צילום: עמית שעל
הפרד ומשול: הכלי להכות את המדדים
העיקרון של תעודות הסל האסטרטגיות סמארט בטא הוא לקבוע גורם סיכוי־סיכון בדיד לנכסים המרכיבים אותן
25.11.2014, 09:02 | בועז בן־נון, IFO
תעודות הסל וקרנות הנאמנות הן מוצרי השקעה פופולריים. תעודות הסל, הנחשבות להשקעה פסיבית, מתאימות לאלה המוכנים להסתפק בתשואת השוק, ואילו קרנות הנאמנות הן אפיק הולם יותר לאלה המעדיפים להסתמך על מנהל השקעות, שמטרתו להיצמד לאורך זמן למניות הבודדות שיכו את מדד השוק. תעודות הסל הרגילות מבוססות על מדדים הנחשבים למדדי "שווי שוק".
החיסרון הנתפס של אותם מדדים הוא שמשקלו של נכס בודד במדד הוא ביחס ישר לשווי השוק שלו, ולכן אם מחירה של מניה מצוי מעל לערכה, היא תתפוס משקל עודף במדד ותניב תשואה נמוכה, ולהפך.
על רקע זאת פותחה משפחת מדדים נוספת, וסביבה תעשיית מוצרי השקעה חדשים, שנעה על הרצף בין הממד הפסיבי לממד האקטיבי (חיבור המדד הוא החלק האקטיבי, עקיבה אחריו היא החלק הפסיבי). תעשייה זאת, שקיימת כבר כ־14 שנה, לרוב נקראת סמארט ביתא (Smart Beta). בחברת המחקר מורנינגסטאר מכנים אותם סטרטג'יק ביתא (Strategic Beta). העיקרון המנחה הוא שיש לבנות מדדים שבמרכזם תובנה כלשהי על הנכסים שמרכיבים אותו, תובנה שהיא בעצם גורם סיכוי/סיכון בדיד. התובנות הופכות למשתנים (Factors) כגון מומנטום, תנודתיות, צמיחה, מכפיל או ערך, דיבידנד ועוד. ניקח למשל את כל המניות עם התנודתיות הנמוכה ביותר או את המניות עם המומנטום הגבוה ביותר ונרכיב מהן מדד, וכן הלאה. לכל המדדים הללו מטרה זהה – להשיג תשואה עודפת על המדדים המקובלים (מדדי השוק) או להשיג את אותה תשואה בסיכון נמוך יותר. כיום ישנם בעולם כ־724 תעודות סל אסטרטגיות, המנהלות כ־496 מיליארד דולר. בארה"ב הן מהוות 19% מסך שוק תעודות הסל המקומי, באסיה רק 1.5%. במורנינגסטאר מגדירים שלוש קטגוריות־על של מדדים: מדדי תשואה (Return Oriented), שמטרתם להשיא תשואה עודפת על מדדי השוק הרגילים; מדדי סיכון (Risk Oriented), שמטרתם להקטין את הסיכון ביחס למדדי השוק הסטנדרטיים; ובקטגוריה השלישית נכללים כל היתר.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה