שוטף פלוס אתיקה

שוטף פלוס 120 או 150, מכרזי אבטחה וניקיון שלא מאפשרים מתן שכר מינימום לעובדי הקבלן או "קיזוז" תשלומים חד־צדדי - בשנים האחרונות המגזר העסקי וגם המגזר הממשלתי סיפקו לנו שפע של דוגמאות לניצול לרעה של הכוח של העסק הגדול. זהו הנושא החדש שעל סדר היום של ארגון מעלה, הארגון לקידום סטנדרטים של אחריות תאגידית בישראל.

מעלה פעל עד כה בעיקר באמצעות דירוג, שמרכז (נכון ל־2014) כמות של 77 עסקים גדולים מאוד, מהחברות המובילות במשק. יחד החברות הללו העסיקו 202,640 אלף עובדים וגלגלו מחזור מכירות שנתי מצרפי של 374 מיליארד שקל.

כעת מציע הארגון שאלון חדש לאותן החברות הגדולות שחברות בו: שאלון המופנה לספקים שלהן. ההיגיון של מעלה ברור - דרך חברות הענק ניתן להגיע למאות, אם לא לאלפי ספקים (שהם עסקים קטנים ובינוניים), ולנסות לשפר את היחס שלהם לכלכלה, לחברה ולסביבה בישראל. מנגד, יש כאן אמירה ברורה של מעלה כי לחברות הענק בישראל יש אחריות לחיזוק העסקים הקטנים והבינוניים.

עובדת ניקיון בכנסת (ארכיון) | צילום: אלכס קולומויסקי

"הרבה מהניתוחים של הכלכלה הישראלית מצביעים על החשיבות וההשפעה של עסקים קטנים ובינוניים, גם כמעסיקים וגם מבחינת צמיחה כלכלית. מנגד, העסקים הגדולים מחזיקים הרבה מאוד מההון", מסביר מומו מהדב, מנכ"ל מעלה. "לכן לעסקים הגדולים יש תפקיד חשוב, שלא לומר אחריות, בחיזוק עסקים קטנים ובינוניים. כמו כן אנחנו יודעים שקיימת אי־סימטריה מובנית בין העסק הגדול לבין הספק שלו שהוא עסק בינוני או קטן - ונראה שהאי־סימטריה הזאת מחייבת גישה אחראית יותר. פשוט לא לנצל את הכוח לרעה".

מהלך של גזרים ולא מקלות

כמו מהלכים רבים אחרים של מעלה, המהלך הנוכחי הוא "מהלך של גזרים ולא מקלות", כהגדרת מהדב. כלומר, מעלה לא תדרוש מדיניות ספקים אחראית יותר או קיצור ימי אשראי, אלא תנסה לתגמל את העסקים על מה שהם כן עושים. כאן למעשה טמונה גם מרבית הביקורת על פעילות מעלה, שלרוב אינה באה בדרישות קשיחות לעסקים המשתתפים בדירוג.

בשלב הראשון, כאמור, מדובר בשאלון שיופנה לספקים ובו יישאלו שאלות כגון: "האם לארגון נהלים והנחיות ברורות בדבר קבלת ומסירת מתנות וטובות הנאה בתהליכי מכירה?", או "האם קיים הסכם עבודה לכל עובד המפרט את תנאי העסקתו?"; "האם מסמכים כמו דרכון או אשרת עבודה נמצאים בידי העובד?"; "האם קיימת התחשבות בחופשות של אוכלוסיות נוספות בלוח החופשות של החברה?"; "האם החברה קבעה מדיניות סביבתית כתובה, והאם יש לה יעדים?". בשנתיים הראשונות השאלון יהיה וולונטרי, ומהשנה השלישית הוא יהפוך שאלון מחייב, מתוך הבנה שהעסקים הגדולים ייתנו העדפה ברכש לחברות שיציגו ביצועים חברתיים וסביבתיים טובים יותר.

מהדב מסביר כי ההדרגתיות של המהלך נובעת מכך ש"לא רצינו ליצור מצב שבו עסק גדול יכריז חד־צדדית 'אני לא עובד עם מי שאין לו קוד אתי'. אנחנו עובדים בגישה תהליכית, של איך העסק הגדול מעלה סטנדרטים בהדרגה. אנחנו לא רוצים ליצור מצב שבו עסק גדול נותן תנאים נוספים לעסק בינוני וקטן, ובכך להכביד על העסקים הקטנים".

במעלה מספרים כי יש לא מעט חברות ענק ששוקלות ליישם את השאלון החדש על הספקים שלהן ונוקבים בשמות פריגו, רפאל וחברת החשמל - חברות שכבר פועלות לשיפורים מול הספקים כחלק מתוכניות האחריות התאגידית הקיימות שלהן. האתגר של מעלה יהיה לפרוץ מעבר למעגל של "החשודות המיידיות" הללו ולהגיע לכל החברות בדירוג מעלה. "נדרש כאן שינוי תפיסה, ועסקים שרואים הלאה ומוכנים להנהיג את השינוי הזה", אומר מהדב. "זה לא מובן מאליו, ויש עסקים שאומרים - 'אם אני מתחיל לדרוש מהספקים תנאים נוספים ורמות ניהול גבוהות יותר, זה עשוי להתבטא בכסף'. בשנה של צמצומים זה דורש עבודה הדרגתית, אבל אסור להתעלם מזה".

המחיר החונק של האשראי

היוזמה החדשה מחייבת הקרבה של חלק מהגמישות של העסק הגדול מול הספק. לדוגמה, אם היום מפעל מזון קונה אריזות פלסטיק מהספק הזול ביותר, מחר מצפה ארגון מעלה מאותו המפעל להתחשב גם במדיניות ההעסקה של יצרן הקופסאות והאחריות הסביבתית שלו. כך, אם העסק הגדול יתחיל עבודה ארוכת טווח לשיפור ביצועי הספק מול החברה והסביבה, זה יקשה עליו להחליף את הספק כאשר זה ידרוש מחיר גבוה יותר.

"אני רואה את זה בתור דילמה של טווח קצר מול טווח ארוך", אומר מהדב. "יש עוד פרמטרים חוץ ממחיר, כמו גמישות של הספק לדרישות של החברה, איכות, יכולת ביצוע. עסקים שרוצים שרשרת אספקה איכותית ויעילה צריכים לדעת לאזן בין הדברים האלה, ומובן שהם רוצים גם לחסוך, אבל כשהמחירים נמוכים מדי ראינו כבר ספקים שפשטו רגל, וזה לא טוב לשום צד".

כמו כן, טיפול בספקים קטנים ובינוניים בישראל לא יהיה שלם בלי טיפול בפרקטיקה של עיכוב תשלומים, שהופכת את הספקים לסוג של חברת אשראי עבור העסק הגדול. אחת הדוגמאות לכך היתה רכישת רשת המזון כמעט חינם על ידי יינות ביתן. כאשר יינות ביתן היתה צריכה לממן את הרכישה (לפי שווי של כ־350 מיליון שקל), היא ניסתה להכריז על הוספת 30 יום לימי האשראי של הספקים — מהלך השקול ללקיחת הלוואה של עשרות מיליוני שקלים על גב הספקים.

"ימי אשראי זו נקודה קריטית", אומר מהדב. "אנחנו רואים מסביב מודעות עולה לזה עם היוזמה של המדינה לצמצם ימי אשראי לספקים, ולצערי זה נעצר עם הבחירות. חשוב שהמדינה תעשה כאן שינוי כי ימי אשראי זה מעגל שמזין את עצמו (כאשר המדינה לא משלמת בזמן, העסק שעובד מול המדינה צריך לגלגל את האשראי לעסק הבא וכן הלאה - ג"ק). אני זוכר שיחה מעניינת עם מנהל חברה שאמר לי, 'מה קשורים ימי אשראי לאחריות תאגידית?'. הוא הבין רק אחרי שיחה עם ספק שסיפר לו כמה האשראי חונק אותו. יש פה משהו מעבר לתנאים והסכמים, שדורש הגברת מודעות וערנות של החברות הגדולות. בשלב כלשהו נצטרך להגדיר מהו זמן האשראי הראוי. אין לי תשובה לזה, וגם בדירוגים העולמיים אין קביעה חד־משמעית".

עוד נדבך חשוב שהחברות הגדולות לא תמיד מסכימות איתו הוא הצורך לקבל משוב מהספקים על התנהלות החברה. לפי דירוג מעלה 2014, רק 39% מהחברות שואלות את הספקים שלהן על היבטים אתיים בהתנהלותן. זאת לעומת 59% מהחברות שמבקשות משוב כזה מהעובדים שלהן (הענף שבו שיעור החברות הגבוה ביותר שמקיים קשר עם הספקים הוא תוכנה ותקשורת, עם 71% מהחברות. בתחתית הרשימה נמצא ענף תשתיות, אנרגיה ותחבורה עם 17%). "מנהלים נבונים יודעים שמה שרואים מקומת ההנהלה זה לא מה שרואים מלמטה, וחייבים להביא את המידע הזה", מסכם מהדב.

שרשרת אספקה בזירה הבינלאומית - בעיות עולם ראשון

תחום האחריות כלפי ספקים מפותח בעולם הרבה יותר מאשר בישראל, אבל גם התנאים שם שונים: בחברות ענק גלובליות כמו אפל, נייקי, קוקה־קולה, H&M, יוניליוור וכדומה, החברה יושבת בתוך השפע של העולם המערבי ומשווקת את המוצרים שלה בעיקר שם. בניגוד לכך הספקים חיים בעולם השלישי, עם משכורות מינימליות ותנאי עבודה שאינם מקובלים בעולם הראשון. זאת בניגוד לישראל, שבה הספק הוא לרוב חברה ישראלית אחרת.

פועלות טקסטיל בבנגלדש | צילום: בלומברג

לכן, יוזמות של אחריות תאגידית בעולם ניסו קודם כל לטפל באחריות של החברות הגלובליות למצב הספקים בעולם השלישי. התוכניות הללו מקבלות רוח גבית מארגוני זכויות אדם, שכמעט בכל שבוע חושפים הפרות חדשות של זכויות עובדים במפעלים ובחוות חקלאיות, ופרקטיקות ניצול כמו העסקת ילדים, עבדות, הלנות שכר והעסקה בתנאים פיזיים מסוכנים. כך עלו לכותרות סוגיות כמו תנאי ההעסקה של עובדי הטקסטיל בבנגלדש, שמייצרים לרשתות הגדולות במערב ומאות מהם נספו בשריפות במפעלים בשנתיים האחרונות, והתאבדויות עובדי מפעל פוקסקון שייצר עבור אפל בסין.

החברות הבינלאומיות פועלות מול הספקים בעיקר באמצעות התאגדויות לשיפור תנאי העסקה, וכן למיפוי סחורות ממקורות שמוגדרים "בני־קיימא", כלומר אחראיים סביבתית וחברתית.

לאחרונה הושלמה שנה לחובת הדיווח של חברות הנסחרות בארה"ב על מקור המינרלים במוצרים שלהן - יוזמה שניסתה להקטין את השימוש במינרלים מאזורי עימות. ישנן יוזמות נוספות כמו PSCI, שבמסגרתה רוב חברות הפרמצבטיקה הגדולות בעולם פועלות להגברת הסטנדרטים של ספקיהן בתנאי עבודה, בריאות וגהות, איכות סביבה, אתיקה ומערכות ניהוליות. יוזמות אחרות עוסקות במגוון תחומים - מרכש אחראי של שמן דקלים וקקאו, ועד לשיפור יבולים ואיכות חיים של חקלאים במדינות העולם השלישי - הכל במימון התאגידים שמנסים להגן על שמם הטוב, או לתקן את שמם הרע.