פניית פרסה לשכר הטרחה בתחנה המרכזית החדשה

שופט בית המשפט מחוזי מרכז בנימין ארנון מגביל את שכרי הטרחה המצטברים הנגבים מקופתה של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, שזה שלוש שנים מצויה בהקפאת הליכים.

בהחלטה שנתן אתמול הוא דחה שתיים מתוך שלוש דרישות שכר שהגישו לו שניים מהנאמנים, עו"ד יוסי בנקל ורו"ח עליזה שרון, וקבע כי בדיקת תביעות חוב אינה מזכה בשכר טרחה נפרד ונוסף מעבר לזה שמשולם לשלושה. עוד קבע כי חוות דעת משלימה שהכינה שרון אינה מזכה בשכר נוסף, שכן כבר קיבלה שכר על חוות הדעת המקורית שעליה נדרשה להגיש השלמה.

לפני כחצי שנה נחשפו ב"כלכליסט" סכומי שכר הטרחה הגבוהים והמצטברים שכבר נגבו בתיק, ועמדו באותה עת על 7.85 מיליון שקל, אשר שולמו לשורת עורכי דין ורואי חשבון ובכלל זאת לנאמנים. מתוך סכום זה קיבלה שרון 2.5 מיליון שקל, רו"ח חיים קמיל קיבל 1.1 מיליון שקל, ואילו משרדו של שלמה נס שבו קמיל שותף קיבל 1.9 מיליון שקל נוספים עבור ייעוץ משפטי שהעניק בתיק.

רו"ח עליזה שרון | צילום: אוראל כהן

קמיל ושרון שימשו לבדם כנאמני התמח"ת עד ספטמבר 2013, אז הורה ארנון לצרף אליהם את בנקל, לאחר שהשופט עמד על שורה של פגמים וליקויים שמנעו אישור הצעת המכר לנכסי התמח"ת שהוגשה לו אז על ידי קמיל ושרון. לפי אותה הצעה עמדה התמח"ת להימכר לחברה־בת של נצבא, ניפ, תמורת מה שבעיקרו כלל "קיזוז חובות" ולא כסף מזומן. זאת משום שנטען כי נצבא היא נושה מובטחת, ולכן היא זכאית להחזר מאות מיליוני שקלים כלפיה, שניתן לשלם לה אותם באמצעות העברת נכסי התמח"ת לידיה בעסקת מכירה המבוססת בעיקר על קיזוזים.

התחנה המרכזית החדשה בתל אביב | צילום: עמית שעל

אלא שזמן קצר לאחר שמונה הגיש בנקל חוות דעת שממנה עלה כי יש ספקות כבדים בנוגע למעמדה של נצבא, ובסופו של דבר נקבע על ידי שלושת הנאמנים כי רק חצי מהחוב לנצבא הוא מובטח, ואילו היתר במעמד חוב רגיל או נדחה, כלומר אינו מקבל עדיפות על פני נושים אחרים או שאינו מוחזר כלל.

השופט בנימין ארנון

עם צירופו של בנקל לתיק הורה ארנון ששכר הטרחה הקבוע בהיקף 120 אלף שקל ומע"מ לחודש שבו חלקו עד אז קמיל ושרון, יתחלק מאותו מועד בין שלושתם, וזאת בשל ההפעלה השוטפת של התמח"ת. בהמשך הוגשו לארנון שלוש בקשות שכר טרחה: הראשונה של בנקל, שביקש לשלם לו עבור 705 שעות עבודה שעבד בהכנת אותו דו"ח; השנייה גם היא של בנקל, עבור 303 שעות עבודה שהקדיש לבדיקת תביעת החוב של נצבא; והשלישית של שרון, שדרשה תשלום על 454 שעות שהשקיעה בהכנת חוות דעת כלכלית, שמשלימה חוות דעת קודמת שעליה קיבלה שכר נפרד. התעריף לשעה נקבע על 100 דולר לשעה ומע"מ, והנאמנים דרשו לשלם להם את מלוא השעות ולא לבקש מהם לתת "הנחה", שכן לדבריהם התעריף לשעה נמוך וכבר מגלם "הנחה מובנית".

השופט ארנון כתב כי בדיקת דו"ח שעות העבודה של בנקל ושרון מעלה כי חויבו שעות רבות, וזאת בשל לימוד התיק על ידי גורמים שונים שלא תמיד ליוו את המשך הטיפול בתיק לכל אורכו. למרות זאת כתב כי הוא מאשר את דרישת בנקל לקבל את מלוא השכר המבוקש על הדו"ח שהגיש והיה מטרת מינויו העיקרית. לא כך לגבי הדו"ח המשלים של שרון, שם קבע השופט כי אין הצדקה לשלם שכר נוסף לדו"ח שמשלים דו"ח קודם. ארנון העיר עוד כי שרון וקמיל שכרו את שירותיו של עו"ד אורי גאון להכין חוות דעת, וזאת מבלי שביקשו את אישור בית המשפט, אלא שכרו של גאון אושר רק בדיעבד.

"חלק מעבודת הנאמן"

בנוגע לבדיקת תביעת החוב של קבוצת נצבא קבע ארנון כי מדובר בחלק מובנה בעבודת הנאמן, ואין מקום לשלם שכר נוסף ונפרד עבורה. הוא הוסיף כי התשלום החודשי (141 אלף שקל כולל מע"מ לחודש) המתחלק בין שלושת הנאמנים נקבע מתוך כך שבמסגרת תפקידם יידרשו להתמודד עם הכרעות חוב מסובכות. לפיכך נקבע כי עו"ד בנקל יקבל 316 אלף שקל עבור חוות הדעת הראשונה, אך בקשתו לקבל כ־135 אלף שקל על בדיקת תביעת החוב ובקשת שרון לקבל 203 אלף שקל על חוות הדעת המשלימה - יידחו.