ראינוע 2.0: המסך הגדול כבר מעביר היטב את הריח

ראינוע: הדור הבא

אנשים שנקלעים בחודשים האחרונים לבתי קולנוע בארה"ב עשויים, במידה של צדק, לחשוב שהם נקלעו למופע אורקולי חריג. הכסאות עשויים לזוז או לנטות בשיפוע תוך כדי הסרט; יש סיכוי מסוים שישפריצו עליכם נוזלים; וכמה וכמה בתי קולנוע מפיצים ריחות באולם שתואמים את מה שמופיע על המסך, למשל צמיגים בוערים. יש לקוות שאף בית קולנוע עוד לא יחשוף את הצופים לגז מדמיע. בחלק מבתי הקולנוע, אם אתם מצייצים על הסרט, יריצו את הציוץ שלכם בתחתית המסך.

מה הסיבה לכל זה? המהפכה הדיגיטלית. אולי שמתם לב, אבל גם פה בתי הקולנוע נסגרים בזה אחר זה. לבית קולנוע עדיין יש יתרון יוצא דופן בכך שהמסך הענק שלו והחשיכה הכוללת מאפשרים לו להטביע אתכם בתוך החוויה בצורה שטלוויזיה לעולם לא תצליח, אבל מסתבר שזה ממש לא מספיק.

לאנשים יש מסכים. הם יכולים לקבל פחות או יותר את כל התוכן שהם צריכים. הסרט שעכשיו מופיע בקולנוע, יהיה תוך חודש ברשת - וזה עוד במקרה הטוב, בו לא דלף הסרט לפני כן. הגולשיםיכולים לקבל את כל זה בלי לשלם כסף, בלי להתלבש, לצאת מהבית, למצוא מונית, לשלם מחיר מופקע על אוכל גרוע בבית הקולנוע. כל זה, מבלי לציין את העובדה שבקהל יהיו, בסבירות גבוהה, קבוצה של חסרי תרבות שינסו להרוס לך את החוויה או לצלם סלפי של עצמם בסרט (מה שקצת מתנגש עם כל עניין הסביבה האפלולית).

כתוצאה מכך, בעלי האולמות נלחמים לא על איכות הסרט, אלא על עצם שכנוע הקהל להגיע לאולם. הבעיה חמורה במיוחד בקרב צעירים. בקרב בני 18-24, ירד השיעור של מבקרים בקולנוע ב-17% בשנה האחרונה; בקרב האוכלוסיה הקריטית של בני 12-17, השיעור ירד ב-13%.  חברת יעוץ אומרת שהחוויה של הליכה לקולנוע - הליכה לאולם סגור, במנותק מהחברים שלך ומהמדיה החברתית, כדי לצרוך תוכן - שונה מהותית מחוויית החיים של הצעירים הללו. אם ככה, יש לתעשיית הסרטים בעיה. לא פלא שהוליווד רודפת משתפי קבצים בצורה כל כך קיצונית.

מישהו באמת מופתע?

אובר לא יורדת מהכותרות בחודש האחרון. הפעם לא בגלל התעלמות מפסיקות רגולטורים או מהלך שיווקי אגרסיבי, אלא משום שהחלה לעקוב אחר עיתונאים ולתכנן פגיעה בהם.

עכשיו חוטפת אובר מכה מכיוון בלתי צפוי: חוקר האבטחה ג'ו גירון בחן את אפליקציית האנדרואיד של אובר והגיע למסקנה שמדובר בתוכנת ריגול. היא אוספת עליכם את המידע הבא: נתוני מייל, פעילות אפליקציות (אילו הורדתם, מתי השתמשתם בהן וכו'), מצב הסוללה, פרטי שיחות (לאן התקשרת וכמה זמן דיברתם), פרטים על רשתות ה-WiFi בהן אתם משתמשים (וגם פרטי רשתות שסמוכות למכשיר ובמקרה זוהו על ידו) וגם מקבלת גישה למצלמה שלכם.  

למה, לעזאזל? כי אפשר; אובר יודעת ששום דבר לא יקרה לה כי יש לא מעט חברות גדולות שעושות את זה (זו, אגב, התגובה הרשמית של אובר, יחד עם "אם זה לא מתאים לכם, הסירו את האפליקציה"). מה היא מתכוונת לעשות עם המידע? רק אלוהים יודעת. אבל בהתחשב במה שהיא עשתה עד כה עם מידע המשתמשים – בין השאר, נסיון לברר האם הם הולכים לזונות - אפשר לומר שאובר ראויה לאמון שלכם אפילו פחות מפייסבוק. אל תאמרו לה אפילו מה השעה.

לא נכנעת לטרור

אניטה סרקסיאן היא אחת ממספר נשים שהפכו למטרה של תנועת הטרור המקוונת גיימרגייט: באוקטובר האחרון היא היתה אמורה לנאום באוניברסיטת יוטה, כשמישהו שלח מייל לאוניברסיטה ובו הודיע שהוא הולך לבצע טבח במקום בעת הנאום. הטרוריסט הבטיח שזה יהיה הטבח הגרוע ביותר במוסד חינוכי בארה"ב וציין את שמו של מארק לפין, גבר שביצע טבח של 14 נשים בקולג' במונטריאול ב-1989. האוניברסיטה הגיעה למסקנה שמדובר באיום סרק, אבל אמרה לסרקסיאן שאין ביכולתה לבדוק את באי האולם בנסיון לברר אם יש להם נשק. החוק ביוטה מתיר, כמסתבר, לכל דיכפין וחולה נפש להסתובב עם נשק מוסתר בכל מקום.

מה הסיבה לאיום? לא פתווה ולא שחרור שטחים, כי אם הקיצוניות של תנועת שנאת נשים שמנסה לסתום את הפה לכל מי שמדברת על המיזוגניה והשוביניזם של עולם משחקי הווידאו. סרקיסיאן נאלצה לבטל את הופעתה. אבל היא ממשיכה הופעות אחרות, במקום פחות מופרע מיוטה. בראיון שנתנה לאחרונה, אמרה כי היא מודעת היטב לכך שכל מה שיוצא לה מהפה יגרור התקפות או הצקות, והיא ממשיכה בכל זאת.

תחום המחקר של סרקסיאן הוא זיהוי סטריאוטיפים נגד נשים במשחקי מחשב. היא מציגה שלל דוגמאות שרוב האנשים כלל לא שמים אליהן לב. רוב חברות משחקי המחשב לא מעיזות לפתוח את הפה. כמעט לאף אחת מהן אין את האומץ להתמודד עם הטרוריסטים שהשתלטו על עולם הגיימינג. סרקסיאן אומרת שהיא לא מתכוונת לסתום את הפה ושהמיזוגנים עוד לא ראו כלום.

קצרצרים

1. אני לא יודע מה עבר על האחראי על המדיה החברתית של חברת התעופה המלזית, אבל אולי הגיע הזמן לחופשת התרעננות. בסוף השבוע, הוא כתב בחשבון הטוויטר של החברה את השאלה "רוצים לטוס, אבל לא יודעים לאן?" בהתחשב בכך שהעולם עדיין לא הצליח לענות על השאלה מה קרה לטיסה 370 של החברה הזו, זה לא היה מהלך היח"צ המוצלח ביותר בהיסטוריה.

2. אחת הדמויות הססגוניות בפוליטיקה הבריטית, ראש עיריית לונדון בוריס ג'ונסון, רוצה לרתום מזל"טים כדי לפתור בעיה מרכזית של העיר: פקקי תנועה. לונדון, כמסתבר, סובלת ממספר חריג של רכבי הובלת חבילות, שעונים על הצורך הבלתי פוסק של התושבים לרכוש מוצרים דרך האינטרנט. ג'ונסון חושב שהפתרון הוא מל"טים שיובילו את כל המצרכים הללו, במקום משאיות. יש לציין שלגמרי לא במקרה, אמזון עומדת לערוך את ניסוי המל"טים הראשון שלה בבריטניה דווקא.

3. אחרי שלמדנו שחברות הון סיכון שקשורות לטכנולוגיה משקיעות עשרות מיליונים בדוכני טוסטים, כולל המצאה מופלאה בדמות קופסה חכמה ב-250 דולר שתדאג לכך שהטוסט יגיע אליכם כשהוא פריך, מגיעה עוד השקעה תלושה: רשת מסעדות סלטים. התומכים בהשקעה טוענים שאנחנו באמצע מהפכה של אוכל בריא. יכול להיות, אם אתם חושבים ששינוי בהרגלי הצריכה של האליטה הוא "מהפכה". בינתיים, הרושם המתקבל הוא כפול: קודם כל, שלעמק הסיליקון נגמרו הרעיונות ששווה להשקיע בהם; ושנית, שחזון שיפור העולם באמצעות טכנולוגיה מיועד בעיקר לשפר את חיי מי שעולמו כבר די טוב.