רק לא רק-לא-ביבי

התחזית שלי ל-2015 היא לצערי קודרת. איך אני יודע? מהניסיון של שני העשורים האחרונים, מאז הרצח של יצחק רבין. בכל פעם שאנחנו עומדים על שפת הצוק אנחנו לא עוצרים אלא עושים צעד אחד מטופש קדימה, ואז מנסים להיאחז במשהו, כמו באגס באני נואש בסרט מצוייר. אין סיבה להניח ש-2015 תהיה שונה מקודמותיה. לא כשאיכות ההנהגה הישראלית נראית כמו פרק הזוי במיוחד של פולישוק, לא כשהשוליים חטפו את המדינה מהרוב הישראלי והשתלטו על סדר היום ועל תקציבי ענק. לא כשהמערכות החיוניות של חינוך ובריאות ממשיכות לדהור במדרון הבערות והאומללות.

המסקנה המתבקשת ממצרר הפסימיות הזה היא לכאורה החלפת השלטון. לכן, אני רוצה לצאת נגד הסיסמה רק-לא-ביבי, ולהציע כאן נוסחה אחרת, כמעט הפוכה: רק לא רק-לא-ביבי.

בנימין נתניהו הוא אחד האישים המוכשרים ביותר שצמחו בפוליטיקה הישראלית מאז קום המדינה. הוא צבר ניסיון בביטחון לאומי, בכלכלה, במשחקי הכוח של וושינגטון. בחיים אחרים הוא היה יכול להיות טייקון או אולי פרופסור, אבל למרבה הצער הוא ראש ממשלה שנכשל. שניים מכל שלושה ישראלים מאסו בו לפי הסקרים ולא רוצים שיהיה ראש הממשלה הבאה. האם זה הופך את משאלת הלב רק-לא-ביבי לחזות הכול?

יש אנשים שמאמינים שאם רק-לא-ביבי יהיה ראש ממשלה, ישראל תעלה על הדרך הנכונה. אני לא מאמין. משהו יסודי, עמוק, מהותי, התקלקל כאן. הדנ"א הישראלי השתנה. החזון הציוני המלהיב - האתוס המלכד של המדינה - מתפרק ומתמוסס לנגד עינינו לשבטים שבטים שרק רוצים לעשות שפטים אלה באלה. הקדנציות המתקצרות של הממשלה הן רק סימן מעיד אחד מרבים למה שקורה לנו. הממשלה הזו נפחה את נשמתה בתוך שנתיים. הממשלה הבאה, ביבי או רק-לא-ביבי, לא תסגור שנה לפי כל הסימנים.

לכן, רק לא רק-לא-ביבי. כי רק-לא-ביבי מבלבל בין הבעיה לבין דמות שמגלמת אותה. נתניהו הוא כמובן חלק מהבעיה ולא מהפיתרון, אבל אם נסתפק בקריאה רק-לא-ביבי, אולי נחליף את ביבי ב-17 במרץ, אבל הבעיה תישאר איתנו. במקום רק-לא-ביבי, יש לא מעט עניינים חיוניים לעסוק בהם. למשל: רק לא ויתור על הסיכוי לשלום, רק לא מדינה דו-לאומית שתהפוך למדינת אפרטהייד מצורעת חס וחלילה, רק לא פערים כלכליים משוועים שעלולים לדחוף את הדור הבא החוצה, רק לא גזענות כלפי מיעוטים, קהילות ומגזרים, רק לא עיוורון וטמטום ובערות בנוסח המדינות המפגרות של העולם השלישי. תבחרו בעצמכם. כולם יכולים לבוא תחת הכותרת: רק-לא-עוד-שנה-אבודה.

ישראל ירדה מהפסים, אנחנו מאבדים את עצמנו לדעת, אבל עוד לא הכול אבוד. אם כל הישראלים השותפים לחזון ולאתוס, כפי שהוא מנוסח במגילת העצמאות, יחברו למאמץ לאומי לתקן את הקלקולים, אולי נצליח להיות המדינה המשגשגת, הרציונאלית, הנאורה, ההוגנת, השמחה, שאנחנו יכולים להיות. זה כמובן לא יקרה במערכת בחירות אחת, לא בשנה אחת, אבל 2015 זו שנה טובה להתחיל לתקן. אז בואו נתחיל מחדש.