עיריית ת"א גובה היטל שמירה ומפספסת את חכמת ההמונים

בשנים האחרונות החלו רשויות מקומיות רבות ברחבי הארץ לגבות מתושביהם אגרת שמירה, על מנת לספק שיטור עירוני וניידות סיור, אשר יפטרלו ברחובות מרכזים ובאזורי מוכי פשיעה בעיר. המסר שעלה מכתבה בנושא שפורסמה "בכלכליסט" תחת הכותרת: "גם זה אי־שוויון: עירייה שיכולה, מקימה משטרה" היה שמדובר במהלך חכם, אך לא צודק. מבלי להתייחס לתרעומת החוקית שעורר נושא זה, המהלך הנ"ל הוא אולי צעד חשוב בכיוון הנכון, אך הוא מתעלם מהצורך הבסיסי אליו אנו צועדים היום, והוא חכמת ההמונים.

לאחרונה הודיעה הממשלה הבריטית על יוזמה של מחקר חדש ונרחב בנושא כלכלת השיתוף, וזאת על מנת להציב את האי הבריטי כגורם דומיננטי ופורץ דרך בתחום זה. גם אם צעד זה בוצע באיחור קל, מדובר בהמשך ישיר למגמה העולמית הסוחפת את העולם.

אין זה מקרי שחברות טכנולוגית כמו Uber, Airbnb ו-dropbox ביצעו לאחרונה גיוסי הון מהגדולים בהיסטוריה בשווי עשרות מיליארדי דולרים. אומנם חברות אלו מספקות שירותים שונים לגמרי אחת מן השנייה, אך עיקרון השיתוף הוא נר לרגליה של כל אחת מהן.

לפני יותר משלושים שנים טבע החוקר והסוציולוג בנדיקט אנדרסון את המושג "קהילה מדומיינת" הבא לתאר קבוצות אנשים גדולות, המאוחדות סביב רעיון מלכד אשר גורם להן לפעול כקהילה, למרות שבפועל הקשר והדמיון בין הפרטים המרכיבים אותן, קלושים עד לא קיימים. התודעה בקרב קהילות אלו לעיתים כה חזקה, עד כדי הפיכת אנשים הנוטים לפסיביות רבה בשגרת יומם, לאזרחים אשר מוכנים להילחם ולסייע עבור מטרה מסוימת, כאילו היה מדובר בהגנה על ביתם הפרטי.

בתקופה האחרונה החלו גם לפעול מספר אפליקציות להגברת הביטחון האישי של תושבי הערים, הנסמכים על אותו עקרון שיתוף. קהילות של עשרות אלפי אנשים שלרוב לא מכירים אחד את השני, אך התאחדו ברצון לעזור ולתרום, ומנגד לקבל ביטחון אישי. ביטחון שנובע מהידיעה שבמידה והם יקלעו למצוקה או חלילה לתקיפה פיזית, אז חבריהם לקהילה יבואו לעזרתם.

דווקא קבוצות מגוונות, נטולות היררכיה, אשר מורכבות מאנשים אקראיים ייתנו את התוצאות הטובות ביותר לארגון. מסתבר ש"כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם" רלוונטי יותר מאי פעם.

הכותב הוא מנכ"ל חברת מוסקיטר ולשעבר מפקד חטיבת שריון