הון אנושי: סופרים? סתם

כל שגדל מספר העניים בישראל כך מתעשר רמי לוי, רובין הוד של העוף בשקל וסנדק רשתות הדיסקאונט. ביום שני לוי, כיום אחד האנשים העשירים והנזילים במשק, חגג עוד ניצחון כששבר את ענף הפסטיגלים עם מופע חנוכה בכיכוב מירי מסיקה במחיר 20 שקל לכרטיס.

הזאטוטים שמילאו את האנגר 11 בנמל תל אביב זכו מלוי לחיבוק חם. "זה עוד משהו שאני עושה כדי להראות שאפשר להוריד כאן את המחירים. זה חלק מה'אני מאמין' שלי", אמר לי.

רמי לוי | צילום: אוראל כהן

עניתי ללוי שזה יפה, אבל שזה מוזר לראות כמה הוא מתאמץ להוריד את מחירי מופעי חנוכה בעוד שלהעלאת שכר המינימום הוא התנגד. לוי התרעם: "לא התנגדתי, אני בדעה שצריך להעלות את שכר המינימום ב־1,000 שקל. הבעיה היא שעם שכר המינימום יעלו גם שאר המחירים, ועם זה לא השגנו כלום, זה ישאיר את העניים באותו המצב". היה לו גם חשוב להבהיר שהוא לא רץ לפוליטיקה, לא עם כחלון ולא עם אף אחד אחר. ליתר ביטחון שוחחתי עם הצלע השנייה של לוי, האיש שנמצא איתו בכל מקום, אמנון ריבק.

ריבק אמר: "רמי לוי קיבל לפני כמה ימים הצעה מביבי. גם מכחלון. אמרתי לו 'רמי, אל תעשה את זה, זאת תהיה התאבדות', וגם הוא הגיע למסקנה שאם הוא ילך לפוליטיקה זה יוביל לקטסטרופה. אף אחד שם לא יודע משמאלו ומימינו. לא ביבי ולא כחלון".

מהמופע המשכתי לבית נווה שכטר בשכונת נווה צדק, שם העניקו את פרס סטימצקי לשלושת הסופרים המוֹכרים ביותר של הרשת - מאיר שלו, שרית ישי־לוי ואשכול נבו. הפרס ניתן מדי שנה, אך השנה הוא ניתן על רקע מכירת סטימצקי לג. יפית, לאחר שהרשת כמעט פשטה רגל בידי בעליה הקודמים, קרן ההשקעות מרקסטון שתחת משמורתה סטימצקי צברה חובות עתק להוצאות הספרים.

הסופר מאיר שלו | צילום: אוראל כהן

גרינברג, שלהצלחתה ולהצלחתו של רמי לוי יש היבט משותף - שניהם משדרים עממיות וצרכנות נבונה לאדם הפשוט - אמרה לי שהיא מאמינה שהרשת תצא ממצבה הסבוך. שותפתה עפרה מיתר היתה ברורה יותר: "הבעיה היתה עם מרקסטון, שחלבה את החברה ורוקנה אותה מנכסיה כדי להחזיר חובות". שותף נוסף, גדעון הירש המשמש גם יו"ר סטימצקי, אמר: "מרקסטון פשוט הרסו את החברה וניהלו אותה בצורה לא אחראית. החובה שלנו היא להוכיח אחרת". ויורם רוז, מבעלי צומת ספרים והוצאת כנרת זמורה ביתן, אמר בגאווה: "כשאף אחד לא מכר להם ספרים אני הייתי היחיד שמכר, כי האמנתי שצריך לשקם את סטימצקי. ואני עוד המתחרה הגדול שלהם".

מימין: עפרה מיתר, שרית ישי לוי, רעיה שטראוס ויפית גרינברג | צילום: אוראל כהן

לא הבנתי את ההיגיון מאחורי דבריו של רוז, אך מו"ל שהיה במקום ובחר להישאר בעילום שם הסביר לי שבצומת ספרים רוצים שסטימצקי תשרוד, אחרת הם יוכרזו כמונופול והממונה על ההגבלים יורה להם למכור סניפים. המו"ל הדיסקרטי הוסיף ואמר שרשתות הספרים הן גם המרוויחות הגדולות מחוק הספרים החדש, וטען שמנכ"לית סטימצקי לשעבר איריס

בראל היתה בין מקדמי החוק החדש, ושגם צומת ספרים פעלו מאחורי הקלעים.

רוז לא הסכים עם ההיפותזה ואמר: "תאמין לי שחוק הספרים פוגע בכולנו והיה עדיף בלעדיו". אמרתי לו שבסופרים כבר קשה לפגוע, כי היום גם הנחשבים שבהם לא מסוגלים להתפרנס מכתיבתם, והוא השיב: "אל תאמין לבכיינים. סופר שמוכר יותר מ־50 אלף ספרים מקבל מקדמה של חצי מיליון שקל. שלא נדבר על המקדמות על מכירות בחו"ל".

מאיר שלו, שספרו "שתיים דובים" היה שיאן המכירות השנתי בסטימצקי, הודה בדבריו למוכרות הנפלאות של סטימצקי וגם לקוראות, "כי יש לומר את האמת, שרוב הקוראים היום הן בעצם קוראות". ואני, שבדיוק צריך חצי מיליון שקל, מיהרתי הביתה לכתוב את הרומן הגדול הבא.