אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למלא את החלל

למלא את החלל

אחרי מוזיאון הטייט ומרכז פומפידו, האמן הלוהט אנרי סאלה מגיע לביתן הלנה רובינשטיין ומבהיר: "זו לא הזדמנות לראות עבודות אלא לחוות את החלל שביניהן"

22.12.2014, 09:42 | רעות ברנע

"האינטואיציה היא אחד הדברים המשמעותיים שמנחים אותי ביצירה", אומר האמן האלבני אנרי סאלה לרגל פתיחת תערוכת היחיד שלו, "בלי שמות, בלי כותרות", בביתן הלנה רובינשטיין לאמנות עכשווית (עד 12 במרץ, תרס"ט 6 תל אביב, כניסה 10 שקלים).

אם הוא היה מוזיקאי, סאלה היה נחשב היום לסופרסטאר. ב־2013 הוא ייצג את צרפת בביאנלה בוונציה ובשנים האחרונות הציג בכמה ממוסדות האמנות החשובים בעולם, כמו מוזיאון הטייט וגלריה סרפנטיין הלונדוניים ומרכז פומפידו בפריז. לתל אביב הוא מגיע אחרי דיאלוג ארוך עם האוצרת נועם סגל, שפנתה אליו ב־2012, כשהגיע להרצות במדרשה לאמנות בבית ברל. "העובדה שלימדתי בישראל הקלה על ההחלטה להציג כאן תערוכה", הוא מספר, "בחרתי עבודות שאני רוצה להציג, אבל ההיכרות המעטה שלי עם הקהל הישראלי נתנה לי איזשהו רמז בנוגע לחלק מהצופים האפשריים".

"No Window No Cry", מתוך התערוכה. "התערוכה עוסקת במוזיקה לא כתוכן, אלא כשפה" "No Window No Cry", מתוך התערוכה. "התערוכה עוסקת במוזיקה לא כתוכן, אלא כשפה" "No Window No Cry", מתוך התערוכה. "התערוכה עוסקת במוזיקה לא כתוכן, אלא כשפה"

 

השראה מוזיקלית

את דרכו החל סאלה (40), יליד אלבניה, כצייר. הוא סיים את לימודי האמנות שלו באקדמיה של טירנה, בירת המדינה, ועזב לפריז, שם המשיך בלימודי צילום קולנוע והחל ליצור עבודות וידיאו, מיצבים ועבודות פרפורמנס. משם המשיך לברלין, שבה הוא חי כבר תשע שנים.

היית זוכה לאותה הצלחה אם היית נשאר באלבניה?

"אי אפשר לדעת. השאלה היותר חשובה היא אם הייתי עושה את אותן העבודות אם הייתי נשאר באלבניה, ואני משער שהתשובה היא לא. החיים במקום זר נותנים לך פרספקטיבה גם לגבי המקום שממנו באת וגם לגבי זה שבו אתה נמצא כעת. אני מאמין שכל אמן, בין אם הוא נולד במקום קטן ובין אם בניו יורק, צריך לחיות תקופה מסוימת במקום אחר".

בתערוכה, שנפתחה בשישי האחרון, סאלה מציג קבוצת עבודות שקשורות זו בזו, ורובן מבוססות על שימוש בסאונד. "כילד למדתי לנגן בכינור", הוא מסביר, "כבר שכחתי את מה שלמדתי, אבל זה השאיר עקבות. התערוכה עוסקת במוזיקה לא כתוכן, אלא כשפה".

את פני הקהל מקבלת עבודה בשם "Should I Stay or Should I Go (Holly Wall)". זוהי עבודה שיצר במיוחד לתערוכה, והיא מורכבת מקירות בטון ענקיים שבהם מחוררים תווי השיר המפורסם של להקת הקלאש. וזו לא העבודה היחידה שבה נעשה שימוש בשיר - ב"The Breathing Line" מודפסים תווי השיר על נייר שמונח על מדפי מתכת, בעבודה בשם "No Window No Cry" יצר סאלה תיבת נגינה שנטועה בחלון של האדריכל לה קורבוזיה ומנגנת את מלודיית השיר, בשתי עבודות וידיאו ובעבודה בה תוף סנר שמנגנן "בעצמו" יוצר את מקצב השיר.

 

מדוע השימוש החוזר בשיר הזה?

"לפעמים אתה יוצר עבודה לתערוכה ולפעמים התערוכה היא זו שמייצרת את העבודה. לפני כמה שנים, בביאנלה בבורדו, חלל התצוגה שלי היה אולם מופעים נטוש. רציתי להחיות את הזיכרון של מה שהיה בו, ויצרתי מופע פרפורמנס שבו נוגנה המלודיה של "Should I Stay or Should I Go" באמצעות תיבת נגינה. זה נשמע כמו מנגינה שמקדימה מבחינה כרונולוגית את השיר, וזה מה שניסיתי ליצור: אלמנט שמעורר זיכרון אישי.

"מאז השתמשתי במלודיה הזאת בעבודות שונות, כולל בעבודה שבה תיבת הנגינה מוצבת בתוך חלון שעוצב בכל פעם בידי אדריכל אחר. החלון הוא גם כלי, אתה שומע את הזכוכית שלו שולחת את הסאונד אל עבר החלל".

התוף שמנגן מעצמו, מתוך התערוכה התוף שמנגן מעצמו, מתוך התערוכה התוף שמנגן מעצמו, מתוך התערוכה

 

גוף אחד

עבודותיו של סאלה מספקות חוויה חושית חזקה והן מורכבות מאוד. רבות מהן עשויות שכבות שכבות ומתייחסות לעבודות קודמות שלו, ולמרות זאת אינן מוצגות עם הסבר מלבד זה שמופיע בכניסה לתערוכה ובקטלוג. "אני לא נותן שמות או הסברים לעבודות כי אני לא רואה אותן כאינדיבידואליות, אלא כגוף שלם שמתפקד יחד", מסביר סאלה, "התערוכה היא לא הזדמנות לראות את העבודות שלי אלא לחוות את החלל שביניהן, המטרה היא להאיר את אותם חללים ולא את העבודות עצמן".

העבודות מאוד מורכבות, ועם זאת אתה מייחס חשיבות לאינטואיציה.

"הרבה דברים בתהליך העבודה שלי הם רציונליים, אבל ההחלטות העמוקות, אלה שקובעות למה אני עושה את מה שאני עושה, הן אינטואיטיביות לגמרי".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות