ביקורת ספר: "אודסה סטאר", הרמן קוך

"אודסה סטאר" (מהולנדית: ענבל זילברשטיין. הוצאת "כתר", 295 עמ') הוא ללא ספק אחד הספרים הכי רעים שקראתי בשנים האחרונות. בכוונה אני כותב רעים ולא גרועים, כי יותר משהוא כתוב לא טוב, משעמם וכמעט בלתי ניתן לצליחה, הוא פשוט רווי רוע כל כך מעורר סלידה ונטול השראה או סטייל שלא היה כמעט עמוד שבו לא שאלתי את עצמי למה אני לא סוגר את החרפה הזאת ודי.

דבר המבקר: פרד מורמן, גבר הולנדי נשוי ואב לבן מתבגר, מתגורר בקומה השנייה של בית פרברים הולנדי שבקומתו הראשונה מתגוררת גברת דה בילדה, אשה מבוגרת ונרגנת שמביתה עולה באופן קבוע צחנה נוראית שמזכירה לפרד ריח של גמלים. יום אחד נתקל פרד במקס ח', מי שהיה חברו לספסל הלימודים בתיכון והיום הוא איש עולם תחתון ידוע לשמצה. פרד, אחד הטיפוסים הכי משמימים שעלו אי פעם על דפיו של ספר, נמשך אל האלימות חסרת הרסן שבחיי חברו לשעבר ומחליט להתיידד איתו בכל מחיר.

מערכת יחסים קלושה וחסרת אמינות אכן נרקמת בין שני הגברים, שאחריה הקורא נאלץ לעקוב בלאות וחוסר עניין דווקא משום שהיא מתיימרת להציג את עצמה כמקורית ויוצאת דופן. גם מערכות היחסים האחרות, של פרד עם אשתו, עם בנו או עם חבריו מסתכמות בניכור שטחי, חוסר כבוד, זלזול, דחייה, גועל, שנאה, ואינספור דימויים שחוקים מהסוג הנחות ביותר.

הספר אודסה סטאר

מובן שככזה, הרומן מזמין קריאה מודעת לעצמה שבאה למתוח ביקורת חברתית נוקבת על השטחיות והאלימות שפושה בחברה ההולנדית ואולי בחברה המערבית כולה. כתיבה ביקורתית דורשת יכולת להתעלות איכשהו מעל חומרי המציאות כדי להצליח ללוש אותם ליצירה בעלת ממד אסתטי שמעניקה תובנות כלשהן לגבי אותה מציאות שהיא באה לתאר, אבל הרושם העצוב שמתקבל הוא שהרומן עצמו הוא ביטוי של אותה מציאות: שטחי, בנלי, כתוב בינוני עד רע ונטול השראה.

גיבור הרומן לא באמת עובר מהפך או שינוי. הוא אמנם מנצל את הקשר החדש שלו עם מקס כדי להוציא לפועל תוכניות נלוזות ומרושעות, אבל כקורא אתה רק לומד להכיר מה שידעת כמעט מהרגע הראשון: שפרד מורמן הוא איש מרושע, לא מאוד אינטליגנטי ולא מאוד מעניין, וככזה הוא מייצג לא רע את הרומן בכללותו.

ציטוט למזכרת: "זה היה ריח שהזכיר מצד אחד מחנה גמלים ומצד שני סירחון מחליא של שירותים ניידים פתוחים למחצה שיש לרוב בקמפינגים. חמוץ־מתוק, אבל מדולל עם טיפה אמוניה, שגורמת לך לדמוע".

שורה תחתונה: לא נעים להגיד, אבל קשה למצוא מילה טובה על הספר הזה.