צילום: יוחנן הראל
"אלוהים משח את איתי"
ארתור קוגן, המנהל החדש של בית צבי, עיבד עם איתי טיראן את "איבנוב" של צ'כוב בקאמרי: "אני קורא את המחזה ואומר 'בואנה, יש לי חברים כאלה'"
בימים כתיקונם מינויו של הבמאי ארתור קוגן למנהל בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי היה זוכה לכותרות במדורי התרבות, אך מאחר שהוא נעשה בעיצומו של מבצע צוק איתן המינוי הזה נדחק לשולי החדשות. "לשמחתי לא עשו מזה רעש וטוב שכך", אומר קוגן, "מה הטעם לדבר לפני שעשיתי משהו?".
הקריירה של קוגן (55) פורחת בשנים האחרונות, בעיקר בזכות "פרויקט הריצ'רדים": ההצגות "ריצ'רד השני" ו"ריצ'רד השלישי" שביים בתיאטרון הקאמרי, האחרונה זיכתה אותו בפרס הבמאי הטוב ביותר. בעבר ביים קוגן את המחזמר הפופולרי "צלילי המוזיקה" בכיכובה של אניה בוקשטיין, ומחר תעלה בתיאטרון הקאמרי ההצגה "איבנוב" בבימויו.
את התרגום והעיבוד למחזהו של אנטון צ'כוב עשה קוגן עם שותפו לדרך ומי שמגלם גם את הריצ'רדים וגם את איבנוב, השחקן איתי טיראן. "זה מחזה שכאילו נכתב רק אתמול. הוא מודרני לחלוטין, וכך אנחנו עושים אותו, צ'כוב עכשווי ורדיקלי", אומר קוגן. "מחזאים גדולים כמוהו מאפשרים את זה, כי המהות והנושא על־זמניים".
קומדיה אנושית
המחזה עוסק בבעל האחוזה איבנוב, השקוע בחובות כבדים. הוא מתאהב בסשה, בתם של חבריו, שהוא חייב להם הרבה כסף. כששרה, אשתו החולה, מגלה את השניים ברגע אינטימי מצבה מידרדר, אך גם לאחר מותה לא מצליח איבנוב לממש את אהבתו לסשה.
וזו קומדיה?
"כן, אבל לא כזו שצוחקים בה כי מישהו נופל על הבמה. הקומדיה של צ'כוב עמוקה ונובעת מהעליבות, מהאבסורד של האדם ומהמצב המגוחך שבו הוא נמצא. חנוך לוין היטיב להבין את זה ולכן הוא כתב נפלא. יש הרבה בני 40–35 בארץ שמסתובבים בדיכאון מתמשך, ובזה עוסק המחזה. אני קורא אותו ואומר 'בואנה, יש לי חברים כאלה'".
לצד טיראן משחקים בהצגה הלנה ירלובה, גדי יגיל, עירית קפלן, דנה מיינרט ועוד. "אני מתפעל מהעבודה ומהדמיון של הצוות. אני רק צריך להיות שם, לשתוק, לתת להם לעבוד ולסדר".
קוגן וטיראן הכירו כשהאחרון היה סטודנט שלו בבית צבי, וקוגן זוכר עד היום את הרגע שבו הבין כי טיראן הוא שחקן יוצא דופן. "העלו בבית צבי איזה מחזמר ביזארי שאיני זוכר את שמו", הוא אומר. "הסתכלתי עליו, סימנתי לעצמי וי — והשאר היסטוריה. מה שהופך אותו למיוחד הוא הטוטאליוּת, ההבנה העמוקה של המקצוע, המשמעת וההתמסרות האינסופית. ומעל לכל, הוא כנראה עמד ליד אלוהים, והוא משח אותו".
מאז טיראן כבר הוכיח את כישרונו גם בתחומי העיבוד והבימוי, ועל תרגום ועיבוד היצירה הנוכחית עבדו השניים במשך כשלושה חודשים. "זה היה גם מפרך וגם מענג", מסביר קוגן. "קודם כל ניקינו את המחזה מסממנים תקופתיים רוסיים כמו סמוברים, למשל. צ'כוב כתב על בני אדם, לא על רוסיה, ולא עניין אותנו לעשות עוד הפקה עם רהיטי קש ובגדים לבנים. עבדנו עם שתי הגרסאות שצ'כוב כתב למחזה והקפדנו להישאר צמודים למקור, אבל בעברית שאפשר להקשיב לה, כמו זו שאת ואני מדברים בה".
"יוצרים מסורת משלנו"
"איבנוב", אחד המחזות הראשונים של צ'כוב, נכתב עבור תיאטרון מוסקבאי שהזמין ממנו קומדיה. כשהגיע לצפות בחזרות דרש צ'כוב מהתיאטרון להחזיר לו את המחזה, כי השחקנים הציגו טרגדיה וסבלו על הבמה.
"גם שם, כנראה, לא הבינו אותו עד הסוף", אומר קוגן. "זה מזכיר לי הצגה של חנוך לוין שראיתי במוסקבה והקהל נשפך מבכי. הסתכלתי סביבי ולא האמנתי. אחרי ההצגה ניגשתי לאנשי התיאטרון ואמרתי להם שזו קומדיה אבסורדית. הם תקעו בי מבט כועס וטענו שאני לא מבין. לרוסים יש את מסורת משלהם, שהיא מעולה ואני מעריץ אותה, וכאן אנחנו יוצרים לאט לאט את שלנו, כך אני לפחות מקווה".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה