מהלך בלימה לתופעת הצ'קים המתגלגלים

תשלום באמצעות צ'ק יוצר לעתים תחרות בין מי שמחזיק בו לבין מי שרשם אותו. זה קורה כאשר א' רשם צ'ק לב', וב' העביר אותו לג'. בעולם הגון אין בעיה. יש לעודד סחרות וניידות של אמצעי תשלום. ואולם, מה אם ב' לא סיפק לא' את התמורה, אך השתמש בצ'ק שקיבל ממנו מול ג'? האם א' יצטרך לשלם לג' את סכום הצ'ק אף שלא קיבל תמורה מב'? האם ג' יפסיד את סכום הצ'ק אף על פי שנתן את תמורתו לב' (שדפק את א')?

החד גדיא הזה, שנראה שהוא לקוח ממבחן בפקולטה למשפטים, דווקא לקוח מהחיים האמיתיים, ומדובר בתופעה נפוצה למדי בעולם שבו עסקאות נעשות בצ'קים; כמו בסיפור הנוכחי, שיביא את התחרות בין א' לג' להכרעת בית המשפט העליון. א' במקרה זה היא חברה בשם טל טריידינג, ב' היא חברה בשם יהלומי צבי אור, ג' הוא בנק לאומי. מדובר בעסקה בין שתי חברות יהלומים: טל טריידינג רשמה ליהלומי צבי אור צ'ק עבור יהלומים. את היהלומים היא לא קיבלה, אבל יהלומי צבי אור סיחרה את הצ'ק לבנק לאומי. עכשיו מתקוטטים טל טריידינג והבנק על צ'קים בסכום של כ־200 אלף דולר.

עו"ד גלעד נרקיס | צילום: יח"צ

טל טריידינג הפסידה בבית משפט השלום אצל השופט אילן רונן וגם בערעור במחוזי אצל השופטים יצחק ענבר, יהודית שבח ושאול שוחט. ההפסד הוא בגלל הלכת גויסקי העתיקה, תקדים שקבע העליון ב־1961. כעת מבקשים עורכי הדין גלעד נרקיס ויוסי פפר, פרקליטיה של החברה, להמית את אותה הלכה. נרקיס מגיע חמוש היטב. טובי המשפטנים מתחו ביקורת קשה על הלכת גויסקי. בראשם ניצב נשיא העליון אהרן ברק, שכתב בפסק דין ב־2000 כי "הלכת גויסקי קשה ומן הדין לשקול את ביטולה". במקום אחר כתב ברק שההלכה מצויה "תחת הערת אזהרה".

גויסקי חוללה מהלך יוצא דופן במערכת המשפט. שופטים רבים, בעיקר בבתי משפט השלום, ביטלו על דעתם את ההלכה בהסתמכותם על הסתייגות ברק, אף שהעליון מעולם לא ביטל אותה במפורש. נרקיס מונה את השופטים האלה: ענת ברון, ישעיהו שנלר, נועה גרוסמן, שושנה אלמגור, אילת דגן, מרדכי בן חיים, מנחם קליין והדסה אסיף. ברון, אגב, מונתה לעליון ומעניין יהיה לראות אם בקשת רשות הערעור של נרקיס תיפול לידיה. נרקיס לא נפל על שופט נועז. טיעונו זכה לסימפטיה בלבד. המחוזי מסמר אותו לעובדה שהעליון עדיין לא ביטל את גויסקי.

שופטי השלום זכו מהמחוזי לנזיפה על שביטלו את ההלכה על דעת עצמם: "אם נשלים עם מצב שבו ערכאות נמוכות מחליטות ביום בהיר לבטל הלכה של הערכאה העליונה, מערכת המשפט שלנו תהפוך למערכת שופטים שבה כל שופט עושה כרצונו בלי לראות עצמו מחויב לפעול על פי תקדימים מחייבים". את ההלכה יצרו השופטים יצחק אולשן, יואל זוסמן וחיים כהן, שגובשה לפי העיקרון ש"החוב שחב אדם נהפך לחפץ, כביכול, שעקב כך יוכל הנושה להעבירו מיד ליד". ההלכה עצמה קובעת שאפילו שיוכח שהעסקה בין צד א' לצד ב' נכשלה, ובחלק מהמקרים אפשר אף שיוכח שנפל פגם בצ'ק ולכן צד ג' אינו אוחז בו כשורה, הרי משהוכיח צד ג' כי הוא אוחז בצ'ק בעד ערך ומשהוכח שכישלון התמורה אירע לאחר שקיבל צד ג' את הצ'ק לידיו (כלומר עצם עיניים מלבדוק אם באמת נכשלה העסקה המקורית בין א' לב'), בכל זאת מתגבר צד ג' על א' שמחויב לפרוע את הצ'ק.

חלוקת סיכונים חדשה

מילות המפתח בדיון הן "אוחז כשורה". אין מחלוקת על שהבנק צריך לנצח אם הוא אוחז כשורה בצ'ק, כלומר שפעל בתום לב וקיבל לידיו את הצ'ק לפני כישלון העסקה המקורית, ובצ'ק לא נפל כל פגם. במקרה שלנו טען עו"ד נרקיס למספר רב של פגמים. למשל, "בית המשפט התעלם מהעובדה שהבנק התנהל בחוסר תום לב ולא בדק את האפשרות שלא ניתנה תמורה בגין הצ'ק".

יש לציין שהפרקטיקה שנהוגה בחלק מהבנקים כשמדובר בצ'קים גדולים היא לבדוק מראש עם עושה הצ'ק שאכן קיבל את התמורה. במקרה שלנו קיבלו בתי המשפט טענה אחת של נרקיס, שהוכיח פגם צורני בצ'ק, אלא שהלכת גויסקי ניצחה את הפגם. די שהוכח כי הבנק נתן ערך עבור הצ'ק כדי לגבור על טל טריידינג. ההלכה ניצחה אף שהשופט רונן קבע שהעסקה אכן לא התקיימה ושהיהלומים אכן לא סופקו לטל טריידינג. כמו כן קבע שהעסקה נכשלה לאחר שהצ'ק כבר סוּחר לבנק, כלומר, הבנק לא בדק עם טל טריידינג אם אכן התמורה התקבלה.

מנגד, נקבע שהוא נתן לחברה המוכרת תמורה בגין הצ'ק (הפגום צורנית), ולכן אינו אוחז כשורה, אלא אוחז בעד ערך בלבד. לפי הלכת גויסקי זה מספיק.

במצב המשפטי היום נאלצים לעתים אנשים לשלם עבור סחורה שלא סופקה להם אם נתנו צ'ק שסוּחר לצד שלישי. את המצב הזה מתבקש כעת העליון לשנות. אם אכן יפסוק כך, לביטול יהיו השלכות על אלפי עסקאות ועל מעמדם של אוחזי צ'קים כצד ג' בכלל ומול הבנקים בפרט, שיהיו חייבים להיות זהירים הרבה יותר. חלוקת הסיכונים החדשה תחייב אותם ליתר זהירות ואחריות, ורק אוחז כשורה יוכל לגבור על עושה הצ'ק.