אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"תנו לי שבועיים כדיקטטור ואני אסדר לכם את הכלכלה" צילום: בלומברג

"תנו לי שבועיים כדיקטטור ואני אסדר לכם את הכלכלה"

כלכלת אירופה היא סוס מת, קובעי המדיניות חסרי כישרון, והבנק המרכזי האירופי בכלל מסורס. פרופ' ווילם ביואיטר נחשב לאחד המוחות המוניטריים החריפים בעולם, והוא בנה את שמו לא מעט בזכות חיבתו לפרובוקציות מהדהדות. בראיון למוסף כלכליסט מסביר הכלכלן הראשי של סיטיגרופ שהדרך הנכונה להימלט מהמיתון העולמי היא לחלק כסף, "ומי שלא אוהב את זה, פשוט צריך להסביר לו עד שיאהב"

28.11.2014, 21:02 | אורי פסובסקי

משהו לא עובד בכלכלה הגלובלית, מתריעים בחודשים האחרונים עוד ועוד קולות. ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון הזהיר בשבוע שעבר מפני סימנים שמזכירים את המצב ערב המשבר של 2008. שר האוצר האמריקאי ג'ק לו בחר להתמקד בביקושים החלשים ברחבי העולם, שלא מאפשרים לכלכלה להתאושש. בסין הוריד הבנק המרכזי את הריבית בהפתעה, כדי להילחם במחירים הנופלים.

לסכנה שטורדת את מנוחתם של קובעי המדיניות בכל רחבי העולם, וגם אצלנו בישראל, קוראים דפלציה: מלכודת מסוכנת של מחירים צונחים ודשדוש כלכלי, שבה הצרכנים נמנעים מרכישות והחברות נמנעות מהשקעות. כפי שיו"ר קרן המטבע העולמית כריסטין לגארד הזהירה בתחילת השנה, אם אינפלציה היא השד שיכול לברוח מהבקבוק, הרי שדפלציה היא "מפלצת אוכלת אדם שיש להילחם בה".

גם פרופ' ווילם ביואיטר (Buiter), הכלכלן הראשי של סיטיגרופ, מצטרף לקולות הפסימיים. את כלכלת גוש היורו, למשל, הוא מתאר בראיון ל"מוסף כלכליסט" כ"סוס מת". אבל ביואיטר לא מסתפק באבחנות פתולוגיות, אלא גם מפנה אצבע מאשימה אל קברניטי הכלכלה, שלדעתו נושאים באחריות למצב העניינים המידרדר. השילוב הנוכחי של מחירים קפואים או נופלים, אבטלה גבוהה ופסי ייצור מושבתים הוא בעיניו "עדות לחוסר הכישרון, חוסר הרצון או חוסר היכולת של שרי האוצר והבנקים המרכזיים לשתף פעולה. תן לי שבועיים כדיקטטור של כלכלה במצב הזה, ואני אתן לך איזה קצב אינפלציה שתרצה".

פרובוקטור הבית

חוסר הצניעות הזה אופייני לווילם ביואיטר, שנחשב לאחד הכלכלנים המוניטריים הבכירים בעולם, ובוודאי לאחד הבוטים שבהם. במהלך הקריירה הארוכה שלו ביואיטר (65) הספיק ללמד בשורה ארוכה של מוסדות עילית וגם לכהן כחבר הוועדה המוניטרית של הבנק המרכזי של אנגליה.

על הדרך, ביואיטר הספיק לנעוץ את אצבעו בעינם של לא מעט אנשים. ערב המשבר ב־2008, למשל, הוא התייצב בכנס הפסגה השנתי של הבנק המרכזי האמריקאי בג'קסון הול, מול כל בכירי הבנק, והצהיר ש"הפד מקשיב לוול סטריט ומאמין למה שהוא שומע. זה מוביל לתפיסה מעוותת של המציאות, שהיא מסוכנת ולא בריאה". שנה לאחר מכן הוא הכריז שמינויו של יו"ר סיטיגרופ לשעבר ווינפריד בישוף לוועדה שתבחן את עתיד השירותים הפיננסיים בבריטניה "הוא המינוי המגוחך ביותר מאז שקליגולה מינה את הסוס שלו לקונסול". זה לא הפריע לו, חצי שנה מאוחר יותר, להצטרף לסיטיגרופ בתפקיד הכלכלן הראשי, או "פרובוקטור הבית של סיטיגרופ", כפי שהכתיר אותו "הוול סטריט ג'ורנל".

מריו דראגי, נגיד הבנק המרכזי האירופי. "הוא צריך להדפיס 2 טריליון יורו", צילום: בלומברג מריו דראגי, נגיד הבנק המרכזי האירופי. "הוא צריך להדפיס 2 טריליון יורו" | צילום: בלומברג מריו דראגי, נגיד הבנק המרכזי האירופי. "הוא צריך להדפיס 2 טריליון יורו", צילום: בלומברג

ובהתאם לקביעתו של שר האוצר יאיר לפיד ש"כלכלנים הם חבורה פרועה", ביואיטר גם עלה לכותרות בשנה שעברה כשהמאהבת שלו לשעבר נעצרה לאחר שהטרידה אותו באופן סדרתי.

אלא שמעבר לפרובוקציות, ביואיטר, הולנדי במוצאו, ידוע בזכות יכולת הניתוח החדה שלו. הוא היה בין הקולות הבולטים שהתריעו בסוף שנות התשעים, טרם הקמת גוש היורו, על התכנון הבעייתי שלו, בנאום תחת הכותרת "אליס בארץ הפלאות". בעשור האחרון התפרסם בזכות הצעותיו להילחם בקיפאון הכלכלי שאחז בשנות התשעים ביפן, ועכשיו מאיים על שאר כלכלות העולם, ובעיקר על אירופה.

מלכוד 22 של הריבית

כדי להבין את הרקע להצעות של ביואיטר כדאי לחזור שנה אחורה, לכנס חגיגי שערכה קרן המטבע בוושינגטון לכבוד סטנלי פישר, אז נגיד בנק ישראל הפורש והיום סגן יו"ר הבנק המרכזי האמריקאי. מי שגנב את ההצגה באותו אירוע היה לארי סאמרס, שר האוצר האמריקאי לשעבר, שנשא נאום קצר שבו העלה את האפשרות שלמשבר הכלכלי יש שורשים עמוקים בהרבה ממה שנהוג לחשוב. ייתכן שכלכלת ארצות הברית וכלכלות אחרות, טען סאמרס בנאומו, סובלות זה עשורים מ"קיפאון מתמשך", מחסור כרוני בביקושים שהוסווה עד כה רק על ידי ניפוח בועות אשראי ונדל"ן - ואנחנו כבר יודעים לאן זה מוביל.

בשנה שחלפה מאז הנאום של סאמרס תיאוריית "הקיפאון המתמשך" היתה לנושא דיון לוהט בקרב כלכלנים, פשוט מכיוון שהכלכלה העולמית מדשדשת בעקשנות במקום. גם ביואיטר זינק אל הקלחת, תוך שהוא מדגיש שלא מדובר בגזירת גורל. "'דפלציה וקיפאון מתמשך אינם הכרחיים. הם בחירה של קובעי המדיניות".

בוא נתחיל בדיאגנוזה. מה מסביר את הדשדוש?

"בכלכלות המתקדמות אנחנו נחלצים ממיתון ארוך שנגרם על ידי משבר פיננסי משמעותי, ויצאנו מהמשבר הזה עם חובות גדולים מדי: חובות של ממשלות כמעט בכל מקום, של משקי הבית בהרבה ארצות, ובמקומות מסוימים גם של המגזר העסקי. החובות האלה יוצרים מחסום בפני יצירה מחודשת של ביקושים בכלכלה. אם הביקושים אי פעם יחזרו לעצמם, התוצאה תהיה ששערי הריבית בשווקים יידחפו כלפי מעלה. אבל עליית הריביות תביא לכך שהחובות יהפכו לכאלה שלא ניתן לעמוד בהם. במילים אחרות, הסיבה היחידה שאנחנו כבר לא נמצאים במשבר פיננסי, למרות החובות הגבוהים של ממשלות ומשקי הבית, היא ששערי הריבית נמוכים באופן מגוחך. אבל זה גם יוצר את המלכודת שאנחנו נמצאים בה. אין לנו התאוששות משום שאם היתה לנו כזו שערי הריבית היו גבוהים יותר, ואם שערי הריבית היו גבוהים יותר, היינו שוב במשבר חובות".

ווילם ביואיטר. "בנק מרכזי שלא רוכש נכסים בגלל חשש מהיפר־אינפלציה זה כמו אדם שלא שותה כוס מים כי הוא שמע שאנשים טובעים במים", צילום: בלומברג ווילם ביואיטר. "בנק מרכזי שלא רוכש נכסים בגלל חשש מהיפר־אינפלציה זה כמו אדם שלא שותה כוס מים כי הוא שמע שאנשים טובעים במים" | צילום: בלומברג ווילם ביואיטר. "בנק מרכזי שלא רוכש נכסים בגלל חשש מהיפר־אינפלציה זה כמו אדם שלא שותה כוס מים כי הוא שמע שאנשים טובעים במים", צילום: בלומברג

הביקושים החסרים, ביואיטר ממהר להוסיף, אינם כל הבעיה. גם אילו היינו מוצאים דרך להביא לביקושים בלי לגרום למשבר חובות, "לא היינו מקבלים צמיחה בת קיימא. בכל הכלכלות המתקדמות קצב הצמיחה הפוטנציאלי רשם ירידה ממגוון סיבות: הזדקנות האוכלוסייה, מכסות הגירה טיפשיות בחלק ממדינות המערב, השקעה נמוכה בתשתיות ציבוריות, עשורים שבהם דפקנו את צד ההיצע של הכלכלה באמצעות יותר מדי רגולציה, מעבר משלטון החוק לשלטון עורכי הדין".

כסף הליקופטר

בקיצור, המלאכה מרובה. אבל ביואיטר סבור שלפחות בצד הביקושים אפשר לטפל בקלות יחסית. והוא לא לבד. לארי סאמרס, למשל, טוען שבעידן שבו הריביות נמוכות להפליא, הצעד המתבקש עבור ממשלת ארצות הברית הוא לגייס הון בשווקים בזול, לנצל את הכסף לפרויקטי תשתית, וכך להתניע מחדש את הכלכלה. אלא שביואיטר הולך רחוק הרבה יותר. "יש לי רעיון יותר טוב: אל תשלם ריבית נמוכה. תשלם אפס ריבית. תדפיס כסף כדי לממן השקעות בתשתית בארצות הברית, בבריאות, בחינוך, במה שלא יהיה. במצב שבו האיום העיקרי הוא דפלציה, לא אינפלציה, למה ללוות בכלל אם אתה יכול לממן את השאיפות התקציביות שלך על ידי הדפסת כסף? לכן אני חושב שלארי חצי צודק: שערי הריבית ארוכי הטווח אכן נמוכים באופן מגוחך, קרוב לאפס. אבל כסף הוא תמיד יותר זול מחוב. כי להבדיל מחוב, אתה לא צריך להחזיר אותו".

קוראים לרעיון הזה "כסף הליקופטר", על שם הצעתו של הכלכלן זוכה הנובל מילטון פרידמן שהבנק המרכזי ידפיס כסף ויפזר אותו על הציבור באמצעות הליקופטרים. מדובר בעצה שנחשבת שערורייתית, אלא שביואיטר חושב שהיא הגיונית ביותר: "בעולם שבו קיימים שטרות כסף או כסף אלקטרוני שהבנק המרכזי יכול לייצר בכל כמות וללא עלות, תמיד אפשר לשים מספיק מזומן בכיסם של האנשים ולגרום להם לבזבז. בכמות כזאת שהביקוש יגיע למלוא הקיבולת שלו והמחירים יעלו לרמה הרצויה ובקצב הרצוי".

הדפסת כסף כדי לממן את ההוצאה הממשלתית, ביואיטר משוכנע, היא המפתח להימלטות ממלכודת החובות. למעשה, ביואיטר משוכנע שלא רק שהדפסת כסף היא הדבר הנכון, אלא שזה בדיוק מה שהבנקים המרכזיים בארצות הברית, בריטניה ויפן עשו, גם אם לא בהכרח באופן מספיק.

ווינפריד בישוף. "כמו מינוי הסוס של קליגולה", צילום: בלומברג ווינפריד בישוף. "כמו מינוי הסוס של קליגולה" | צילום: בלומברג ווינפריד בישוף. "כמו מינוי הסוס של קליגולה", צילום: בלומברג

לשם תזכורת, בכל אחת מהמדינות האלה הבנקים המרכזיים התערבו בשווקים וקנו מיליארדים רבים, ולפעמים טריליונים, של ניירות ערך. זה מה שמכונה הרחבה כמותית, וגם אם הבנקים המרכזיים לא מודים בכך, ביואיטר משוכנע שהם לא עומדים למכור את ניירות הערך האלה, ולכן אפשר לראות את הפעולות שלהם כמימון של פעילות הממשלה באמצעות הדפסת כסף. הוא מוסיף ומסביר שהתוצאה, גם בבריטניה וגם בארצות הברית, היתה שהממשלה היתה מסוגלת לנהל מדיניות תקציבית נדיבה יותר אחרי המשבר. "משום שהיא מאפשרת מדיניות תקציבית משוחררת יותר, ההרחבה הכמותית היא בעצם כסף הליקופטר". זה כאמור הנתיב שביואיטר תומך בו, והוא מוסיף כי אם בכל זאת יתברר שנטל החוב גבוה מדי, יהיה צורך גם במחיקת חובות.

היוצא מהכלל בסיפור של ביואיטר הוא הבנק המרכזי האירופי. "בזמן שכל הבנקים המרכזיים האחרים רכשו נכסים וכך הרחיבו את המאזן שלהם, הבנק המרכזי האירופי מכווץ את המאזן שלו מאז 2012, ביותר מטריליון יורו. הבנק המרכזי האירופי לא מתפקד, הוא מסורס, בגלל המעמד החוקי שלו ומשום שהבנקאים המרכזיים הגרמנים לא נותנים לו לעשות מה שבנק מרכזי רגיל היה עושה בנסיבות כאלה".

ולא מדובר בסיפור כלכלי בלבד, או בסיפור שנוגע רק לאירופה עצמה. "בגוש היורו יש משבר מקומי כי יש שיעור אבטלה גבוה להדהים בקרב הצעירים. המצב הכלכלי גורם לאנשים לאמץ עמדות שמאל או ימין קיצוניות. חלקם פשיסטים למחצה, שונאי זרים. ויש גם שותפי סחר כמו ישראל שנפגעים מהתת־ביצוע של אירופה".

לארי סאמרס. "הוא חצי צודק", צילום: בלומברג לארי סאמרס. "הוא חצי צודק" | צילום: בלומברג לארי סאמרס. "הוא חצי צודק", צילום: בלומברג

קבצנים לא יכולים להיות בררנים

ביואיטר מעריך שבאירופה דרושה הדפסת סכום עתק של 2 טריליון יורו כדי להשיג תוצאות, אבל חרף הצהרות יו"ר הבנק המרכזי מריו דראגי שהוא יעשה "כל מה שצריך", עדיין אין סימנים לפעולה נחרצת של הבנק המרכזי. ואילו בארצות הברית הסתיימה בחודש שעבר תוכנית ההקלה הכמותית וגררה גל של סיכומי ביניים ולא מעט ביקורת. כל הדפסת הכסף הזאת, טענו המבקרים, לא הביאה להתאוששות אמיתית בכלכלה אלא רק לזינוקים בשווקים, שעזרו לעשירים ואולי גם הובילו לבועה בבורסה.

האם יש משהו בביקורת הזאת?

"כן ולא. אני חושב שההקלה הכמותית אפשרה למדיניות התקציבית בארצות הברית ובריטניה להיות יותר מרחיבה, וזה בהחלט תמך בכלכלה. נכון, זה גרם גם לעלייה במחירי הנכסים וזה בהחלט עשוי להוביל לבועה. אבל אני מעדיף שיהיו מחירי נכסים חזקים, אפילו אם ההשפעה על הכלכלה הריאלית מוגבלת, מאשר מחירי נכסים חלשים עם השפעות שליליות על הכלכלה. קבצנים לא יכולים להיות בררנים, נכון?".

אז למה ההקלה הכמותית והרכישות של הבנקים המרכזיים נתקלו בכל כך הרבה התנגדות?

"כי נהוג לקשר בין פעולות כאלה לאינפלציה גבוהה, ובסופו של דבר להיפר־אינפלציה. אבל כאשר כל השאר נכשל, צריך לשמור על ראש פתוח. אנחנו במצב שבו הסיכון הוא דפלציה ויש בכלכלה משאבים בלתי מנוצלים. במקרה כזה צריך להמריץ את הביקושים באמצעות שילוב מושכל בין מדיניות מוניטרית ותקציבית. ואם אנשים לא אוהבים את זה, צריך להסביר להם עד שהם יאהבו את זה, או לכל הפחות יקבלו את זה.

"יש הרבה אמונות טפלות, כאילו רכישת נכסים מהירה בידי הבנק המרכזי תגרור אינפלציה במוקדם או במאוחר. זה פשוט חוסר הבנה בכלכלה. בנקים מרכזיים יכולים לחיות באופן לא אינפלציוני עם מאזנים בכל גודל שהוא. אין מדינה יותר שמרנית מבחינה מוניטרית מאשר שוויץ, נכון? והבנק המרכזי שלהם מחזיק בנכסים בהיקף של 83% מהתוצר. לידם הבנק של יפן נראה כמו בנק מקומי צנוע. נכון שאם תהיה הרחבה תקציבית בלתי פוסקת והבנק המרכזי יממן את גירעונות הממשלה בלי הגבלת זמן התוצאה תהיה אינפלציה גבוהה מדי, ובסופו של דבר היפר־אינפלציה. אבל אם זה מה שמטריד אותך אתה משדר שאתה לא יודע איפה להפסיק. זה כמו אדם שלא שותה כוס מים כי שמע שאנשים טובעים במים. זה קשקוש. צריך פשוט לדעת מתי לעצור. והבנקים המרכזיים שלנו, כולל הבנק האירופי, כולל בנק ישראל, בהחלט יודעים איפה לעצור. למעשה הבנק האירופי עצר הרבה יותר מדי מוקדם. כן, יש סכנות שקשורות להרחבה מוגזמת מצד הבנקים המרכזיים, אבל יש גם סכנות שכרוכות בהימנעות ממנה. וכרגע מאזן הסיכונים ברור".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות