נוחי דנקנר, הנאשם בפרשת הרצת המניות באי.די.בי, אינו מתנגד לכך שהדיונים ממשפטו יועברו בשידור שמע (אודיו), כך עולה מתגובת באי כוחו שהוגשה אתמול (ד') לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
"מבלי להיכנס למשמעויות ולהיבטים הרחבים של שידור דיוני בית משפט בכל ובהליך פלילי בפרט – לעניין תיק זה אנו משאירים את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט", כתבו באי כוחו של דנקנר, עוה"ד גיורא אדרת ויפעת מנור-נהרי בתגובתם.
תגובה זו מגיעה על רקע בקשה לא שגרתית שהוגשה לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, בשבוע שעבר. בבקשה, שהוגשה על ידי תנועת "הצלחה", באמצעות עוה"ד אלעד מן ויובל יועז, נטען כי מן הראוי לאשר שידורי אודיו מתוך דיוני ההוכחות במשפטו של דנקנר, הנאשם יחד עם איתי שטרום בהרצת מניות.
"מדובר", כך נכתב בבקשה, "בפרשה בעלת עניין ציבורי, המעורבים בה דמויות שכוחם והשפעתם על המשק הייתה גדולה ומשמעותית. המעורבים, ובראשם נוחי דנקנר, הינם בחזקת דמויות מרכזיות ומוכרות בכל הנוגע לפעילות בשוק ההון הישראלי, שכוחם והשפעתם על המשק בזמנים הרלוונטיים הייתה גדולה ומשמעותית. כך ניתן לומר כי מדובר בפרשה שהיא מן המובילות בפרשת הפליליות-כלכליות במדינת ישראל, ודאי שבשנים האחרונות ועל כן זוכה ובצדק לתשומת לב ציבורית גדולה מצד התקשורת והציבור הרחב".
פרט לדנקנר, שאינו מתנגד לשידורים, גם שותפו לכתב האישום, שטרום, וכן עו"ד משה ישראל, בא כוחו של אי.די.בי אחזקות, הנאשמת גם כן, אינם מתנגדים לבקשה. "אנו סבורים כי מדובר בבקשה המעוררת היבטים רחבים ומערכתיים", כתבו עוה"ד איריס ניב סבאג ונוית נגד המייצגות את שטרום בתגובתן.
"ההכרעה בה מצריכה התייחסות לקשיים אינהרנטיים הצפויים מעצם ניהול הליך פלילי תוך שידור הדיונים בו". אף שעוה"ד מותירות לשיקול בית המשפט את ההחלטה בסוגיה הן מציינות כי השידור עשוי לפגוע "פגיעה אפשרית קשה בזכותו של נאשם להליך הוגן".
אולם, מי שמתנגד נחרצות לשידור החי מתוך אולם בית המשפט בפרשה הזו היא התביעה עצמה. בתגובה שהגישה פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכה), טוענים התובעים, עוה"ד חנה קורין, עמית בכר ומאור ברדיצ'בסקי כי חששם המרכזי הוא שסיקור אלקטרוני יפגע בזכותם של נאשמים להליך הוגן. "החשש", נכתב, "שהסיקור יחשוף את ההליך השיפוטי להשפעות חיצוניות, ישפיע על התנהגותם של המשתתפים ועל עדותם של העדים ויעצים את הפגיעה בכבודם ובפרטיותם של עדים ונאשמים".
לפי התביעה, ככל הידוע לא היה תקדים לסיקור הליכים בהם נשמעים עדים למעט ההיתר שניתן לשידור חי של משפט אייכמן ברדיו בשנות השישים וההיתר שניתן לשידור חי בטלוויזיה במשפט דמיאניוק בשנות השמונים. "באותם מקרים", נטען, "הדבר נבע מהגישה לפיה ישנה חשיבות ציבורית והיסטורית מיוחדת בחשיפת הדיונים לציבור הרחב וכן מהרצון לתעד את העדויות לצרכים היסטוריים, וההבדלים מדברים בעד עצמם".
צילום: אוראל כהן
8 תגובות לכתיבת תגובה