"אין ספק שבישראל יש סוכני קג"ב"

 גם הלילה דני סירקין לא יראה את שלושת ילדיו לפני שהם ילכו לישון. הוא ניסה להספיק הכל עד שמונה וחצי, אבל אז הודיעו לו שיש בעיה עם אחד הלוקיישנים בסדרה חדשה על המוסד שיביים בקרוב. באתר בחדרה אין מספיק אור, וגופי תאורה נוספים יעלו עוד 5,000 דולר. במקום לחזור הביתה, סירקין יבלה את הלילה במפעלים ברחבי גוש דן, בחיפוש אחר קצת אור לסצנה לילית.

אלא שלסירקין אסור להתלונן. כשבכרטיס הביקור שלך כתוב שאתה אחד מקומץ אנשים שמתפרנסים כאן מבימוי סדרות דרמה, אתה לא אמור להתלונן על שום דבר. לא על העובדה שגם כבמאי ויוצר מוערך אתה בעצם גם עוזר הפקה, ולא על זה ש־95% מזמנך מוקדש לחיפוש אחר פתרונות שיחסכו להפקה מזומנים. "זה יכול להיות מאוד מתסכל, מייאש ומשביז", מודה סירקין, "אבל כמו שאמרת, אסור לי להתלונן. אני מאוד אוהב את העבודה שלי, ובמצב שבו התעשייה נמצאת היום אני בר־מזל שהיא עדיין מספקת לי עבודה".

עדיין. כי אחרי 20 שנים פוריות להפליא שבהן ביים, יצר וגם כתב אינספור סדרות, זכה כבמאי בשני פרסי אופיר (הראשון בקולנוע עבור "למראית עין", השני בטלוויזיה על "הכל דבש"), סירקין לא ממש יודע מה הוא יעשה בקיץ הבא. "ברור שאני מודאג", הוא אומר, "מצלמים כאן פחות ופחות דרמות, אי אפשר להתווכח עם המספרים. מצד אחד התשוקה לספר סיפור מתח טוב ולראות אותו לא תיעלם, מצד שני אין ספק שלספר סיפור כזה הולך ונעשה קשה יותר".

צוות הסדרה "תא גורדין". "ליוצרי הסדרה יש לא מעט ביקורת על מה שקורה במדינה"

סירקין יודע על מה הוא מדבר. קברניטי הטלוויזיה שלנו לא שמחים לשמוע על סדרת מתח דוברת עברית, בטיעונים שהיו עד לא מזמן משכנעים: אקשן לא עובד כאן, זה לא אמין, וגם בתקציב גבוה יחסית אי אפשר להפיק סצנות פעולה אמיתיות.

כל אלה ושאר הנחות העבודה התפוצצו כמו מכונית תופת בלב מוסקבה לפני שלוש שנים, כשנחתה ב־yes העונה הראשונה של "תא גורדין" שסירקין יצר עם גיורא יהלום, עמית כהן ורון לשם. מבלי להיגרר למחמאות מביכות, רק נאמר שלראשונה סנובים נפוחים שמדקלמים את "הסמויה" יכלו להתיישב מול סדרת מתח דוברת עברית ולא להימלט בבהלה לאחר חמש דקות.

הסדרה מגוללת את סיפורו של אייל גורדין בגילומו המשובח, השרמנטי והאפל של רן דנקר. גורדין הוא קצין מצטיין ביחידת 669 שמתמנה לעוזרו האישי של מפקד חיל האוויר, ואין לו שמץ של מושג שההורים שלו ואחותו הם סוכנים פעילים של הקג"ב. פטר יום טוב, איש שב"כ שחוזר מפרישה (מוני מושונוב), יחשוף אותם ויאלץ את גורדין להחליט אם הוא בוחר במשפחה או במולדת. בתחילת הפרק הראשון של העונה השנייה (שישודר היום ב־22:45 ב־yes Action), יתמודד דנקר מול אחותו, שמחסלת ישראלים עבור האיראנים, והמוסד מבקש ממנו לעזור לתפוס אותה.

"שני הסרטים הראשונים בסדרה של ג'ייסון בורן ("זהות כפולה" ו"זהות במלכודת" - א"ש) הם ההשראה שלנו לתא גורדין", אומר סירקין, "כמו בורן, גם אייל גורדין הוא מישהו שלא יכול לסמוך על אף אדם בעולם, שיום אחד מגלה שכולם נגדו. יש משהו בסרטים האלה שמאוד אהבנו. וגם לנו יש שחקן מעולה וחתיך הורס בתפקיד הראשי".

דני סירקין. "מצלמים כאן פחות ופחות דרמות" | צילום: עמית שעל

הרוסים לא פראיירים

גם סירקין, כמו גיבור הסדרה שלו, נולד בצד השני של חומת הברזל. הוא עלה עם משפחתו ממוסקבה לירושלים ב־1973 כשהיה בן שנה וחצי. כמו גורדין, גם הוא שירת בתפקידי קצונה בחיל המודיעין, אבל בניגוד אליו, ההורים שלו הם לא סוכני שירות הביון הרוסי (ואתם יכולים לבדוק לבד בסרט התיעודי שעשה על אביו, האמן לב סירקין, "חלום של אידיוט").

האם אפשר להגיד אותם דברים בביטחון על כמעט 2 מיליון העולים מברית המועצות שהגיעו לישראל בשנות התשעים? סירקין משוכנע שלא. "אין בכלל ספק שהגיעו לכאן גם כמה וכמה סוכנים של הקג"ב. לא צריך הרבה בשביל זה", הוא אומר, "אתה מגיע למשפחה לפני שהיא עולה לארץ, מבטיח לה הכנסה חודשית קבועה, ובמקום לעשות את הדבר הנכון בני המשפחה נשאבים והופכים לסוכנים. החבר'ה ברוסיה, כידוע, הם לא פראיירים. הם לא יוותרו בקלות על מישהו שיכול לספק להם אינפורמציה".

מחאה אמנותית

מלבד סובייטים הבוגדים במדינתם תמצאו בעונה החדשה של "תא גורדין" גם מרגלים בשלל צורות וצבעים, שר ביטחון כוחני במיוחד וראש ממשלה דוגמן, שכל מה שמעניין אותו זה להופיע בטלוויזיה. "בוא נגיד שליוצרי הסדרה יש לא מעט ביקורת על מה שקורה במדינה", אומר סירקין. "הדבר האחרון שאפשר להאשים אותי בו הוא שמאלנות, אבל הגזענות הדוחה של חלק משרי הממשלה ושל ראש הממשלה במהלך הקיץ האחרון פשוט הוציאה אותי מדעתי. בתור מישהו שחושב שהעבודה שלו היא גם מעשה אמנות, אני בהחלט מרשה למחאה לבוא לידי ביטוי ביצירה שלי".