פרונטלי: מה שלוהט עכשיו

פריחה באלקטרז

דרקון טוויטר ולגו מחאה: איי ווייוויי מציג בכלא המיתולוגי תערוכה העוסקת בדיכוי

האמן הסיני איי ווייוויי, שעוסק בחירות ובגבולות הכוח של משטרים, הפסיק בשנים האחרונות להסתתר מאחורי התחכום המרומז שאפיין אותו.

בקביעת המיקום לתערוכה החדשה שלו, למשל, איי מספק הצהרה בוטה: הוא בחר בבית הכלא הידוע לשמצה (והנטוש) אלקטרז בסן פרנסיסקו. בתערוכה Large@ ("אסיר נמלט", בתרגום חופשי) איי מציג עבודות שעוסקות בכליאה, דיכוי ואסירי מצפון: בתאי האסירים, למשל, הוא משמיע הקלטות של מתנגדי משטר כמו פוסי ריוט ופלה קותי; באגף הרפואי הוא הניח המוני פרחי פורצלן, רמז לנאומו של מאו דזה־דונג "הניחו לאלף פרחים לפרוח" שקרא לפתיחות במשטר הסיני; ובמבנה סמוך הוא הציב דרקון נייר סיני שעיניו בדמות הלוגו של טוויטר וגופו נושא ציטוטים של נלסון מנדלה ואדוארד סנודן, וכן שישה שטיחי לגו הכוללים פורטרטים של 175 אסירי מצפון כמו צ'לסי מאנינג. עד סוף אפריל.

יעל סובינסקי

 

טכנולוגיה לבישה

עור נחש ומסך מגע

המירוץ לעיצוב גאדג'טים שהם גם פריטי אופנה מתחמם: אחרי שגוגל השיקו משקפי גלאס בעיצובה של דיאן פון פירסטנברג ואפל גייסו את המעצב מארק ניוסום ובכירים מבית איב סאן לורן לטובת שעון iWatch, גם אינטל נכנסת לתמונה. שיתוף פעולה של החברה עם מותג האופנה הנחשב Opening Ceremony הניב צמיד חכם נשי מעוטר עור נחש ומשובץ אבנים מלאכותיות, הכולל מסך מגע שמאפשר לגלוש באינטרנט, לנהל יומן ועוד. 495 דולר והוא שלכן.

יעל סובינסקי

 

רצה עמוק

מרי קטרנצו מעצבת לאדידס

 

מותג הספורט הוותיק אדידס הזמין את המעצבת המסקרנת מרי קטרנצו לעצב קולקציית קפסולה מיוחדת של נעלי התעמלות ובגדי ספורט בסגנונה, המאופיין בהדפסים דיגיטליים ססגוניים, גזרות תלת־ממדיות ושילובים נועזים. קטרנצו, ילידת אתונה, שיתפה פעולה לפני כשנתיים עם המותג הבריטי טופ שופ, בקולקציה שנחטפה מהמדפים בתוך שעות.

עילית מינמר

 

 

כובשים את לונדון בפחית

עד שחשבנו שכבר התרגלנו למסעדות קונספט באה Tincan, שפועלת בסוהו של לונדון, ומחדשת בקונספט מפתיע: מסעדה ללא מטבח המציעה לסועדים כ־30 סוגים של שימורי דגים ופירות ים המיוצרים בידי עסקים משפחתיים מתמחים. "אלו הדגים המשומרים הטובים בעולם", הסביר ל"גרדיאן" מקסימיליאנו ארוסט, אחד מבעלי המסעדה. "היצרנים דגים בשיטות מסורתיות ובוחרים בקפידה את הנתחים לשימור". ההיצע כולל בין היתר מקרל פורטוגזי בשמן זית (7 ליש"ט, כ־42 שקל), כבד מעושן של בקלה איסלנדית (60 שקל) וקוויאר של קיפוד ים מספרד (110 שקל), ולצדם לחם, סלט ירוק, לימון וצ'ילי. גם בעיצוב המסעדה קיבלו הפחיות את מרכז הבמה, והתצוגה שלהן על הקירות השחורים הופכת לאלמנט עיצובי נהדר. המסעדה תפעל בלונדון עד מרץ, ואז תעבור לניו יורק.

www.tincanlondon.com

יעל סובינסקי

 

  

זו שכובעת

יעל כהן, מעצבת ויוצרת רב־תחומית, מרצה במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל ובבית הספר “הגילדה”, הקימה את מותג הכובעים Justine ב־2012. אחרי לימודי עיצוב, אמנות וקולנוע בחרה כהן דווקא להחיות את הכובענות בארץ: “די מהר נמשכתי לתחום הכובעים, למרות הקושי, כי בארץ אין מורשת מקצועית שעברה מדור לדור. בהתחלה למדתי אצל סופיה באך, הראשונה שהקימה לפני שנים סלון ראשון בתל אביב לכובענות. חלק מהחזון שלי הוא להחזיר את הכובענות לישראל”.

את חומרי הגלם היא מייבאת מחו”ל, בעיקר מאנגליה, ובשיטת העבודה שלה היא משלבת טכניקות מסורתיות עם גישות חדשות לעיבוד חומרי הגלם. קולקציית החורף מתמקדת בצורות גיאומטריות ונוצרה בשיתוף מעצבת הטקסטיל מיקה בר. בקולקציה שש סדרות של כובעים ואביזרי ראש, ובהם כובעי לבד, כובעי כותנה רחבי שוליים, כובעי קוקטייל קטנים, מגבעות פדורה, כובעי מצחייה וכובעים רחבי שוליים. www.justinehats.com

עילית מינמר

 

 

אלכוהול

התקווה של הנסי

 

אמן הרחוב והמעצב הגרפי האקטיביסט שפרד פיירי (Fairey), שהתפרסם בזכות הכרזה "HOPE" שהזניקה את אובמה לנשיאות, עיצב עבור קוניאק הנסי מהדורה מוגבלת מרהיבה. 170 שקל 

 

 

לשחק עם פליני

פארק שעשועים חדש ליד רומא מוקדש למיטב הקולנוע האיטלקי

 

אולפני צ’ינצ'יטה (“עיר הקולנוע” באיטלקית), הלב הפועם של הקולנוע האיטלקי, נכנסו בקיץ האחרון לעסקי פארק השעשועים. האולפן הוקם בידי בניטו מוסוליני ב־1937, שותק בזמן המלחמה בין 1943–1947, והופרט ב־1998. תקופת הזוהר שלו היתה בשנות החמישים והשישים, כשעבדו בו יוצרים כמו ויטוריו דה סיקה, רוברטו רוסליני, מיכאלאנג’לו אנטוניוני - ובעיקר פדריקו פליני, מלך המלכים של הקולנוע האיטלקי, שבנה באולפן את ממלכות הדמיון הפרטי שלו. בשנות השמונים והתשעים האולפן קרטע ושרד רק בזכות הפקות טלוויזיוניות, ומאז ההפרטה הוא ממצב עצמו מחדש כאולפן מרכזי להפקות בינלאומיות.

פארק השעשועים הוקם במרחק של כ־25 ק"מ מהאולפן. על העיצוב הופקד דאנטה פראטי, מעצב־העל של תפאורות בקולנוע האיטלקי, שעבד על חמשת סרטיו האחרונים של פליני וזכה בשלושה פרסי אוסקר.

 

אם בפארק היו מתקנים המושתתים על עבודות מסרטיו הקודמים זה יכול היה להיות אחד מאתרי התיירות ההזויים בעולם. דמיינו את ריגושי האימה והדמיון בפארק שעשועים המבוסס על התפאורות ל”הרפתקאות הברון מינכהאוזן” (1988) של טרי גיליאם או “דרקולה” (1992) של פרנסיס פורד קופולה. ואם זה לא מספיק הארד קור, שחזור העבודה שביצע פראטי בסרטו השטני של פייר פאולו פאזוליני “120 ימי סדום” (1975) היה מאתגר גם את חובבי ה־BDSM הקיצוניים ביותר. אבל לא כך הוא הדבר. הגלגול של צ’ינצ’יטה כפארק שעשועים הוא ידידותי לילדים, וכולל את השילוב המקובל בין רכבות הרים, גירויים אודיו־ויזואליים ומוזיאון קולנוע חווייתי. כמה חבל על הזדמנות שהוחמצה.

ארז דבורה 

תכשיטים

בעקבות מורקמי

 

1Q84 היא קולקציית כסף ראשונה למעצב התכשיטים בני פרי־זן, שעבד עד כה בעיקר עם זהב ואבנים יקרות. הקולקציה, בהשראת ספרו של הרוקי מורקמי, עשויה עיגולי כסף בצורת ירחים שמשובצים בהם חוטי ניילון בשתי וערב בכסף ובשחור. לבעלות סגנון אקלקטי שאינן נוהות אחרי טרנדים ואוהבות פריטים בולטים.

עילית מינמר 

קולנוע

איזה סרט יוביל במרוץ לאוסקר

 

סיומה הקרב של השנה הולך וסוגר את רשימת הסרטים לשנת 2014. אמנם יש עוד זמן עד ההכרזה על הסרטים המועמדים לאוסקר (סוף ינואר), שלא לדבר על הטקס עצמו, אבל נימוקים הגיוניים אף פעם לא עצרו אותנו בדרך להימור.

1. התמקדות בסרטים המדוברים של השנה: “התבגרות”: דרמה רגישה שצולמה על פני 12 שנים; שני סרטי גאון־בריטי־מתמודד־עם־מוגבלות־גופנית ו/או חברתית: “משחק החיקוי” (אלן טיורינג) ו”התיאוריה של הכל” (סטיבן הוקינג); “בירדמן”: בדיחה על חשבון הוליווד; “סלמה”: דרמת מרטין לות’ר קינג; “לא נשבר”: שילוב של ביוגרפיה, דרמת הישרדות, סרט ספורט, ואנג’לינה ג’ולי כבמאית; “פוקס קצ’ר”: אלגוריה על גבריות אמריקאית במשבר; ו”נעלמת”: סאטירת נישואים מטורללת.

2. ניפוי: סרטי הגאון הבריטי יקזזו זה את זה. "סלמה" אמנם מציג ביוגרפיה של גיבור שחור, אך בשנה שעברה זכה "12 שנים של עבדות", ולכן ניאלץ לחכות לפחות עוד חמש שנים עד שסרט שעוסק בשחורים יהיה שוב מועמד רציני. “פוקס ק’צר” קודר מדי, ו”נעלמת” הוא בידור ז’אנרי.

3. ראש החץ: "בירדמן", הקאמבק של מייקל קיטון, מחניף לשחקנים, קבוצת הבוחרים הגדולה ביותר, אבל גם אקסצנטרי למדי (מדי?). "התבגרות" זוכה לאהדה מקיר לקיר, אבל ביסודו סרט אינדי קטנטן, והוליווד אינה מפרגנת גדולה לאינדי בישורת האחרונה. ומי נשארה? המלכה אנג'לינה, עם תסריט של האחים כהן והצלם הקבוע שלהם. אפילו הגיבור שעל סיפורו מבוסס הסרט - לואי זמפריני, אצן אולימפי ששרד מחנה שבויים יפני - הואיל למות לפני כמה שבועות בגיל 97, ללא ספק כאקט מבריק של יחצנות. "לא נשבר" יהיה חייב להיות סרט איום ונורא כדי לא להיות השפיץ של ראש החץ השנה.

 

ארז דבורה

 

 

תיק אישי

מי צריך בירקין? האמנית מירנדה ג’וליי משיקה תיק איקוני

קבלו את ה”מירנדה” - טייקאוף של האמנית הרב־תחומית מירנדה ג’וליי על התיקים האיקוניים של מותגי היוקרה הקרויים על שם המוזות ששימשו השראה ליצירתם (כמו הבירקין של הרמס). ג’וליי יצרה בשיתוף מותג האקססוריז Welcome Companion תיק המשקף במדויק את תכולת התיק שלה. התיק, העשוי עור, הושק במהדורה מוגבלת (1,500 דולר), ומבטא את הכנות המוזרה ומלאת ההומור של ג’וליי. 

הנה ההסבר המלא, במילותיה של ג’וליי עצמה:

ספר

עניין פרוידיאני

יותר מ־20 שנה עבד דיוויד דוסון בתפקיד האסיסטנט הצמוד של לוסיאן פרויד, אולי הצייר החשוב ביותר בעשורים האחרונים. מערכת היחסים הארוכה והקרובה, שבמהלכה האסיסטנט שימש לעתים מודל לציור, הפכה את דוסון לאחד מאנשי סודו של פרויד, שהיה אדם פרטי מאוד. עכשיו, שלוש שנים לאחר מותו של הצייר, דוסון מפרסם את "A Painter's Progress: A Portrait of Lucian Freud", ספר שמאפשר להציץ לעולמו של פרויד וללוות את התפתחותו המקצועית והאמנותית דרך זיכרונות מהסטודיו וצילומים שטרם פורסמו המתעדים את חייו ואת תהליך היצירה שלו - מפגישה במסעדה עם מעצבת האופנה סטלה מקרטני ועד ציור דיוקנה של המלכה אליזבת'. 

יעל סובינסקי

 

אבו נפחא

כשנולדה האחיינית הראשונה שלה, דנה מוסקט יצרה עבורה מתנה בעבודת יד: כרית בצורת תמנון ענק. לחברה אחרת שילדה העניקה מוסקט לווייתן עצום, והתגובות המתלהבות הפכו את המתנות למותג: BigStuffed. מוסקט, בוגרת עיצוב אופנה בשנקר שמתגוררת בשנים האחרונות בפריז, עיצבה קולקציה של חיות ים יפהפיות ומשעשעות העשויות משילובי בדים ומחומרים טבעיים: חתול ים, תמנון, לווייתן וכוכב ים רכים וגדולי ממדים, כולם בצורות שהופכות את החיה לנוחה להישענות או להתכרבלות. מ־300 שקל.

 

יעל סובינסקי

 

 

משק כנפי אלומה

המעצבת היצירתית חוזרת ליצור לנשים

 

הסטודיו הקטן של אלומה קליין בגבעתיים כל כולו אינטימיות ביתית ויצירתיות. ציורי הציפורים, מקור השראה בלתי נדלה בעבור קליין, תלויים על הקירות ומעטרים את נייר המשי שבו היא עוטפת את הפריטים המוכנים למשלוח ללקוחות מרחבי העולם. בדים אפריקאיים מרהיבים מקופלים על שורת מדפים, חצאיות ושמלות ססגוניות תלויות על קולבים ולצדן פריטים בעבודת יד.

 

את החנות שלה בתל אביב סגרה לפני שנתיים וחצי, ומאז עיצבה קולקציית ילדים קטנה. עכשיו היא החליטה לחזור ליצור עבור נשים. הפעם היא מוכרת דרך אתר etsy וגם בתיאום מראש בסטודיו. "החלטתי לא לשחק יותר לפי הקודים של עולם האופנה ולעשות קולקציות, אלא את מה שאני חושבת שעובד".

 

מלבד החצאיות והשמלות האפריקאיות היפהפיות, שאת הבדים שלהן היא מייבאת מאנגליה, היא ממשיכה ליצור צווארונים וצעיפים מצמר שנטווה ונצבע בעבודת יד, וגם פריטים דקורטיביים לבית כגון כריות נוי. 

עילית מינמר

 

 

אודיופיל

הינשוף של סמסונג

 

הרמקול החדש הוא חלק מסדרת STARON של סמסונג שעוצבה בהשראת חיות בר. הוא הוצג בפסטיבל העיצוב של לונדון וזכה מאז בשבחים על סגנון הרטרו המבריק שלו. www.staron.com

 

 

פיקאסו חוזר למארה

 

כמו ברומן צרפתי קלאסי, חמש השנים האחרונות עברו על מוזיאון פיקאסו בפריז בסערה רבתי: מהלך ההרחבה, שלשמו המוזיאון נסגר זמנית, איבד כל קשר עם לוחות הזמנים ותקציבו תפח ל־52 מיליון יורו; שלל סקנדלים ואינטריגות אילצו את מנהלת המוזיאון להתפטר; מרד עובדים נגמר בגל עכור של התפטרויות; ובנו של האמן, קלוד פיקאסו, שחרר שורה של התפרצויות זעם נוכח הפארסה המתמשכת. עכשיו, כשמנהלו החדש של המוזיאון הוביל סוף סוף את הפתיחה מחדש, האבק החל לשקוע, ואפשר להתחיל להתרגש מהמוזיאון עצמו - ויש בהחלט ממה.

 

המבנה, ששוכן ברובע המארֵה, מכיל יותר מ־400 עבודות של פיקאסו (יותר מכל אוסף אחר של האמן) ומבחר קטן מעבודותיהם של אמנים שאהב, כמו דגה, סזאן, גוגן, מירו, מאטיס ואחרים. הניסיון כאן הוא לא להציג רק את רגעי השיא של פיקאסו אלא לבנות חתך של התפתחותו כאמן, תוך שימוש בחומרים אישיים שבני משפחתו הורישו לממשל הצרפתי. אם לשפוט על פי התורים בכניסה, הניסיון הזה הצליח. www.museepicassoparis.fr/en

 

שופינג פוש על סטרואידים

ויקטוריה בקהאם פתחה חנות ראשונה למותג היוקרה שלה ברחוב דוֹבר בלונדון. הבוטיק, שעיצבה האדריכלית הנחשבת פארשיד מוסאווי, נראה יותר כגלריה, עם עבודה של דמיאן הירסט (600 אלף ליש"ט) במחלקת האח"מים. לבעלי אמצעים בלבד.

 

 

חלוצי השלל

במסעדת חלוצים 3 רוקחים מטעמים מחומרי גלם שבדרך כלל היו מושלכים לפח

נעמה שטרנליכט מוזגת בריכוז לבקבוק סירופ ענבי ברברה סמיך ודבשי, שאוצר בתוכו את כל הארומות המסחררות של הענב. הסירופ הזה, שרקחה לפני כמה חודשים, כבר שימש השראה למנת טרין חזיר וכבדים, וישמש אותה ואת בן זוגה איתן ונונו, שותפה למסעדת חלוצים 3 שבתל אביב, בהכנת מנות נוספות במהלך החורף.

 

את הסירופ הכינה שטרנליכט ממיץ ענבי ברברה שקיבלה מיקב כרם שבו לאחר שלא נמצא לו שימוש בעשיית היין. היא בישלה וצמצמה את המיץ במשך שעות ארוכות ללא תוספת סוכר או תבלינים עד לקבלת הנוזל האדום העמוק בעל הטעם העשיר המתקתק.

"ביקרתי בקיץ ביקב כרם שבו בזמן שגבי סדן, היינן, הכין את יין הרוזה. הוא מניח את הענבים ונותן להם להפריש נוזל ומשתמש בו, אבל בשאר המיץ שנותר בענבים הוא לא משתמש כי הוא נחשב פחות איכותי לעשיית היין. באותו יום לקחתי איתי בחזרה לתל אביב 30 ליטר מיץ ובישלתי אותם עד שנותרו 10 ליטרים של סירופ מרוכז".

הסירופ הזה משקף את האג'נדה הקולינרית המנחה את בני הזוג במסעדה הקטנה והנפלאה שלהם הממוקמת ליד שוק לוינסקי.

"מרתק אותי להשתמש בחומרי גלם שבדרך כלל היו מושלכים לפח", היא אומרת, ומציינת את פילוסופיית Nose to Tail הדוגלת בשימוש בכל חלקי החיה בבישול כפתרון מוסרי אקולוגי כמקור השראה שלה. "בתעשיית המזון יש חומרים שמתבזבזים, ושימוש בחומרים האלה מקסים אותי. גראפה, למשל, היא מוצר כזה, עושים אותה מקליפות הענבים שלייננים כבר אין מה לעשות איתם. את הורז'ו, מיץ ענבי בוסר, אני מכינה מענבים שהכורמים נוהגים להשליך לפח".

גלי וולוצקי

אקססוריז

הנה באה הרכבת

 

פארל וויליאמס, הזמר־ראפר־מפיק־מלחין־מעצב, שחבר בעבר לבתי אופנה כמו קום דה גרסון, אדידס, יוניקלו ולואי ויטון, עיצב למותג המזוודות והתיקים היוקרתי Moynat קולקציית תיקים ייחודית בהשראת רכבות ישנות ורכבות צעצוע

עילית מינמר

 

 

מונולוגים מהווגינה

תערוכה מרתקת של אמניות בינלאומיות הוצגה השבוע במקביל ליריד ארט בזל מיאמי

״גוף אוטומטי״ הוא שמו של פרויקט ייחודי על טהרת הנשיות שהתקיים השבוע במיאמי, במקביל ליריד האמנות החשוב ארט בזל מיאמי. במשך ארבעה ימים הוקרנו עבודות וידיאו והתקיימו מיצגים של 33 אמניות, ובהן 5 אמניות ישראליות (כמו סיגלית לנדאו ורונה יפמן) שנבחרו בידי 25 אוצרות (ובהן תמי כץ פריימן, נציגתנו במיאמי). המיצגים עסקו ביחס לטבע, בגוף הנשי (לא מעט עירום הוצג במהלך ימים אלו) וכמובן בשאלות מגדריות. למשל, המיצג “Roll Call” של מיקול הברון מארצות הברית, ששאב את השראתו מהמיצג הרדיקלי של קרול שנימן ״מגילות גנוזות״ מ־1975, שבמהלכו עמדה עירומה על שולחן, הוציאה מהווגינה מגילת נייר והחלה להקריא.

גם הברון עומדת עירומה על שולחן, מוציאה נייר מהווגינה ומתחילה להקריא, אך בשעה שהטקסט של שנימן עסק בווגינה עצמה, הטקסט של הברון עוסק ביחס התצוגה שבין אמנים ואמניות בשדה האמנות בלוס אנג׳לס. הברון הקריאה יותר מ־2,000 שמות של אמנים ואמניות שהציגו ב־88 גלריות ב־2013, כש־70% מהמציגים הם גברים. מעניין לבדוק את הסטטיסטיקה בישראל. אולי אחת האמניות המקומיות תיקח על עצמה את המשימה? זוהי תערוכה נודדת, שבכל שנה תתקיים בעיר אחרת (בשנה האחרונה היא תתקיים בבואנוס איירס) עם דגש על האמניות המקומיות שבה, ומשנה לשנה מספר האמניות יגדל ויהפוך למגוון יותר. מי יודע, אולי נציגתנו ביריד תדאג שפרויקט מעניין זה יגיע מתישהו גם לישראל. www.autobody-movement.com

דנה גילרמן

 

 

עיר אוכלת יושביה

 

ברשימת אתרי החובה לביקור בניו יורק הופיעו תמיד לא מעט אטרקציות קולינריות, מהקאפקייקס של מגנוליה ועד הסטייק של ויקטור לוגר. בשנים האחרונות מצטרפים לרשימה שוקי האוכל, שהולכים ומשנים את המפה הקולינרית הניו־יורקית. אל השווקים הממוסדים כמו Eataly (בתמונה) נוספו בחודשים האחרונים כמה שחקנים חדשים ומסקרנים: בקראון הייטס שבברוקלין נפתח Berg’n, היכל בירה רחב ממדים מבית היזמים שמאחורי שוק האוכל Smorgasburg; בווסט וילג' נפתח Gansevoort Market, שכולל דוכנים של כמה שמות בולטים בסצנת האוכל העירונית; ובתחילת 2015 ייפתח בבניין הלמסלי שבמידטאון שוק אוכל מקורה שיציע 25 דוכני מזון של יצרנים קטנים וארטיזנלים, כל אחד מעולם קולינרי אחר. אפשר להניח שהביקור הבא בניו יורק ייגמר באובר־ווייט - ולאו דווקא במזוודה. www.bergn.com, www.gansmarket.com

יעל סובינסקי

 

 

אביב בדיור

 

רף סימונס ממשיך את הקו של כריסטיאן דיור, עטור הפרחים וצעיפי המשי, בקולקציית קרוז 2015. הקולקציה מושקת בימים אלה בחנות דיור החדשה, שנפתחה החודש בבוטיק אניגמה בכיכר המדינה.

עילית מינמר

 

 

לא מפסיק ללעוס

השף הישראלי־בריטי המצליח יותם אוטולנגי הוציא ספר חדש, "Plenty More" ("עוד הרבה", הוצאת רנדום האוס), המשך ל"Plenty", ספרו הקודם שהיה רב־מכר עולמי והוגדר ספר הבישול הצמחוני החשוב של העשור האחרון. אוטולנגי, שחי כבר 15 שנה בלונדון, הוא בעל רשת מסעדות מצליחות שם, כותב ל"גרדיאן" ומגיש תוכנית בישול בערוץ 4 הבריטי. "הבוסטון גלוב" כבר מהלל את הספר החדש ואת השף עצמו: "אוטולנגי הכיר לבשלנים הביתיים את נפלאות הזעתר, הלימונים הכבושים ועוד מרכיבים ים־תיכוניים אזוטריים", כתב העיתון, שהכתיר את הספר כאחד מספרי הבישול הטובים של השנה.