הרשעה בפלילים לא הספיקה להליך אזרחי

האם הרשעה בפלילים היא בהכרח ראיה בהליך אזרחי מקביל? לפי פסק דין שניתן בשבוע שעבר בבית המשפט המחוזי מרכז, התשובה איננה חיובית בהכרח. "אמנם ממצאי פסק הדין הפלילי הם ראיה לכאורה לאמור בהם, אך אין בהם כדי להעביר את נטל השכנוע לכתפיהם של הנתבעים. נטל זה היה ונותר על כתפיו של התובע", קובע פסק הדין.

שופט בית המשפט המחוזי מרכז אברהם יעקב דן בתביעה שהוגשה באוגוסט 2007 ועסקה בפרשת קריסתה של חברת אוגדן הבורסאית, שראשיתה בתחילת שנות התשעים. במרכזה של הפרשה עמד היועץ הפיננסי טל יגרמן, מי שלימים הפך לדמות המרכזית בפרשת פלד־גבעוני; איתו היו מעורבים בפרשת אוגדן אביו ברוך יגרמן ודוד מאיר, שהיה דירקטור באוגדן.

נגד השלושה התנהל הליך פלילי בבית משפט השלום בתל אביב, ובו נקבע כי יגרמן עשה שימוש במניות שלו בנאמנות עבור חברת אוגדן לצורך כיסוי חובות אישיים. השלושה הורשעו ב־2006 בעבירות של גניבה, מרמה והפרת אמונים. יגרמן נידון לשנתיים מאסר, שהופחתו בערעור ל־20 חודשים, אביו נידון לשלושה חודשי עבודות שירות ומאיר נידון לשנת מאסר.

טל יגרמן | צילום: אוראל כהן

במקביל להליכים הפליליים הגיש יובל אברהם, מי שהיה בעל מניות ומנהל בחברת אוגדן, תביעה בהיקף של 12 מיליון שקל בשל הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות קריסת החברה. בתביעתו טען אברהם כי הוא העביר לשלושה את השליטה בחברה תמורת השקעה הונית על יסוד מצג שנתנו לו, שלפיו בכוונתם להשקיע ולפתח אותה. ואולם, בדיעבד התברר לו, כך לפי תביעתו, כי מטרתם האמיתית של יגרמן ושותפיו היתה להשתלט על אוגדן ועל נכסיה ולעשות בהם שימוש אסור לטובתם האישית. כשמטרה זו לנגד עיניהם, כך טען, רוקנו השלושה את אוגדן מנכסיה עד לקריסתה. פרט לטענות התיישנות והכחשה מצדם של הנתבעים ציינו חלקם בכתב ההגנה כי בטרם הושקע בחברה כספם מצבה הכלכלי היה רעוע ועל סף חדלות פירעון, וכי אברהם הוא שהטעה אותם ביודעין והציג בפניהם מצג שווא, וקריסתה מוטלת גם עליו.

השופט ציין כי ההליך הפלילי דן אך ורק בעבירות שיוחסו לנתבעים, אולם אינו בוחן את מצבה הכלכלי והעסקי של החברה, פעולותיו של התובע ושאלת אחריותו למצב זה. אף לא נבחנה השאלה העובדתית והמשפטית בדבר הקשר הסיבתי בין העבירות שבוצעו לבין קריסתה של החברה. השופט קבע כי על אף הקביעה בהליך הפלילי כי הנתבעים פגעו באוגדן פגיעה ממונית מובהקת, הטענה בדבר אחריותם הבלעדית לקריסת החברה עדיין דרושה הוכחה, אבל אברהם לא הרים את נטל ההוכחה. "העבירות שבהן הורשעו הנתבעים - חמורות ככל שיהיו - הן עבירות כלפי תאגיד. הנזקים שתיאר התובע בעקבות אותן עבירות הם נזקים שנגרמו לתאגיד. סביר כי קריסת החברה גרמה נזקים לתובע, שהוא מבעלי מניותיה העיקריים, אולם התובע אינו אלא ניזוק עקיף, שאינו זכאי לפיצוי". בשל דחיית התביעה נקבע כי אברהם ישלם לשלושה סכום כולל של 100 אלף שקל עבור הוצאות משפט.