא "שותף לדבר עבירה". אבל ההגנה מנסה להוכיח שלא מדובר בסתם עבריין, אלא במריץ מניות סדרתי. לשיטתה, לעניין הזה יכול להיות משקל לגבי אמינות העדות שלו.

ההגנה מנסה לקבל חומר מודיעיני שרשות ניירות ערך אספה ויכול להיות לו קשר לשלג. מהבקשות שהגישה לבית המשפט עולה שהיא מתמקדת למשל במידע שהרשות החליטה לא לחקור. מדובר במידע על כך שבן יפת, בעל מניות יחד עם אשתו של שלג בחברת סיטי ברוקר, ביצע עשרות עסקאות קנייה ומכירה של ני"ע, החשודות כמתואמות, מול חשבון ISP בשנים 2009-2010. ISP היא החברה שבה שלג היה שותף של שטרום ודרך חשבונה, על פי כתב האישום, התבצעה בין היתר הרצת המניות של אי.די.בי. התיק בעניין בן יפת נגנז בדצמבר 2012 - כשלושה שבועות לאחר שנפתחה החקירה הגלויה בתיק אי.די.בי.

המאמץ של ההגנה הוא ברור. אלא שהמאמץ הזה עשוי להתגלות בסופו של דבר כחסר ערך. שופטים נוטים לתת משקל לעדות של עד מדינה, רק במקום שבו היא מחזקת ראיה אובייקטיבית. נניח מייל, SMS או פעולה בני"ע. היכן שהעדות לא מחזקת ראיות, השופטים נוטים בדרך כלל להתעלם או לתת לכך משקל נמוך. אחת הדוגמאות הקלאסיות לכך מהשנים האחרונות היא משפט הולילנד. לשופט דוד רוזן היה ברור מהרגע הראשון שעד המדינה, שמואל דכנר, הוא עבריין סדרתי הנוטה לעתים להגזמה ובלבול. ועדיין, רוזן מצא חלקים מעדותו אמינים, כאשר היו ראיות אובייקטיביות - חשבוניות או העברות כספים - מה שהוביל להרשעה כמעט גורפת של הנאשמים, ובראשם אהוד אולמרט ודני דנקנר.

3. עדותם של הבנקאים מהבינלאומי, בצרי ומנהלת מחלקת שוק ההון בבנק, ניצה זעפרני, היו מהמרתקות שנשמעו. בטח אחרי שמחברים אותן לתמלילי השיחות שהוקלטו בבנק. זעפרני ניסתה להסביר על דוכן העדים למה היה נראה לה חריג ולא הגיוני לאשר לשטרום אשראי של 15 מיליון שקל, כשהביטחונות הם בסך הכל 800 אלף שקל. בצרי מיזער את מעורבת דנקנר באישור ההלוואה, וטען שהיה מדובר בהחלטה עסקית ראויה כי ידע שלשטרום יש כספים בשוויץ. לפחות כרגע לא הוצגו ראיות שסותרות את הדברים של בצרי, ולכן אין סיבה לא להאמין לו.

מה שבצרי לא הצליח כל כך להסביר, זה מדוע בשיחת הטלפון הראשונה שבה עדכנה אותו זעפרני בבקשת ההלוואה של שטרום הוא אמר לה "שיביא 5 מיליון" – בקשה שהתנדפה דקות אחר כך. מה בדיוק קרה באמצע ששינה את דעתו? כשזעפרני שוחחה איתו לא ידע על הכספים בשוויץ, וכשדיבר עם שטרום כן? אלה שאלות תיאורטיות שיש להן חשיבות בשיח הציבורי והבנקאי, אבל פחות במשפט של דנקנר ושטרום. בסופו של דבר, מתן ההלוואה היה במסגרת שיקול הדעת המקצועי של בצרי, ועל כך אין ויכוח. מה עוד שההלוואה חזרה במלואה תוך שבוע. אמנם בזכות כספים שהעביר דנקנר לשטרום, אבל את בצרי זה לא היה צריך לעניין.