הוודאות של בחירות

המשקיעים בשוק ההון אוהבים ודאות, או כפי שהיטיב להתנסח המחזאי הצרפתי, מולייר, "אי הוודאות מציקה מהאכזרית שבאמיתות". הוודאות היא העוגן שבו אנחנו נאחזים כבני אדם. בזוגיות, בעבודה, וגם בבורסה, שבה אי ודאות מיתרגמת לעליה בסיכון ומשם סלולה הדרך לירידות שערים.

אם כך, לכאורה תקופת בחירות המאופיינת בחוסר ודאות היא בגדר חדשות רעות לבורסה, ומה שרע לבורסה רע למשקיעים ולפנסיה של החוסכים. מי יהיה שר האוצר? מה תהיה המדיניות הכלכלית? מה יהיה על התקציב? והגירעון? ועוד שאלות רבות שבאופן טבעי יוותרו ללא מענה.

אלא מה? שתיאוריה לחוד ומציאות לחוד.

אי הודאות שתביא איתה מערכת הבחירות בטלה בשישים מזאת שאפיינה את הממשלה הנוכחית שאפשר להתרשם שנטיעת ספקות היא חלק מהמדיניות הרשמית שלה.הפארסה סביב חוק מע"מ אפס היא אמנם הביטוי הבולט והמוכר לכך, אולם למרבה הצער היא איננה הביטוי היחיד לתחושת התוהו ובוהו שחווה המגזר העסקי בממשלת נתניהו-לפיד. מספיק שנזכיר את ההליך ההזוי והבזוי שבו מונתה בסופו של דבר קרנית פלוג למשרת נגידת בנק ישראל, או הדיונים האין סופיים על יעד הגירעון, כדי ללמד דבר או שניים על חוסר הוודאות תוצרת ממשלת ישראל.

באופן אבסורדי, דווקא תקופת הבחירות עשויה לספק מידה מסוימת של ביטחון למשקיעים בשוק ההון. כי כשהכול תקוע ועומד במקום, אפשר להיות בטוחים שלא תצוץ איזה רפורמה ולא יבליח איזה חוק שיטלטל את הבורסה.