היה או לא היה פורס מז'ור

מנכ"ל מירלנד רומן רוזנטל הספיק לומר את צמד המילים "Force Majeure" (כוח עליון) לא פחות משש פעמים באסיפת מחזיקי האג"ח של החברה. הלוגיקה ברורה. גם האינטרס. ברגע שאפשר לייחס את חדלות הפירעון של מירלנד לאיזשהו כוח עליון, האחריות יורדת מכתפי ההנהלה. מירלנד לא שונה מחברות אחרות שלא יכולות לשרת את החוב שלהן ומעדיפות להגדיר עצמן ככאלה ש"נקלעו" להסדר חוב. כאילו שההנהלה הלכה לתומה ברחוב ולפתע, בלי כל אזהרה מוקדמת, נפל עליה הסדר חוב.

במשפט הישראלי המונח "כוח עליון" מופיע בדיני חוזים, שם נקבע שניתן להפר חוזה אם בעת כריתתו הצד המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת את הנסיבות שהובילו להפרה. אין ספק שהמקרה של מירלנד לא עומד בקריטריונים המשפטיים כדי לטעון ל"כוח עליון". כבר בדו"ח הכספי לשנת 2013 ציינו במירלנד את יחסי רוסיה־אוקראינה כגורם סיכון שעלול להשפיע על הקבוצה, לרבות בדרך של פגיעה שתחול בשער החליפין של הרובל.

בדו"חות הרבעון השני האיומים הפכו קונקרטיים יותר, ובנוגע לסנקציות של מדינות המערב על רוסיה וההתפתחויות בגבולות רוסיה ואוקראינה נכתב במפורש: "ייתכן שיהיו השפעות משמעותיות על המשק הרוסי אשר בשלב זה לא ניתן לצפותן". הכתובת היתה גם היתה, לא רק על הקיר, אלא גם בדו"חות הכספיים של מירלנד, כתובה באותיות של קידוש לבנה.

אפשר לומר שבמירלנד לא הופתעו מהמשבר ברוסיה ואולי אפילו ציפו לגל שיגיע. אלא שבסופו של דבר מירלנד לא התמודדה עם גל גדול, אלא עם צונאמי.

לא צריך להיות מומחה למטבעות כדי להבין שהתנודות בשער החליפין של הרובל מול הדולר חריגות בכל קנה מידה. מספיק מבט מהיר בגרף שמזכיר הזדקרות של מטוס קרב כדי להבין שהנהלת מירלנד היא רפסודה קטנה בלב ים סוער. למרות זאת, גם בהיבט העסקי הנהלת החברה לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה. המשבר שפקד את מירלנד ברוסיה לא שונה מזה שפקד חברות אחרות, והרי לא כולן הגיעו כבר בשלב הזה להסדר חוב. להנהלה אין שליטה, ואף אחד לא מצפה שתהיה, על שער החליפין. אבל על רמות המינוף, על הנזילות — ודאי שכן.

אליעזר פישמן | צילום: אוראל כהן