כלכלנים עילאיים ומתנשאים

"הכלים של מקצוע הכלכלה יעילים ביותר להערכת איכות הנתונים בכל מצב, ואת עקרונות קבלת ההחלטות של הכלכלנים אפשר ליישם בכל מקום. בכל מקום, גם ברחם". כך הסבירה אמילי אוסטר, פרופסור לכלכלה בבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת שיקגו, את החלטתה לכתוב בעצמה מדריך הכנה ללידה שכותרתו הצנועה היא "לצפות טוב יותר: למה העצות המסורתיות להיריון שגויות ומה אתם באמת צריכים לדעת".

הספר של אוסטר היה בשנה החולפת לאחד הספרים המדוברים בארה"ב, והוא גם דוגמה טובה למגמה גוברת של כלכלנים להתערב בכל תחום אפשרי. הם עושים זאת מתוך אמונה ברורה: כלכלנים מבינים הכי טוב. כלכלנים עוסקים בשנים האחרונות לא רק בנושאים כמו תחרות מחירים, מדיניות סחר והקשר בין האבטלה לאינפלציה, אלא גם במגוון שאלות שהקשר ביניהן לבין כלכלה ברור הרבה פחות: מחיסונים במדינות עולם שלישי, דרך רפורמה בחינוך בארה"ב ועד הדרך הנכונה להילחם בהתחממות הגלובלית. כלכלנים, ידיהם בכל.

העולם צריך להקשיב

 

מה גורם לכלכלנים להאמין שיש להם מה לומר בכל נושא כמעט? ויותר מזה, מה בדיוק גורם לכלכלנים להרגיש מעל כל השאר, ובמיוחד מעל אקדמאים מענפים אחרים של מדעי החברה? השאלה הזאת עומדת בלב "עליונות הכלכלנים", מאמר פרובוקטיבי של פרופ' מריון פורקד, סוציולוגית מאוניברסיטת ברקלי, שמכה גלים בקהילת הכלכלנים בשבועות האחרונים.

מה שמרעיש כל כך במחקר של פורקד הוא שהתשובה שלה לחידת עליונות הכלכלנים טמונה לא בכישורים השכליים שלהם וגם לא בכלי מחקר עוצמתיים, אלא דווקא במאפיינים של המקצוע שלהם. הכלכלנים, היא מסבירה, הם קליקה סגורה והיררכית באקדמיה, קהילה ששוררת בה אחידות מחשבתית ושחבריה מרוויחים הרבה יותר מאקדמאים אחרים ומוצאים בכך הוכחה לעליונותם. כל אלה גורמים להם להרגיש שיש להם מה להגיד ושהעולם צריך להקשיב.

את הטענה הזאת פורקד מגבה בנתונים. כך למשל, היא מראה שאקדמאים אחרים מוכנים לצטט כלכלנים, ואילו כלכלנים לא מרבים לצטט חוקרים אחרים. בסקר שפורקד מצטטת נמצא שלהבדיל מאקדמאים אחרים רוב הכלכלנים לא מאמינים בידע בין־תחומי.

מקצוע הכלכלה מסתכל פנימה ומעלה. שלוש מחלקות לכלכלה - הרווארד, MIT ושיקגו - שולטות גם בחלק ניכר מהפרסומים בעיתונות המקצועית וגם בשוק העבודה האקדמי. התוצאה היא ליבה אחידה שנותנת את הטון לשאר המקצוע. כלכלנים, במילים אחרות, מדברים בקול אחד, במיוחד בהשוואה לחלקים אחרים באקדמיה.

וכלכלנים גם מרוויחים יותר, בין השאר בגלל עליית בתי הספר למינהל עסקים. 20 בתי הספר המובילים למינהל עסקים באמריקה מעסיקים כיום כמעט את אותה כמות כלכלנים כמו 20 המחלקות המובילות לכלכלה. התוצאה: בעשורים האחרונים נרשמה עלייה בשכר הכלכלנים, ובמיוחד בצמרת. השכר החציוני של מרצה לכלכלה בארה"ב היה 103 אלף דולר ב־2012, וכלכלן בעשירון העליון של המקצוע כבר הרוויח 160 אלף דולר בממוצע. לשם השוואה, השכר החציוני לסוציולוג היה 76 אלף דולר ו־118 אלף דולר למי שהתברג בעשירון העליון. וזה כמובן בלי להביא בחשבון הכנסה ממשרות ייעוץ או חברות בדירקטוריונים. כפי שפורקד מנסחת זאת: "בין הכלכלנים לציבור הרחב קיים פעם חברתי גדל והולך".

לקינוח, פורקד מזכירה כבדרך אגב שכלכלה היא גם מקצוע שנשלט, עדיין, בידי גברים. זאת בדומה למדעים המדויקים ובשונה מסוציולוגיה, פסיכולוגיה ומדע המדינה. רק 30% ממקבלי תואר דוקטור בכלכלה בארה"ב בשנת 2011 היו נשים.

התוצאה של האופי המסתגר וההיררכי של מקצוע הכלכלה בשילוב התנאים הכלכליים המשופרים הקיימים בו היא עליונות הכלכלנים. כאן, לדעת פורקד, טמון לא רק ההסבר לקולוניאליזם של הכלכלנים, שסבורים שיש להם מה להגיד ביותר ויותר תחומי מחקר, אלא גם ההסבר לנכונות שלהם להתערב במדיניות הציבורית, להכניס את עצמם לנעלי "המתכנן החברתי" ולנסות לדחוף את הציבור הרחב בכיוון הנכון (בעיניהם). "דרוש הרבה ביטחון עצמי כדי לתת עצות מומחה במישור הציבורי, והביטחון הזה הוא אולי ההישג הגדול ביותר של מקצוע הכלכלה", קובעת פורקד.

כצפוי, הפצצה שהטילה עוררה לא מעט גלים בקרב כלכלנים. חלקם הגיבו בקריצה. קלאודיה סהם, כלכלנית בכירה בפדרל ריזרב, כתבה שהיא "מטילה ספק באפשרות שהעולם היה מקום טוב יותר אם כלכלנים היו מתאפיינים בתסביך נחיתות". אחרים הגיבו בלי יותר מדי חוש הומור. הכלכלן המשפיע פרופ' טיילר קאוון כתב שלדעתו "בממוצע כלכלנים הם אכן הכי חכמים במדעי החברה", והודה שבעקבות כך מקצוע הכלכלה מידרדר לעתים למשחק שבו כל אחד מנסה להוכיח כמה שהוא חכם.

יש מי שעלה למתקפה: נוח סמית, פרופסור לכלכלה ובעל טור פופולרי בבלומברג, קבע שהעניין הוא לא תחושת העליונות של הכלכלנים, אלא תחושת הנחיתות של הסוציולוגים. סמית גם סיפק הסבר פשוט לשכר הגבוה של כלכלנים: הביקוש לכלכלנים גבוה וההיצע מוגבל. כלכלנים יכולים למצוא עבודה בתעשייה הפיננסית ובייעוץ בקלות, בעיקר בגלל השליטה שלהם בסטטיסטיקה. וזו גם העצה שלו לסוציולוגים: ללמוד סטטיסטיקה.

הוויכוח הוכרע? יש מי שמיהר להזכיר שדווקא סטטיסטיקאים מרוויחים פחות מכלכלנים. ויש מי שראה בטענות של סמית דוגמה מעולה לתופעה שפורקד מצביעה עליה: הכלכלנים מאמינים ביעילות השוק, ולכן אם המקצוע שלהם מצליח, זה חייב להיות משום שהשוק פועל ביעילות ולא מסיבות אחרות.

 

הכל עניין של מוניטין

אל הוויכוח הצטרף חתן נובל פול קרוגמן, קרוב לוודאי הכלכלן המשפיע ביותר בעולם כיום ומי שיודע דבר או שניים על הצלחה בתחום. מנקודת מבטו, המפתח להצלחה הוא לאו דווקא משרה במקום הנכון, אלא היכולת לכתוב מחקרים חכמים וללמד סמינרים מרשימים. הכל עניין של מוניטין. ברגע שכלכלן מצליח לכתוב כמה מחקרים חכמים, כותב קרוגמן, הוא נכנס למעגל הפנימי ומצטרף לסבב מתמיד של ועידות ומאמרים מוזמנים, שקל להישאר בו.

ואולם, השאלה הגדולה, הוא מוסיף, היא אם המוניטין מוצדק. בעבר, הוא מספר, הוא האמין שהמוניטין של המובילים בתחום מוצדק, אבל המשבר הכלכלי גרם לו לשקול זאת מחדש. "לא מעט אקדמאים מצליחים ביותר, שהרבה מאמרים שלהם מצוטטים, התבררו כמאותגרים ביותר כשנדרשו לחוות דעה על אירועים בעולם האמיתי. די ברור שיש אנשים בעלי הרבה מוניטין שיכולים לשחק עם משוואות אבל אין להם מושג מה הן אומרות".

"אני מקווה שמדובר ביוצאי דופן", קרוגמן מסכם, "אך אם פורקד גורמת לכם להרגיש ציניים לגבי מקצוע הכלכלה, יכול להיות שאתם צודקים".