אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
סיפורו של מספר: 65% צילום: אוראל כהן

סיפורו של מספר: 65%

זהו שיעור הכספים המופנים למסלולים הסולידיים בפוליסות של הפניקס; הבעיה: מוצר פיננסי, שיתרונותיו מובהקים ככל שיהיו, לא מצדיק רכישה בכל מחיר

11.12.2014, 08:01 | רחלי בינדמן
הכתבה שפורסמה ב"כלכליסט" ביום ג' על פוליסות החיסכון - המתחרות החדשות והנוצצות של קרנות הנאמנות מבית היוצר של חברות הביטוח - עוררה מיני־סערה. "זה מוצר מצוין", זעקו כותרות המיילים שהגיעו לתיבת הדואר של "כלכליסט". בהמשך הוצג פירוט מדוקדק של הטבות המס, תמהיל ההשקעות המגוון והיעדר דמי המשמרת שמהם נהנים המשקיעים בפוליסות הללו. אלא שהתגובות, שרובן, באופן לא מפתיע, הגיע מסוכני ביטוח המשווקים את המוצר ונהנים מעמלות גבוהות שהם גוזרים ממנו, פספסו את השורה התחתונה והחשובה. המציאות מוכיחה שקיים פער אדיר בין יתרונות המוצר, שבהחלט קיימים, לבין האופן שבו הוא מוגש ללקוחות.

באתר האוצר מפורטים נתונים לגבי המסלולים שאליהם מנותבים כספי המשקיעים ודמי הניהול הממוצעים בהם בחלק מהחברות המשווקות את המוצר. התמונה ברורה: רוב כספי המשקיעים מנותבים לאפיקים סולידיים, שבהם פוטנציאל תשואה נמוך, בעיקר מסלולי אג"ח. דמי הניהול הממוצעים נעים בין 1.4% ל־1.6% - גבוהים ב־50% (!) מדמי הניהול שגובות קרנות נאמנות המשקיעות בעיקר באג"ח. ספק אם הטבה מיסויית של דחיית אירוע מס בעת מעבר בין מסלולים בפוליסות החיסכון מצדיקה תוספת כזו בדמי הניהול. יתרה מכך, יתרון מובהק של פוליסות החיסכון – השקעה בנכסים לא סחירים - לא קיים במסלולים הסולידיים, שמשקיעים בעיקר באג"ח ממשלתיות וקונצרניות סחירות.

 , צילום: shutterstock צילום: shutterstock  , צילום: shutterstock

דוגמה מובהקת ניתן למצוא בפוליסות החיסכון של הפניקס ואקסלנס, שבהן כ־65% מהנכסים (מעט פחות מ־600 מיליון שקל מתוך 880 מיליון שקל) מנותבים למסלולים סולידיים. במסלולים אלה עיקר ההשקעות מופנה לאג"ח ממשלתיות, עם חשיפה של עד 15% בלבד למניות.

מוצר פיננסי, בעל יתרונות מובהקים ככל שיהיו, לא מצדיק רכישה בכל מחיר. כשמשקיעים במוצר חיסכון, יש לבדוק ולהשוות דמי ניהול וביצועים של מוצרים וגופים מתחרים. פוליסות החיסכון סובלות היום מחוסר שקיפות מובהק, להבדיל מתעשיית קרנות הנאמנות, שבה שלל מערכות השוואה. היקף הנכסים בפוליסות החיסכון, התשואות ודמי הניהול הממוצעים - כולם מוצגים באופן חלקי וחסר באתר משרד האוצר.

היעדר השקיפות מאפשר לגופים בעלי אינטרס לגזור קופון על המשקיעים, המחפשים תשואה עדיפה לפיקדון הבנקאי בעידן של ריבית אפס. סוכני הביטוח משווקים את המוצר ומקבלים עמלה הנגזרת מגובה דמי הניהול, וספק אם יתאמצו להפחית אותם ללקוח. חברות הביטוח מצדן נהנות מהיעדר תחרות ולא טורחות להציג דמי ניהול תחרותיים, אלא ללקוחות המיוחסים, בעלי כושר מיקוח והיקף השקעות גדול. זה לא אומר שלמוצר אין זכות קיום. כשהוא ישווק באופן הולם, יציג שקיפות ויוצע בדמי ניהול תחרותיים - הוא בהחלט יכול להפוך לחלופה ראויה לקרנות הנאמנות. על המפקחת על הביטוח באוצר, דורית סלינגר, לדאוג שכך יקרה.  

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות