מחכים לשלג: שלוש הערות לסיכום סבב הדיונים הראשון במשפט דנקנר
משפטם של בעל השליטה לשעבר באי.די.בי ושל איתי שטרום, המואשמים בהרצת מניות, יצא לפגרה - ובינואר יעלה לדוכן עד המדינה עדי שלג. מה השיגו הצדדים עד כה?
1. ביום רביעי, לאחר ארבעה ימי עדויות מפרכים, יצא לפגרה עד ינואר משפטם של יו"ר ובעל השליטה באי.די.בי אחזקות לשעבר, נוחי דנקנר, ובעלי חברת הברוקרז' ISP, איתי שטרום, המואשמים בהרצת מניות הקונצרן ב-2012. 14 עדים עלו עתה על דוכן העדים, ונראה שלפחות בשלב זה התביעה צברה מעט יותר נקודות לזכותה מאשר ההגנה. זה לא אומר כמובן שהתמונה לא יכולה עוד להשתנות בהמשך, כמו שקורה לא פעם כשמתחילה פרשת ההגנה.
קראו עוד בכלכליסט
ההגנה מנסה לקבל חומר מודיעיני שרשות ניירות ערך אספה ויכול להיות לו קשר לשלג. מהבקשות שהגישה לבית המשפט עולה שהיא מתמקדת למשל במידע שהרשות החליטה לא לחקור. מדובר במידע על כך שבן יפת, בעל מניות יחד עם אשתו של שלג בחברת סיטי ברוקר, ביצע עשרות עסקאות קנייה ומכירה של ני"ע, החשודות כמתואמות, מול חשבון ISP בשנים 2009-2010. ISP היא החברה שבה שלג היה שותף של שטרום ודרך חשבונה, על פי כתב האישום, התבצעה בין היתר הרצת המניות של אי.די.בי. התיק בעניין בן יפת נגנז בדצמבר 2012 - כשלושה שבועות לאחר שנפתחה החקירה הגלויה בתיק אי.די.בי.
המאמץ של ההגנה הוא ברור. אלא שהמאמץ הזה עשוי להתגלות בסופו של דבר כחסר ערך. שופטים נוטים לתת משקל לעדות של עד מדינה, רק במקום שבו היא מחזקת ראיה אובייקטיבית. נניח מייל, SMS או פעולה בני"ע. היכן שהעדות לא מחזקת ראיות, השופטים נוטים בדרך כלל להתעלם או לתת לכך משקל נמוך. אחת הדוגמאות הקלאסיות לכך מהשנים האחרונות היא משפט הולילנד. לשופט דוד רוזן היה ברור מהרגע הראשון שעד המדינה, שמואל דכנר, הוא עבריין סדרתי הנוטה לעתים להגזמה ובלבול. ועדיין, רוזן מצא חלקים מעדותו אמינים, כאשר היו ראיות אובייקטיביות - חשבוניות או העברות כספים - מה שהוביל להרשעה כמעט גורפת של הנאשמים, ובראשם אהוד אולמרט ודני דנקנר. 3. עדותם של הבנקאים מהבינלאומי, בצרי ומנהלת מחלקת שוק ההון בבנק, ניצה זעפרני, היו מהמרתקות שנשמעו. בטח אחרי שמחברים אותן לתמלילי השיחות שהוקלטו בבנק. זעפרני ניסתה להסביר על דוכן העדים למה היה נראה לה חריג ולא הגיוני לאשר לשטרום אשראי של 15 מיליון שקל, כשהביטחונות הם בסך הכל 800 אלף שקל. בצרי מיזער את מעורבת דנקנר באישור ההלוואה, וטען שהיה מדובר בהחלטה עסקית ראויה כי ידע שלשטרום יש כספים בשוויץ. לפחות כרגע לא הוצגו ראיות שסותרות את הדברים של בצרי, ולכן אין סיבה לא להאמין לו. מה שבצרי לא הצליח כל כך להסביר, זה מדוע בשיחת הטלפון הראשונה שבה עדכנה אותו זעפרני בבקשת ההלוואה של שטרום הוא אמר לה "שיביא 5 מיליון" – בקשה שהתנדפה דקות אחר כך. מה בדיוק קרה באמצע ששינה את דעתו? כשזעפרני שוחחה איתו לא ידע על הכספים בשוויץ, וכשדיבר עם שטרום כן? אלה שאלות תיאורטיות שיש להן חשיבות בשיח הציבורי והבנקאי, אבל פחות במשפט של דנקנר ושטרום. בסופו של דבר, מתן ההלוואה היה במסגרת שיקול הדעת המקצועי של בצרי, ועל כך אין ויכוח. מה עוד שההלוואה חזרה במלואה תוך שבוע. אמנם בזכות כספים שהעביר דנקנר לשטרום, אבל את בצרי זה לא היה צריך לעניין.
3 תגובות לכתיבת תגובה